דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

חיילים תקפו את תאמר תמימי, בן 23, פעמיים באותו יום במחסומים, התעללו בו והכו אותו עד שאיבד את הכרתו ונזקק לאשפוז

חיילים מעכבים את תאמר תמימי וכופים עליו לכרוע על הקרקע במחסום עטארה, 4.6.17ביום ראשון, 4.6.17, בסביבות 17:15, הגיע תאמר תמימי, בן 23, נהג מונית תושב א-נבי סאלח, למחסום עטארה, כשבמוניתו שבעה נוסעים שהסיע מרמאללה לא-נבי סאלח ולבית רימא. במחסום ישנו מגדל תצפית המאויש בדרך קבע על-ידי חיילים ועמדות בידוק הניצבות משני צדי הכביש ומאויישות רק לעיתים. באותו יום, עמדת הבידוק בכביש המוביל לא-נבי סאלח הייתה מאוישת בידי שלושה חיילים שבדקו חלק מכלי הרכב שעברו במקום. החיילים הורו לתמימי לעצור את הרכב, לרדת ממנו עם שני נוסעים נוספים ולשבת בצד הכביש, לקחו את הטלפונים ובדקו את תעודות הזהות של כל הנוסעים. לאחר מכן, המשיכו החיילים לבדוק את כלי הרכב האחרים שהגיעו למחסום.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-5.6.17 תיאר תמימי את מה שקרה במהלך עיכובו במחסום, תיאור שאומת בעדות שגבה בצלם מעד ראייה. תמימי ספר בעדותו:

כעבור שעה-שעה וחצי כבר נוצר פקק תנועה באזור המחסום. ראיתי את בן דוד שלי, סמיח תמימי, שגם הוא נהג מונית, מדבר עם החיילים. לא שמעתי הכול, כי הם היו במרחק של כשלושים מטרים מאיתנו. אבל הבנתי, מכמה מלים ששמעתי ומתנועות הידיים שלו, שהוא מבקש שישחררו אותי. כנראה שהם הורו לו לחזור ולשבת ברכב שלו. אחד מהנוסעים במונית של סמיח רצה ללכת עם הילדה שלו, שנראתה בערך בת עשר, כדי שתעשה את הצרכים שלה. החייל כנראה סירב לאפשר לו, צעק על האבא והורה לו לחזור למונית. האיש סירב, והם התחילו לצעוק אחד על השני. אז, החייל ירה באוויר כדי להפחיד את האבא והוא חזר למונית בלי שהבת שלו עשתה את צרכיה.

בזמן שחיכינו, אחת הנוסעות במונית שלי ביקשה מאותו חייל שירשה לה לענות לטלפון, שהיה על לוח המחוונים של הרכב. החייל סירב. שמעתי אותה מתחננת אליו ומסבירה לו שהבן שלה מתקשר אליה בעניין דחוף. ביקשתי מהחייל שירשה לה לענות. הוא הורה לי לשתוק, קילל אותי "שקט, יא בן זונה, יא מניאק" ונתן לי מכה עם הרובה בראש מאחור. התעצבנתי על החייל שקילל את אמא שלי, אז קיללתי אותו בחזרה. החייל דחף אותי עם הרובה שלו ודחפתי אותו בחזרה.

אחד החיילים הורה לכל נוסעי המונית להסתלק. החייל הוביל את תמימי אל סמוך לכניסה למגדל התצפית, שם אזק את ידיו מאחור באזיקונים וכיסה את עיניו ברצועת בד. לפי עדותו של תמימי הוביל אותו החייל לאחר מכן עוד מספר מטרים לתוך חצר המגדל, שם הורה לו לשבת על הקרקע. כשהתיישב החלו החייל ושני חיילים נוספים לקלל אותו ומשכו בחוזקה בשערותיו. ההתעללות נמשכה מספר דקות ובמהלכה החיילים אף משכו אותו פעם משערותיו עד שנאלץ להתרומם. אחר כך עזבו החיילים את תמימי למספר דקות וכשחזרו הסירו את האזיקונים והחזירו לו את תעודת הזהות, את המפתחות ואת הטלפון שלו. תמימי שב אל המונית שלו ומצא שענן של גז מדמיע ממלא אותה. הוא פתח את הדלתות, המתין כעשר דקות ונסע מהמקום מבלי שכל הגז הספיק להתנדף.

באותו ערב, בסביבות השעה 20:00, הגיע דודו של תמימי, מחמוד תמימי, נהג מונית בן 52, נשוי ואב לחמישה, לכניסה לכפר א-נבי סאלח, לאחר ששמע כי בתו בת העשרים מעוכבת במחסום זמני שהציבו החיילים בכניסה לכפר. כשהגיע למחסום ראה שהחיילים מעכבים בו שלושה פלסטינים נוספים. אחד החיילים, דובר ערבית, לקח את תעודות הזהות של מחמוד ושל נוסעיו, ולאחר שמחמוד סירב לעזוב בלי בתו הורה לו לשבת לצד המעוכבים במחסום ולנוסעים שהיו עמו לעזוב. בין מחמוד תמימי לחייל התפתח ויכוח. בעדות שמסר ב-5.6.17 לתחקירן בצלם איאד חדאד סיפר:

מחסום עטארה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 2.8.15.
מחסום עטארה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 2.8.15.

