דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

במשך שלושה ימים התעללו חיילים בשישה עצורים מרצועת עזה, שלושה מהם קטינים, ללא הפרעה

ב-10.10.15 קיימו צעירים פלסטינים ממחנה הפליטים אל-בוריג' שבמרכז רצועת עזה הפגנה בסמוך לגדר המערכת. מתחקיר בצלם עולה כי בהפגנה, שהחלה בשעות אחר הצהריים ונמשכה עד לשעות הערב, השתתפו כ-300 צעירים. חלק מהמפגינים יידה אבנים לעבר חיילים שעמדו מאחורי סוללת עפר מעברה של הגדר ובמרחק מסוים ממנה, וירו לעבר המפגינים רימוני גז. במהלך העימותים עקרו כשישה או שבעה צעירים את שער הברזל הקבוע בגדר והחלו להתקדם לעבר שטח ישראל. כוחות צבא שכללו מספר ג'יפים החלו לסרוק את האזור בחיפוש אחריהם, בין השאר תוך שימוש בפצצות תאורה ובכלבים. לאחר שהצעירים הבינו כי מתנהל מרדף אחריהם, הם התפצלו והחלו לרוץ לכיוונים שונים, חלקם לתוך שטח ישראל. אחרים ניסו לשוב לאחור לכיוון הגדר, שם התקיימו עדיין עימותים בין הצבא למפגינים.

מפגינים פלסטינים על גדר המערכת שבין עזה לישראל. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 13.10.15
מפגינים פלסטינים על גדר המערכת שבין עזה לישראל. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 13.10.15

שישה מפגינים שחצו את הגבול נעצרו באותו ערב על-ידי הצבא. שלושה מהם, כולם קטינים, מסרו לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה עדויות מהן עולה כי הם נתפסו באמצעות כלבים שרדפו אחריהם. החיילים והחיילות שעצרו אותם הפעילו נגדם אלימות קשה בעת המעצר ובדרכם לבסיס הצבאי שאליו נלקחו, שמיקומו לא ידוע להם. בבסיס זה התעללו החיילים בששת העצורים קשות במשך שלושה ימים: הם החזיקו אותם כבולים בשטח פתוח לכל אורך התקופה, הכו אותם שוב ושוב, מנעו מהם מזון ושתייה, השפילו אותם בדרכים שונות ומנעו מהם שינה באמצעות השמעת מוזיקה רועשת ושפיכת מים קרים על גופם. אחד הקטינים העיד כי במהלך שלושת הימים החיילים כיבו על ידיו ועל רגליו סיגריות.

אחד מהשלושה, עבד א-רחמאן אבו המיסה, בן 15, סיפר בעדות שמסר ב- 24.2.16 כיצד תפסו אותו החיילים ועל ההתעללות שעבר:

כמה דקות אחרי שהגעתי להפגנה, התקדמתי ביחד עם כמה בחורים ועקרנו את שער הברזל שבגדר הגבול. נכנסתי לתוך השטח הישראלי והתחילו לרדוף אחרינו ג'יפים צבאיים ישראליים, בערך חמישה ג'יפים. החיילים ירו מסביבנו. המשכנו לרוץ מזרחה, לתוך השטח הישראלי ולתוך הצמחייה. רצנו מרחק גדול וכבר לא ראינו את הגבול, כבר היה ערב והחשיך. בשלב כלשהו ירד הלילה והתחלתי לפחד כי הבנתי שהסתבכנו. לא יכולתי לחזור בחזרה לגבול כי ההפגנה הסתיימה והחיילים התמקדו בלחפש אותנו. לא הייתה לי כוונה להמשיך הלאה לתוך ישראל. רק רציתי לברוח מהחיילים ומהירי. המשכנו לרוץ עד השעה 21:30 בערב. החיילים ירו פצצות תאורה באזור ושלחו כלבים לרדוף אחרינו.

שני כלבים השיגו אותי. אחד תפס אותי ברגל שמאל והכלב השני נעמד על החזה שלי. אותו דבר קרה גם לעבד א-רחמאן עייאדי שהיה אתי. שני כלבים אחרים תקפו אותו. התחלתי לצעוק כי פחדתי מהכלבים. כעבור שתי דקות בערך הגיעו כמה חיילים וחיילות והרחיקו מאתנו את הכלבים. אחר-כך החיילים הורו לנו להוריד את כל הבגדים ונשארנו ערומים לגמרי במשך כמה דקות. ואז התלבשנו והחיילים הורו לנו לשבת על הרצפה. חיילת קשרה לי את הידיים מאחורי הגב ושמה לי כיסוי עיניים. אותו דבר קרה גם עם עבד א-רחמאן. העבירו אותנו באחד הג'יפים הצבאיים למחנה צבאי כלשהו, מרחק של עשר דקות נסיעה בערך. הם הורידו אותנו שם, שחררו אותנו מהאזיקים והורידו לנו את כיסויי העיניים. אחד החיילים הכניס אותי לחדר שהיו בו שולחן משרדי ומחשב. ישבו שם שני אנשים בלבוש אזרחי. הם לא הציגו את עצמם. אחד מהם שאל אותי איך קוראים לי, לאיזה ארגון אני משתייך ואיפה אני גר. אחרי שעניתי על השאלות שלו חייל אחר לקח אותי והושיב אותי על הרצפה ברחבה של הבסיס. הוא אזק לי שוב את הידיים באזיקון פלסטיק וכיסה לי את העיניים. הםהכניסו לחדר גם את עבד א-רחמאן, ואז הביאו גם אותו לרחבה והושיבו אותו לא רחוק ממני. הצלחתי לראות אותו מתחת לכיסוי העיניים.

