דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

חיילים פשטו על בתי תושבים בכפר קדום כדי להרתיע אותם מהשתתפות במחאה נגד חסימת כביש הגישה לכפר

כפר קדום. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 15.2.17
כפר קדום. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 15.2.17

בחודש ינואר תיעד בצלם שני אירועים שבהם חיילים נכנסו במהלך הלילה לבתי תושבים בכפר קדום שממערב לשכם ואיימו עליהם לבל ישתתפו בהפגנות השבועיות בכפר. הפגנות אלה מתקיימות בכפר מאז יולי 2011, במחאה על חסימת הגישה של תושביו לכביש המקשר בין הכפר לעיר שכם, העובר בין שני חלקיה של ההתנחלות קדומים, שהורחבה בשנת 2003. החסימה מאלצת את התושבים לנסוע בכביש עוקף ומאריכה את משך הנסיעה לשכם מכרבע שעה לכארבעים דקות.

מתחקיר בצלם עולה כי במהלך הכניסות לבתים התנהגו החיילים, שהיו רעולי פנים, באלימות ובבריונות, איימו על תושבי הבתים – לרבות ילדים, ודחפו קשישה שנפלה ואיבדה את הכרתה. איומים אלה, הפוגעים בזכות הביטוי, המחאה וההפגנה הלגיטימיות והמוגנות של תושבי הכפר, הם חלק ממדיניות ברורה של הצבא. להלן תיאור האירועים כפי שעולה מהתחקיר ומעדויות שגבה תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי:

5.1.17, ביתם של עימאד והיאם א-שתיווי:

בסביבות חצות הלילה בין שבעה לתשעה חיילים רעולי פנים נכנסו לביתם של עימאד (בן 44) והיאם (בת 36) א-שתיווי. החיילים ערכו חיפוש בחדרים וריכזו בסלון את ההורים וארבעת ילדיהם, בני 10 עד 15. החיילים שאלו לשמות הילדים ולאחר מכן הורה אחד מהם להיאם א-שתיווי ולשלושה מבניה להיכנס לחדר השינה. עימאד א-שתיווי ובנו קוסאיי, בן 13, נשארו בסלון. קצין שנכח במקום לקח את קוסאיי הצדה וחקר אותו במשך כעשר דקות על השתתפותו בהפגנות השבועיות, כשהוא משווה בין תמונות של נערים וילדים שברשותו לבין קוסאיי.

לדברי עימאד א-שתיווי, קוסאיי הכחיש כי הוא משתתף בהפגנות. בעדות שמסר לבצלם הוא סיפר:

הרגשתי שקוסאיי מפחד, ואמרתי לקצין שהוא מתעניין בחתולים, כלבים וחמורים ולא בהפגנות ובתהלוכות. הקצין המשיך להפחיד אותו ולשאול אותו על השתתפות בתהלוכה השבועית. הוא איים שאם יתפוס אותו החיילים יפגעו בו.

לאחר כעשר דקות, יצאו החיילים מהבית. כך סיכמה היאם א-שתיווי את האירוע:

החיילים מתנהגים בברבריות, נכנסים לבתים ומפחידים את הילדים בלילה ומלכלכים את כל הבית בבוץ.

ביתם של חיכמת ואימאן א-שיתווי בכפר קדום. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 30.1.17
ביתם של חיכמת ואימאן א-שיתווי בכפר קדום. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 30.1.17

5.1.17, ביתם של חיכמת ואימאן א-שתיווי:

כחצי שעה לאחר חצות התעוררו אימאן (בת 39) וחיכמת (בן 42) א-שתיווי בביתם שבמזרח הכפר לשמע קולות אנשים וניסיונות לפתוח את דלת ביתם. כשפתח חיכמת א-שתיווי את הדלת, נכנסו לבית כשבעה חיילים רעולי פנים. קבוצת חיילים נוספת נשארה מחוץ לבית. חמשת ילדי המשפחה, בני חמש עד 12, התעוררו גם הם מההמולה.

החיילים סגרו את אימאן א-שתיווי באחד החדרים, ואז לקחו את שני בניה הגדולים, טארק, בן 12, ומאלכ, בן 11, אחד אחרי השני לחדר השינה של ההורים, שם חקרו כל אחד מהם במשך מספר דקות. השאלות שהופנו אליהם עסקו בהשתתפותם בהפגנות השבועיות בכפר. החיילים גם צילמו את השניים בטלפונים הניידים שלהם. אימאן א-שתיווי סיפרה בעדות שמסרה לבצלם:

טארק א-שתיווי, בן 12, בחדרו. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 5.1.17
טארק א-שתיווי, בן 12, בחדרו. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 5.1.17

בזמן שעיכבו אותי בחדר הילדים ניסיתי כמה פעמים לצאת מהחדר, אבל שני חיילים שהיו בחדר מנעו ממני וניסו להשתיק אותי בכל פעם שביקשתי לדעת מה קורה עם בני טארק. החיילים החזיקו אותי שם שבע-שמונה דקות, עד שהם סיימו לחקור את הבן שלי, טארק, שהוא רק בן 12, ורק אז נתנו לי לצאת לסלון ולראות אם הוא בסדר. טארק היה חיוור וראיתי שהוא פחד מהחיילים ומהמראה שלהם. טארק סיפר לי שאחרי שהחיילים חקרו אותו הם צילמו אותו ואת מאלכ.

