של מי האדמה הזאת? | מצב זכויות האדם בשטחים 2011 | בצלם

מצב זכויות האדם בשטחים 2011

מצב זכויות האדם בשטחים 2011
05. של מי האדמה הזאת?
  • .1

    וידאו: מונא ומוחמד אל-כורד - ילדות בשייח' ג'ראח

    לסגירה >>
  • .2

    כמעט חצי מיליון מתנחלים

    שכונה בהתנחלות מעלה אדומים. צילום: אורן זיו, activestills.org

    ברחבי הגדה המערבית קיימות כיום:

    • 124 התנחלויות ישראליות שבהן הכיר משרד הפנים כיישובים, מהן שלוש שהוכרו רק בשנת 2010: חמדת ורותם בבקעת הירדן ואבנת בצפון ים המלח.
    • 12 שכונות ישראליות במזרח ירושלים, בשטחים שסופחו לישראל ב-1967 ושצורפו לשטח השיפוט של עיריית ירושלים. כמו כן הוקמו כמה מובלעות ישראליות בלב השכונות הפלסטיניות, הגדולות שבהן שוכנות בסילוואן, בראס אל-עמוד ובשיח' ג'ראח.
    • כמאה התנחלויות שהרשויות לא הכירו בהן באופן רשמי, המכונות "מאחזים".

    לצורך הקמת כל ההתנחלויות האלה, משנת 1967 ועד היום, נגזלו מהאוכלוסייה הפלסטינית מאות אלפי דונמים של אדמות, ועל הציבור הפלסטיני נאסר לעשות בהן שימוש.

    לפי הנתונים האחרונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2010 הגיע מספר המתנחלים בגדה המערבית ל-311,430 נפש. לפי הנתונים האחרונים שפרסם מכון ירושלים לחקר ישראל, בסוף שנת 2009 גרו בשכונות הישראליות שהוקמו במזרח ירושלים 186,646 נפש. אוכלוסיית המתנחלים – בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – מהווה כ-6.4% מאוכלוסיית ישראל. נתונים אלה נמוכים מהנתונים שהוצגו בשנים קודמות, שכן הם מבוססים על מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2008, ולכן אינם כוללים תיירים או תושבים ארעיים שנכללו באומדני אוכלוסייה קודמים.

    על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 גדל מספר המתנחלים בגדה (לא כולל מזרח ירושלים) ב-4.9%, שיעור גידול הגבוה פי 2.6 מזה של כל אוכלוסיית ישראל באותה שנה, המגיע ל-1.9%. 29% מהגידול באוכלוסיית המתנחלים מוסבר בהגירה מיישובים בישראל אל ההתנחלויות.

    לסגירה >>
  • .3

    בנייה מואצת לאחר ההקפאה: 40% מהתחלות הבנייה הממשלתיות נעשות בשטחים

    הקמת ההתנחלות החדשה "לשם" באזור סלפית. צילום: חגית עופרן, ”שלום עכשיו“, 21.1.12

    בנובמבר 2009 החליטה הממשלה על הקפאת הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. החלטה זו לא חלה על הבנייה במזרח ירושלים. תוקפה של החלטה זו פג בספטמבר 2010.

    לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, בשנת 2010 החלה ביוזמת המשרד בנייתן של 119 דירות בהתנחלויות הגדה ועוד 593 בשכונות הישראליות במזרח ירושלים – בסך הכול 712 דירות, שהן 15% מכלל הדירות שהמשרד החל בבנייתן בשנה זו. באותה שנה הסתיימה בנייתן של 334 דירות בהתנחלויות בגדה ו-951 דירות נוספות בשכונות הישראליות במזרח ירושלים – כולן ביוזמת משרד השיכון. בסך הכול: 1,285 דירות, שהן 27% מכלל הדירות שנבנו ביוזמת משרד השיכון ואשר בנייתן הסתיימה.