אחר-כך החיילים הפעילו מוזיקה. היו שם הרבה חיילים וחיילות והם התחילו לרקוד. כל כמה דקות מישהו מהם הכה אותנו עם קת הנשק, או נתן לנו סטירה או בעיטה. נשארנו ככה שלושה ימים, ברחבה של הבסיס. נתנו לנו רק חתיכת לחם וקצת מים, וכל כמה זמן הכו אותנו. החיילים שיחקו כדור רגל בזמן שהיינו ברחבה ובעטו עלינו את הכדור. מרוב מכות כבר סבלנו מכאבים קשים בכל הגוף. בלילות, כשהם ידעו שאנחנו ישנים מרוב תשישות, הם הביאו דלי של מים ושפכו עלינו. היה מאוד קר, במיוחד בלילה, והם כל הזמן מנעו מאתנו לישון.

באחת הפעמים, כשסבלתי מאוד מכאבים במהלך הלילה, הגיע חייל והוריד את הסרט שכיסה את העיניים שלי. הוא הורה לי לשתות נוזל צהוב שהיה בכוס שהוא החזיק. שאלתי אותו מה זה והוא אמר שזו תרופה. לנוזל היה טעם מר, הרגשתי שריפה בגרון ושתיתי את כל מה שהיה בכוס. אחר-כך כבר לא הייתי מודע למצב שלי, ישנתי במשך כמה שעות. כשהתעוררתי הרגשתי סחרחורת.

חיילים משקיפים על מפגינים מצדה השני של גדר המערכת שבין ישראל לרצועת עזה. התמונה צולמה על-ידי מפגינים.
חיילים משקיפים על מפגינים מצדה השני של גדר המערכת שבין ישראל לרצועת עזה. התמונה צולמה על-ידי מפגינים. 

תאופיק אל-עוואודה, בן 17, נעצר גם הוא באותו אירוע. בעדותו שמסר ב-5.4.16 סיפר על ההתעללות שעבר בבסיס הצבאי שבו הוחזק במשך שלושה ימים:

אחרי שנעצרתי לקחו אותי לבסיס צבאי. החיילים נתנו לי לדבר עם מישהו בטלפון והוא שאל אותי איך קוראים לי ולמה הגעתי לגבול. אחר-כך הם לקחו אותי לחצר, ושם הייתי במשך שלושה ימים עם האחרים. השאירו אותנו שם בקור העז. במשך שלושת הימים האלה החיילים עינו אותנו. לפעמים כשיישנו הם שפכו עלינו מים קרים, כדי למנוע מאיתנו לישון. הם מנעו מאיתנו אוכל ומי שתיה, והליכה לשירותים במשך שלושה ימים. לפעמים הגיע חייל והידק את האזיקים על הידיים שלנו, באופן שהכאיב לנו מאוד; בפעמים אחרות באו חיילים והרביצו לנו בכל הגוף, עם קתות הרובים שלהם; לפעמים החיילים שיחקו כדורגל והעיפו את הכדורים עלינו; בפעמים אחרות הם הפעילו מוזיקה ובעטו בנו בפנים ובכל הגוף.

מוחמד מוחסן אל-עזאזי, בן 15, סיפר גם הוא לתחקירן בצלם ב-3.4.16 על האלימות שהופעלה נגדו במהלך מעצרו וכן על ההתעללות הקשה שסבל במשך שלושה ימים:

אחד הג'יפים הצבאיים תפס ועצר אותי כשניסיתי לחזור לעזה. בערך שבעה חיילים ירדו מהג'יפ, ואחר-כך הגיע עוד ג'יפ, וירדו ממנו כמה חיילים שכיוונו אליי את הרובים שלהם. הם הורו לי לעצור ולהרים את הידיים. אחד החיילים ציווה עלי להוריד את המכנסיים. סירבתי כי הכוונה שלו הייתה להשפיל אותי. החיילים התקדמו אליי ואחד מהם הכה אותי בגב עם קת הרובה שלו. הוא הוריד לי את המכנסיים וגם את ה"בוקסר" ואז הלביש לי את ה"בוקסר" בחזרה, וקשר לי את הידיים מאחורה באזיקי פלסטיק. הייתי זרוק עם הפנים לאדמה, ואז 3 חיילים היטו אותי כך ששכבתי על צד ימין והתחילו לבעוט בי עם המגפים שלהם ולהכות בי עם הרובים בכל הגוף. אחת המכות פגעה בשיניים שלי ונשברה לי שן קדמית. הרגשתי שבלעתי אותה. הם מיקדו את המכות במיוחד באזור הבטן והתחלתי להקיא דם.

