מחאה אסורה | מצב זכויות האדם בשטחים 2011 | בצלם

מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
08. מחאה אסורה
  • .1

    פגיעה בזכות להפגין

    זרנוק מתיז נוזל מצחין על מפגינים בכפר א-נבי סלאח לאחר הלווייתו של מוסטפא א-תמימי. צילום: אורן זיו, א-נבי סלאח, 11.12.11

    בשנים האחרונות עורכים פלסטינים, ישראלים ואזרחים זרים הפגנות נגד בניית מכשול ההפרדה ונגד השתלטות ישראל על אדמות בגדה המערבית. ההפגנות מתקיימות באופן קבוע בכמה מקומות, בהם הכפרים בילעין, בית אומר, אל-ולג'ה, אל-מעסרה, א-נבי סאלח, כפר קדום וניעלין. משתתפים רבים בהפגנות אלה אינם נוקטים אלימות כלשהי, אולם ישנם גם מקרים לא מעטים שבהם מיידים המפגינים אבנים.

    בינואר 2011 הפיץ דובר צה"ל סרטון ביו-טיוב, ובו התייחס מפקד אוגדת איו"ש לשעבר, תא"ל ניצן אלון, להפגנות בבילעין. לדבריו:
    הגישה מבחינתנו היא לאפשר את ההפגנה כל עוד היא הפגנה לא-אלימה. אנחנו יוצרים אבחנה ברורה בין הפגנה לא-אלימה, שהיא מחאה לגיטימית, לבין הפגנה אלימה של זריקות אבנים, זריקות ברזלים, פגיעה פיזית והריסת גדר הביטחון, ומול זה אנחנו נפעל עם האמצעים לפיזור הפגנות.

    הטענה שהצבא מגביל את ההפגנות בשטחים רק כאשר הן אלימות אינה מדויקת. ככלל, הצבא מתייחס לכל הפגנה כאל הפרת סדר בלתי חוקית, שיש לפזר באמצעים שונים. מדי יום שישי מגיעים שוטרי מג"ב וחיילים אל מוקדי ההפגנות, ועושים שימוש נרחב באמצעים לפיזור הפגנות. לא פעם מונעים כוחות הביטחון את ההפגנות עוד בטרם החלו – וחלק מהאזורים שבהם הן מתקיימות מוכרזים מראש, ובאופן קבוע, כשטחים צבאיים סגורים בשעות המיועדות להפגנה.

    מאות מתושבי הכפרים נעצרו ונשפטו בגין יידוי אבנים, אולם במקרים רבים כתבי האישום כללו גם עבירות של השתתפות בהפגנה לא חוקית. הצבא עשה ניסיון מרוכז לעצור את מארגני ההפגנות בכפרים השונים בגדה, ויותר מעשרה מהם הועמדו לדין באשמת ארגון הפגנות והסתה לאלימות. רוב האישומים הסתמכו על עדויות שנגבו מקטינים, תוך פגיעה בזכויותיהם: הקטינים נעצרו באמצע הלילה, נחקרו ללא נוכחות הוריהם, וזכויותיהם לא הובהרו להם תמיד כראוי.

    נוסף על כך, עשרות אזרחים ישראלים נעצרו בשל השתתפות בהפגנות ובשל נוכחות בשטח שהוכרז כ"שטח צבאי סגור".

    לסגירה >>
  • .2

    הפגנת כוח: דיכוי המחאה בא-נבי סאלח

    חייל יורה רימון גז מדמיע בכינון ישיר על מפגינים בכפר א-נבי סאלח, יוני 2011. מתוך וידיאו בצלם

    מאז דצמבר 2009 מפגינים תושבי הכפר א-נבי סאלח שמצפון לרמאללה מדי יום שישי, במחאה על השתלטות מתנחלים על אדמות שלהם ושל תושבי כפרים נוספים בסביבה. תהלוכות המחאה בכפר הפכו לאחד המוקדים המרכזיים של ההפגנות השבועיות המתקיימות בגדה המערבית.

    התמודדות כוחות הביטחון עם ההפגנות בכפר במהלך שנת 2011 נעשתה תוך הפרת זכויותיהם של המפגינים הפלסטינים. מתיעוד בצלם בחודשים יוני ויולי 2011 עולה כי ההפגנות נבלמו עוד בתוך הכפר, לעתים קרובות אף בטרם החלו. כוחות הביטחון ירו בהן כמויות עצומות של גז מדמיע – ובאחת ההפגנות נורו לכל הפחות 150 רימוני גז. הרימונים נורו בתוך השטח הבנוי של הכפר, כך שכל התושבים, ובהם אלה שלא השתתפו כלל בהפגנה, נחשפו להשפעות הגז. חלק מרימוני הגז נורו ישירות על גופם של מפגינים, בניגוד לחוק. הכוחות אף יידו מספר מופרז של רימוני הלם לעבר ילדים ומבוגרים כאחד, במטרה לפזרם, גם כאשר לא נשקפה למיידים כל סכנה. נוסף על כך, כל הדרכים המובילות לכפר – ובהן דרכים ראשיות – נחסמו במטרה למנוע ממפגינים שאינם תושבי הכפר להשתתף בהפגנות. בעקבות זאת נפגעה זכותם של כל תושבי האזור לחופש תנועה.