    בשבעת החודשים הראשונים של 2011 גבר קצב התחלות הבנייה בהתנחלויות. ביוזמת משרד השיכון החלה בתקופה זו בנייתן של 90 דירות בהתנחלויות ועוד 1,399 דירות בשכונות הישראליות במזרח ירושלים. בסך הכול: 1,489 דירות, שהן 39% מסך כל התחלות הבנייה ביוזמת משרד השיכון. בתקופה זו הסתיימה בנייתן של 351 דירות בהתנחלויות, נוסף על 618 דירות בשכונות הישראליות במזרח ירושלים – כולן ביוזמת משרד השיכון. בסך הכול: 969 דירות, שהן 48% מכלל הדירות שנבנו ביוזמת משרד השיכון ואשר בנייתן הסתיימה.

    לסגירה >>
  • .4

    תכניות בנייה נרחבות במזרח ירושלים

    אכלוס ההתנחלות החדשה בשכונת ראס אל-עמוד במזרח ירושלים. צילום: אורן זיו, activestills.org, 25.5.11

    בשנת 2011 הגבירה ישראל את מאמציה לאשר תכניות להרחבת שכונות ישראליות קיימות ולהקמת שכונה ישראלית חדשה במזרח ירושלים, וכן להקמת פארק לאומי חדש באזור זה. תכניות אלה, אם יצאו לפועל, ינתקו את השכונות הפלסטיניות משאר חלקי הגדה המערבית.

    במהלך השנה אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ארבע תכניות, שהופקדו להתנגדויות הציבור:
    •    באוגוסט אישרה הוועדה שתי תכניות הרחבה לשכונת הר חומה: האחת לבנייה של 930 דירות דרומית-מזרחית לשטח הבנוי בשכונה, והשנייה – לבניית 42 דירות בתוך השטח הבנוי.
    •    באוקטובר הופקדה תכנית להקמת שכונה חדשה במזרח ירושלים בשם גבעת המטוס, הכוללת בנייה של 2,610 דירות. תכנית זו תלויה בביצוע תהליך של איחוד חלקות וחלוקתן מחדש. חלק מהשטח נמצא בבעלות פלסטינית פרטית, ומאחר שהקרקע לא הופקעה, כפי שנעשה בשכונות ישראליות אחרות, ייתכן שחלק משטח השכונה החדשה ישמש להרחבת הכפר הפלסטיני בית צפאפא. לפי מפת בעלויות הקרקע באזור, ניתן להניח שלפחות 1,700 מהדירות ייועדו לאוכלוסייה ישראלית.
    •    בנובמבר הופקדה תכנית לפארק לאומי חדש על מורדותיו המזרחיים של הר הצופים. הפארק עתיד ליצור חיבור פיזי בין ירושלים לבין מתחם 1-E שמצפון להתנחלות מעלה אדומים, ואשר בו מתכננת ישראל לבנות כ-4,000 דירות.

    באוגוסט 2011 אישר שר השיכון לקדם תכניות לבניית 625 דירות במערב פסגת זאב, צמוד לשטחה הבנוי של השכונה הפלסטינית בית חנינא, ו-1,600 דירות נוספות ברכס שועפאט (רמת שלמה). תכנית זו טרם נידונה בוועדה המחוזית.

    השנה הושלמה גם בניית מתחם דירות מפואר עבור מתנחלים בשכונת ראס אל עמוד. במתחם, שבעבר היה תחנת משטרת ש"י, 17 דירות והוא נמצא מול שכונת המתנחלים מעלה זיתים שבה נבנו השנה 60 דירות נוספות. שני מתחמים אלה חולשים על הכניסה הראשית לראס אל-עמוד.

    בפברואר החלו ועדות התכנון לדון בתכניות להקמת שני מתחמי מתנחלים חדשים בשכונת אום הארון שבשיח' ג'ראח. אישור תכניות אלה יחייב פינוי של משפחות פלסטיניות, המתגוררות בשכונה יותר משישים שנה. בשנת 2009 פונו מבתיהן ארבע משפחות פלסטיניות שגרו בחלק אחר של השכונה, בעקבות תביעות בעלות שהגישו עמותות מתנחלים.