אחרי כמה זמן הם עזבו אותי זרוק על האדמה. אחר-כך הגיע ג'יפ צבאי אחר הגיע שעצר בדיוק לידי. הנהג ירד ממנו והתחיל להכות אותי. אחר-כך הם העלו אותי לג'יפ והמשיכו להכות כל הנסיעה. הגענו לבסיס צבאי והם הורידו אותי מהג'יפ והושיבו אותי על הקרקע בחוץ. אחרי שעה הם לקחו אותי לקצין מודיעין בלבוש אזרחי שהתחיל לחקור אותי. הוא שאל אותי למה באת לגבול ולמה אתה מיידה אבנים. הוא רצה לדעת גם את השמות של בני המשפחה שלי ואיפה אני גר. לכל אורך החקירה הייתי עדיין בתחתונים בלבד, ורעדתי מקור.

אחרי רבע שעה בערך הוציאו אותי מהחדר והביאו לי מכנסיים וחולצה. בזמן שהוציאו אותי ראיתי חמישה צעירים אחרים שכולם היו בהפגנה בגבול וגם הם נעצרו. כולם ישבו על הרצפה כבולים עם עיניים מכוסות. החיילים צירפו אותי לצעירים. כולם נחקרו, אחד אחד.

אחרי כמה זמן ראיתי את החוקר יוצא מחדר החקירות ואז הגיע אחד החיילים, הפשיט אותי שוב והחליף את האזיקים שעלי באזיקי פלסטיק דקים. הוא כבל אותי עם הידיים מאחורי הגב והידק את האזיקים ככה שהידיים שלי כאבו מאוד. כשצעקתי מכאב וביקשתי מהם שיתירו קצת את האזיקים אחד החיילים הידק אותם עוד יותר. אחר-כך, בכל פעם שאחד מהחיילים עבר לידי, חטפתי מכות.

ככה עברו עליי שלושה ימים. אני והבחורים האחרים ישבנו על הקרקע בחוץ, ומתי שבא להם היו באים לתת לנו מכות. לפעמים הם הפעילו מוזיקה והיכו אותנו לקול המוזיקה. כשביקשנו מים החיילים הביאו לנו מים ושפכו לנו על הפנים. לפעמים הם שיחקו מסביבנו כדורגל ופוגעו בנו עם הכדור. באחת הפעמים, כשהתחננו בפניהם מרוב צמא, הגיע חייל דובר ערבית – ונתן לי משהו לשתות. חשבתי שזה מים, אבל כששתיתי הטעם היה מר והרגשתי סחרחורת. הבנתי שנתנו לי אלכוהול. בפעם אחרת – נדמה לי שזה היה למחרת – ביקשתי מים והביאו לי שוב אלכוהול, וכשטעמתי סירבתי לשתות הם שפכו את זה עליי.

במשך שלושה ימים סבלנו מהתעללות בלתי פוסקת. בזמן שרעדנו מקור, הם שפכו עלינו מים קרים, הם מנעו מאיתנו שינה; בשלב מסוים היכו אותי בכתף השמאלית עם מכשיר חד והתחלתי לדמם. הם סירבו להגיש לי עזרה; הם כיבו עליי סיגריות, לפעמים על רגל שמאל ולפעמים על יד ימין.

ב-28.12.15 הורשעו אל-עוואודה ואל-עזאזי בעבירות של הסתננות והתפרעות. אבו המיסה הורשע בהסתננות בלבד. במסגרת עסקאות הטיעון עליהן חתמו, נשפטו השלושה לארבעה עד שישה חודשי מאסר. בפרוטוקול בית המשפט ציין השופט כי קצין המבחן שפגש את מוחמד אל-עזאזי התרשם כי חווית המעצר, ובייחוד השהות בבסיס הצבאי, היו טראומטיות עבורו.

מעדויותיהם של הקטינים עולה תיאור מבהיל של התעללות קשה, כאשר החיילים מנצלים, ללא כל הפרעה, את הכוח שבידיהם. יכולתם של חיילים להפוך בסיס צבאי בקלות כה רבה לשטח אקס-טריטוריאלי, שבו הם עושים כרצונם בקטינים מבלי שאיש ירסן אותם, היא בין השאר תולדה של מערכת אכיפת החוק הצבאית המאפשרת מזה שנים ארוכות לאנשי כוחות הביטחון לנקוט אלימות כלפי עצורים, לרבות קטינים, מבלי שהדבר יוביל לנקיטת צעדים כלשהם נגדם.

ב-2.5.16 פורסם בעיתון "הארץ" כי מצ"ח פתחה בחקירה בנושא, אולם ניסיון העבר מלמד כי חקירות אלה מסתיימות בדרך כלל בלא כלום משום שלא נועדו לגילוי האמת אלא ליצירת מראית עין של מערכת אכיפת חוק מתפקדת.