אחרי חמש-שבע דקות החיילים הוציאו את בני מאלכ לסלון. גם הוא היה מפוחד וחיבקתי אותו. הוא סיפר לי שהחיילים החזיקו אותו ואיימו עליו שלא לזרוק אבנים ולא להשתתף בתהלוכה השבועית. הוא אמר שהם הרימו אותו וזרקו אותו על המיטה שלנו. אחרי שהחיילים סיימו לחקור את שני הבנים שלי הם התאספו בסלון. אחד מהם התיישב מול בעלי ואמר לו בטון מאיים שהבנים שלנו משתתפים בתהלוכה ושהוא מזהיר אותו בפעם האחרונה ושבפעם הבאה הוא לא יהיה מרוצה. החיילים הסתלקו אחרי רבע שעה בערך, אחרי שהם הפחידו את כל המשפחה ובמיוחד את הבנים הקטנים שלי. הם לכלכו את רצפת הבית בעפר ובבוץ. הבנים הקטנים שלי עדיין מפוחדים בגלל אותו לילה.

10.1.17, ביתו של ראש מועצת כפר קדום חמזה ג'ומעה:

חמזה ג'ומעה, ראש מועצת כפר קדום. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 12.1.17בסביבות השעה 23:30 שמע חמזה ג׳ומעה, בן 46, קולות בסביבת ביתו שבמערב הכפר. כשהביט דרך החלון, ראה שהבית מוקף בחיילים רעולי פנים. אחד החיילים הורה לו לפתוח את דלת הבית. לאחר שאשתו הרגיעה את הילדים, פתח ג'ומעה את הדלת והחיילים נכנסו. ארבעה מהם לקחו אותו לסלון וחקרו אותו אודות מקום הימצאו במהלך ההפגנות השבועיות. מעדותו של ג'ומעה עולה כי לאחר שאמר לחיילים שבעת ההפגנות הוא נמצא בתפילת יום השישי, ושהוא ראש מועצת הכפר ובעליה של נגרייה, הם דרשו ממנו להתחייב שלא ישתתף בהפגנות ואיימו כי אם לא יעשה כן הם יסגרו את הנגרייה ויהרסו את ביתו.

בעדות שמסר ב-12.1.17 לבצלם, סיפר ג'ומעה:

החקירה נמשכה בערך רבע שעה. החיילים לא הרסו שום דבר בבית, רק ערכו חיפוש ועשו בלגן. לפני שהם עזבו את הבית חייל הזהיר אותי ואמר לי להישאר בבית, לדאוג לבני משפחתי ולעסקים שלי ולהפסיק להשתתף בפעילויות מחאה נגד ישראל, כלומר בתהלוכה השבועית.

10.1.17, בית משפחת ג'ומעה המורחבת:

בין השעות 00:30 ל-1:00 בלילה הגיעו החיילים למתחם הנמצא במערב כפר קדום וכולל שישה בתים. במהלך הפשיטה נכנסו החיילים לדירתה של שפיקה ג'ומעה, אלמנה בת 80, שגרה עם נכדותיה המטפלות בה. אחד החיילים דחף אותה והפיל אותה ארצה. בנה, ששמע צעקות מהדירה וניסה לבוא לעזרתה, עוכב על ידי החיילים. בעדות שמסרה לבצלם ב-10.1.17 סיפרה שפיקה ג'ומעה:

התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת הכניסה ושמעתי שמנסים לפתוח אותה. קמתי מיד והערתי את הנכדות שלי. פתחתי את הדלת וקבוצה של חיילים רעולי פנים נכנסה לבית. הם צעקו עלינו. אמרתי להם שיהיו בשקט כדי שלא יפחידו את הנכדות שלי שנמצאות אצלי, אבל הם היו עצבניים מאוד. אחד החיילים דחף אותי. נפלתי על הרצפה ונחבטתי בדרך במיטה שלי. איבדתי את ההכרה.

שפיקה ג'ומעה, בת 80, בביתה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 10.1.17
שפיקה ג'ומעה, בת 80, בביתה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 10.1.17

נכדתה של שפיקה ג'ומעה, סארה עטא עבד אל-מואאמן ג'ומעה, בת 22, סיפרה בעדות שמסרה לבצלם ב-10.1.17:

אני ושתי האחיות שלי ישנו בבית של סבתא. סבתא העירה אותנו ואמרה לנו שחיילים פושטים על הבית. קמתי והתלבשתי. שמעתי צעקות ומהומה ליד דלת הכניסה. סבתא שלי פתחה את הדלת, וקבוצת חיילים חמושים ורעולי פנים פרצה לחדר שהיינו בו. בזמן שסבתא ביקשה מהם שלא יפחידו אותנו, אחד החיילים דחף אותה והיא נפלה לרצפה. הגוף שלה פגע במיטה. אני והאחיות שלי התחלנו לצעוק. הצלחנו להרים אותה למיטה. היא רעדה והתלוננה על כאב ואז איבדה את ההכרה. ניסיתי לצאת מהחדר כדי להביא בושם שיעזור לה להתאושש אבל החיילים מנעו ממני לצאת. התחלתי לצעוק כדי שאבא שלי או הדודים שלי יבואו, אבל החיילים השתיקו אותי. אחרי כמה דקות החיילים יצאו מהחדר אבל הם נשארו במתחם של המשפחה.