    באוגוסט 2011, עם תחילת חודש הרמדאן, שינו כוחות הביטחון את מדיניותם – ומאז הם מאפשרים למפגינים לצעוד עד לכביש היוצא מהכפר, ובולמים אותם במרחק קצר מהשטח הבנוי של הכפר. מלבד זה, הפסיקו כוחות הביטחון לחסום את כל הדרכים המובילות לכפר. בכך צומצמה הפגיעה באוכלוסייה האזרחית במהלך ההפגנות. עם זאת, המפגינים עדיין אינם מורשים להגיע אל המעיין הסמוך לכפר, שהשתלטות המתנחלים עליו היא אחת הסיבות לקיום ההפגנות. כמו כן, כוחות הביטחון עדיין אינם מכירים בזכותם להפגין: הם מכריזים על ההפגנות כבלתי חוקיות מיד בראשיתן, גם בלי שמי מהמשתתפים יידה לעברם אבנים או נקט אלימות כלשהי, ומפזרים אותן תוך ירי רימוני גז והתזת נוזל מצחין, המכונה "בואש". הצבא עדיין מוציא, מדי יום שישי, צו שטח צבאי סגור לכל שטח הכפר, ובכך מונע מאנשים שאינם תושביו להשתתף בהפגנה.

    לסגירה >>
  • .3

    נהלים לחוד ומציאות לחוד: מפגין נוסף נהרג מירי רימון גז

    מוסטפא א-תמימי. צילום: activestills.org

    ביום שישי, 9.12.11, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, לאחר שההפגנה המרכזית בכפר א-נבי סאלח כבר התפזרה, יידו כמה צעירים, ובהם מוסטפא א-תמימי בן ה-28, אבנים לעבר ג'יפ צבאי. האירוע תועד על-ידי הצלם חיים שוורצנברג. מהצילומים ומעדויות ראייה נוספות עולה כי הג'יפ הסתובב והחל להתרחק מהמקום. כשהיה במרחק של מטרים בודדים מא-תמימי, פתח אחד החיילים בג'יפ את הדלת האחורית וירה דרכה רימון גז ישירות לעברו. הרימון פגע בפניו וגרם לדימום מסיבי מראשו. א-תמימי מת מפצעיו למחרת. בהתאם למדיניותה החדשה, הורתה הפרקליטות הצבאית על פתיחת חקירת מצ"ח. ככל הידוע לבצלם, עד פרסום דו"ח זה החקירה לא הסתיימה.

    בצלם תיעד בעבר פעמים רבות ירי רימוני גז בכינון ישיר במהלך הפגנות, בין היתר לעבר מפגינים שלא יידו אבנים ולא עשו דבר שעלול היה לסכן את כוחות הביטחון. כך, באפריל 2009 נהרג באסם אבו רחמה מהכפר בילעין מירי רימון גז שפגע בחזהו, בעת שהשתתף בהפגנה השבועית בכפר. גם בהפגנה שבה נפגע א-תמימי בוצע ירי בכינון ישיר בכמה הזדמנויות נוספות. בצלם תיעד 13 מקרים נוספים שבהם נפצעו אנשים קשה בנסיבות דומות מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, ופנה לרשויות בדרישה לפתוח בחקירה בעניינם. לבצלם ידוע על עוד מקרים רבים שבהם מפגינים נפצעו מפגיעת רימוני גז, חלקם באורח קשה.

    בצלם מתריע כבר שנים אחדות על כך שכוחות הביטחון יורים רימוני גז בכינון ישיר לעבר גופם של משתתפים בהפגנות. ירי כזה מהווה הפרה של הוראות הפתיחה באש, שכן גז מדמיע הוא אמצעי אל-הרג לפיזור הפגנות ושימוש ברימוני הגז כתחליף לירי חי הינו אסור. הארגון דרש – הן בפגישות אישיות עם בכירים בצבא והן בפניות בכתב – כי יובהר לכוחות המשרתים בשטח שירי רימוני גז בכינון ישיר אינו חוקי.

    בתגובה לפניות אלה, נמסר לבצלם כי ירי זה הוא אכן בלתי חוקי. ביולי 2011, למשל, בעקבות פניות נוספות של בצלם, מסר לבצלם רס"ן אורי שגיא מלשכת יועמ"ש איו"ש כי "שבנו וחידדנו בפני הכוחות הפועלים בפיקוד המרכז את הכללים הנוגעים לירי רימוני גז בכינון ישיר, ובהם הכלל האוסר על ירי רימון גז בכינון ישיר במישרין לעבר אדם".

    ואולם למרות הצהרות אלה, ממשיכים כוחות הביטחון לירות רימוני גז ישירות לעבר בני אדם. ככל הידוע לבצלם, עד כה לא הועמד לדין אף איש כוחות ביטחון בגין ירי כזה.

    לסגירה >>
  • .4

    וידאו: פיזור אלים של הפגנה בכפר א-נבי סאלח

    לסגירה >>