החייל האשים אותנו: "אתם, תושבי א-נבי סאלח עושים בעיות וזורקים עלינו אבנים ואנחנו צריכים לחנך אתכם. אני יכול עכשיו לירות על היישוב שלכם ולהרוס אותו על הראש שלכם". עניתי לו שהקרקע הזו שייכת לנו, שיש לנו זכויות מלאות ושלא הוא ולא אף אחד אחר יכול להרוג אותנו או להרוס את היישוב שלנו. הבעת הפנים וההתנהגות שלו השתנו, והוא נראה כמי שרוצה לנקום ולפגוע בנו. הוא התחיל להתנהג אלינו בגסות ובכעס. המואזין קרא לתפילת הערב הראשונה המציינת את שבירת הצום. היה לי בקבוק מים. שברתי בעזרתו את הצום וכך עשו אלה שהיו מעוכבים.

כמה דקות אחר כך הגיע תאמר תמימי למחסום בכניסה לכפר, לאחר שעוכב והוכה במחסום עטארה. אחד החיילים הורה לו לשבת ליד שאר המעוכבים ולקח את תעודת הזהות שלו. לאחר מספר דקות צלצל הטלפון של תאמר תמימי, שנשאר בתוך המונית. הוא ביקש מאחד החיילים לענות, אך החייל סירב. מכיוון שהטלפון המשיך לצלצל, ותמימי חשב שמדובר בקרובי משפחה מודאגים שמתקשרים אליו, הוא ניגש למונית כדי לענות. בעדותו סיפר מחמוד תמימי מה אירע אז:

שלושת החיילים חסמו את דרכו של תאמר, שהתעקש לענות לטלפון. ניסיתי להתערב כדי להרגיע את הרוחות וביקשתי מתאמר להיות בשקט. תאמר היה מתוח ועצבני. הוא לא הקשיב לי. היו חילופי דברים ביניהם, והחיילים דחפו אותו.

אחד החיילים הכה את תאמר בכוח בפנים עם קנה הרובה שלו. תאמר נפל על הקרקע מחוסר הכרה. התחלתי לצעוק עליהם. ראיתי שיוצא קצף מהפה של תאמר, שזה יכול להיות סימן למי שהולך למות. חששתי שיקרה לו משהו והתחלתי לצעוק על החיילים: הרגתם אותו, הרגתם אותו, תביאו אמבולנס מהר! אתם רוצחים! אין לכם רחמים! אתם גזעניים! הרגשתי שאני מקלל ומגדף בלי שאני קולט מה קורה. הם ניסו להרגיע אותי.

תאמר תמימי שרוע על הקרקע מחוסר הכרה. 4.6.17
תאמר תמימי שרוע על הקרקע מחוסר הכרה. 4.6.17

מחמוד תמימי התקשר להזמין אמבולנס של הסהר האדום, וחובש צבאי ירד ממגדל התצפית הסמוך ובדק את תאמר. לאחר כרבע שעה הגיעו למקום כלי רכב של הצבא ושל מג"ב ושני אמבולנסים ישראליים, וכן אמבולנס של הסהר האדום. תאמר תמימי פונה באמבולנס ישראלי לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, ככל הנראה בשל מצבו, ואושפז שם למשך הלילה. בעדותו סיפר כי בבוקר המחרת התעורר בבית החולים כששני חיילים שומרים עליו. הוא קיבל זריקה נגד טטנוס ואז לקחו אותו החיילים במכונית אזרחית לצומת הסמוך למחסום רנתיס, שם הורידו אותו. תמימי נאלץ לתפוס טרמפ בשתי מכוניות שונות עד שהגיע לכניסה לא-נבי סאלח. בעדותו סיפר:

בכניסה לכפר ראיתי את החיילים שהיכו אותי. אחד מהם עמד למעלה, במגדל, והשני למטה. שמעתי את זה שהיה למעלה קורא לחייל שלמטה: "תסתכל מי פה. תסתכל מי פה". החייל שלמטה הסתכל עליי וקילל אותי: "תמימי יא מניאק, יא שרמוט". הוא צחק ועשה תנועה מגונה. בינתיים עבר שם בן דוד שלי, עצר ולקח אותי הביתה. הגעתי הביתה מותש. בגלל הצום ואיבוד ההכרה לא אכלתי כלום מאז הבוקר שלפני ולא שתיתי כלום, חוץ מקצת מים שלקחתי מדוד שלי מחמוד כשעיכבו אותנו במחסום בכניסה לא-נבי סאלח. אחרי שנחתי קצת נסעתי לבית חולים ברמאללה כדי לעשות בדיקות ולדעת מה מצבי.

בבית החולים ברמאללה מצאו הרופאים זיהום בפצע בלחיו של תמימי וחבלות רבות על ידיו. הוא קיבל תרופה אנטי-דלקתית ושוחרר לביתו.

תאמר תמימי ליד מוניתו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.6.17
תאמר תמימי ליד מוניתו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 5.6.17

תאמר תמימי עבר מסכת התעללות ממושכת ללא כל סיבה. חיילים עיכבו אותו פעמיים באותו יום, הכו ופצעו אותו עד שנזקק לאשפוז בבית חולים ומלאו את רכבו בגז מדמיע. השרירותיות בה יכולים חיילים לעכב פלסטינים במחסום, ללא סיבה נראית לעין, לדרוש מהם לציית להוראותיהם, להשפילם, ולנקוט נגדם אלימות היא חלק משגרת יומם של תושבי הגדה הפלסטינים. במהלך השנים תיעד בצלם אירועים רבים ודומים של אלימות והתעללות שלא יכולים היו להתרחש לולא ידעו החיילים כי יזכו לגיבוי מהדרגים הבכירים בצבא – כולל מהפרקליטות הצבאית – ובממשלה וכי לא יידרשו לתת את הדין על מעשיהם.

תגיות