לדברי בני המשפחה, החיילים שנכנסו לדירות אחרות אמרו כי הגיעו למקום בגלל ההפגנות השבועיות. כחצי שעה מאוחר יותר, לאחר שהחיילים עזבו את המתחם, הזמינו בניה של שפיקה ג'ומעה אמבולנס של הסהר האדום, שפינה אותה לבית חולים בקלקיליה, שם נבדקה ושוחררה לביתה. שפיקה ג'ומעה סיפרה בעדות שמסרה לבצלם למחרת האירוע:

היום אני שוכבת במיטה וסובלת מכאבים בראש ובגוף. החיילים פשטו על הבתים של הבנים שלי וצעקו עליהם. ההתנהגות של החיילים, המדים שלהם והרעלות השחורות על הפנים שלהם מעוררים חרדה אצל נשים וילדים. הנכדות שלי עדיין מפוחדות בגלל מה שקרה.

10.1.17, ביתם של עאכף ונג'אח ג'ומעה:

בסביבות השעה 1:00 הגיעו החיילים רעולי הפנים לביתם של עאכף עבדאללה ג'ומעה, בן 54, פנסיונר הגר במערב הכפר עם אשתו, נג'אח, בת 51, בנו ראאיד, בן ה-24 ובנו ראאוף, בן 27, אשתו את'יר, בת 24 ושני ילדיו הקטנים. כשראה עאכף ג'ומעה את החיילים מגיעים לביתו הוא ירד לחצר. החיילים הובילו אותו למחסן הבית ודרשו לראות את שני בניו. עאכף קרא לראייד ולראאוף ואז חקרו החיילים את השלושה על ההפגנות השבועיות בכפר, בעת שחיילים אחרים ערכו חיפוש בשלושת הקומות של הבית. בעדות שמסר ב-12.1.17 לבצלם תיאר עאכף ג'ומעה את התנהגות החיילים:

עאכף ג'ומעה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 12.1.17
עאכף ג'ומעה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 12.1.17

אחד החיילים, נדמה לי שהיה קצין, טען במשך כחצי שעה שהבנים שלי עושים בעיות ושהפנים שלי מוכרות לו מההפגנות. הוא הזהיר אותנו שלא נשתתף בתהלוכה השבועית, ואמר שהלילה הם עושים פשיטה שקטה בלי לגרום לנזקים אבל אם נמשיך להשתתף בתהלוכה הצבא יגרום נזק לבית ולרכוש שלנו. הוא צילם בטלפון הנייד שלו אותנו, את תעודות הזהות שלנו, את הבית ואת המכוניות שלנו. אחר-כך נודע לי שבמהלך החיפוש בבית החיילים עיכבו את אשתי, את אשתו של ראאוף ואת הילדים שלו באחד החדרים.

פשיטות ליליות על בתיהם של פלסטינים הן חלק משגרת הדיכוי של הכיבוש, ומתרחשות ברחבי הגדה באופן יום-יומי. ההתנהלות הבריונית של החיילים, הכוללת כניסה לילית לבתים בפנים רעולות, איומים, הפחדת ילדים וחקירתם, הותרת לכלוך ומהומה ואפילו דחיפתה של שפיקה ג'ומעה, בת ה-80, אינם מעשים חריגים. פשיטות אלה משמשות בין השאר – כמו במקרה שלפנינו – להרתעת התושבים מהבעת מחאה לגיטימית ומהשתתפות בהפגנות.

גם הניסיונות לעצור את המחאה הלגיטימית של תושבי קדום על חסימת הגישה לכביש, שהועבר באופן בלעדי לשירות המתנחלים, אינם חדשים. בדצמבר האחרון תועדה בווידיאו תפיסתו של מואמן שתיווי, ילד בן שבע, בידי חיילים רעולי פנים וחמושים באלות במהלך ההפגנה בכפר קדום. החיילים החזיקו בילד במשך כעשר דקות, בעת שהם יורים לעבר חבריו. לאורך השנים תיעד בצלם אירועים נוספים שבהם נקט הצבא באלימות ובאיומים כדי להשתיק את המחאה בכפר.

התנהלות זו של הצבא היא יישום מובהק של מדיניות ברורה, בידיעת דרגים בכירים במערכת הצבאית, שנועדה להתמודד עם מחאתם של תושבי כפר קדום ולהשתיקה. מדיניות שכזו אינה חוקית והיא פוגעת בזכות המחאה הלגיטימית של תושבי הכפר, וככזו עליה להיפסק לאלתר.