    לסגירה >>
  • .5

    בידה האחת מאשרת ובידה השנייה הורסת

    בידה האחת מאשרת ובידה השנייה הורסת: מימין הריסות במאחז ”מגרון“ במחוז רמאללה (צילום: רונן זבולון, רויטרס) ומשמאל מאחז ”דרך האבות“ שפינויו נדחה שוב ושוב (צילום: בצלם)

    חלק מההתנחלויות בגדה זכו לכינוי "מאחזים". התנחלויות אלה הוקמו ללא החלטת ממשלה, בלא שהוקצתה להן קרקע, ללא תכנית בנייה מאושרת ובחלק מהמקרים על קרקע פלסטינית פרטית. למרות זאת, נעשתה הקמתן בסיוע ממשלתי ובידיעת הצבא, כשהרשויות נמנעות מלאכוף עליהן את החוק. במסגרת תכנית "מפת הדרכים" ובעקבות עתירות לבג"ץ התחייבה ישראל לפנות את כל המאחזים שהוקמו לאחר שנת 2001, אולם בפועל נקטה רק פעולות סמליות מעטות.

    בשנת 2011 הסתפק המנהל האזרחי בהריסת שלושה מבני קבע שנבנו במאחז מגרון נוסף על כמה מבנים ארעיים במאחזים לא-מאוישים. הממשלה אף החליטה במהלך השנה להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית במאחזים היובל, חרשה ושבות רחל. לאחר ההחלטה הכריזה המדינה על קרקעות בהיקף של כאלף דונם כעל "אדמות מדינה" והקצתה אותן למאחזים היובל וחרשה; זאת על אף שהשטח הבנוי במאחזים אלה מסתכם בשבעים דונם בלבד.

    בשנים האחרונות הוגשו לבג"ץ כמה עתירות בדרישה להריסת מאחזים. חלקן נדחו ובאחרות טרם התקבלה החלטה:
    •    בשנת 2006 עתרה תנועת "שלום עכשיו" לבג"ץ בדרישה לפינוי המאחז מגרון, שהוקם בין ההתנחלויות גבע בנימין ועופרה בשנת 1999. המאחז הורחב בשנת 2002. כיום זהו המאחז הגדול ביותר בגדה ומתגוררים בו כ-250 תושבים. רק כחמש שנים לאחר הגשת העתירה, באוגוסט 2011, הורה בג"ץ למדינה לפנות את המאחז אך דחה את הפינוי עד סוף מארס 2012.
    •    בשנת 2008 עתרה תנועת "שלום עכשיו" לבג"ץ נגד בנייה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית במאחז דרך האבות, הסמוך להתנחלות אלעזר שבגוש עציון. בספטמבר 2011 הכשיר בג"ץ את הבנייה הבלתי חוקית במאחז. למרות שהמדינה הצהירה במשך קרוב לתשע שנים כי הבנייה במאחז נעשתה בניגוד לחוק, קיבלו השופטים את טענת המדינה, כי הריסת המאחז אינה מצויה בסדר העדיפויות של המנהל האזרחי, ודחו את העתירה.
    •    במסגרת דיון בעתירה שהגיש ארגון "יש דין" לבג"ץ בשנת 2008, התחייבה המדינה להודיע לבג"ץ עד סוף שנת 2011 מתי תפעל לפינויו של מאחז עמונה, שהוקם בשנת 1995 על קרקע פלסטינית פרטית. בהגיע מועד זה, ביקשה המדינה מבג"ץ ארכה נוספת, עד סוף 2012.
    •    בספטמבר 2007 עתרה תנועת "שלום עכשיו" לבג"ץ בדרישה לפנות ששה מאחזים. במארס 2011 התחייבה המדינה לפנות שלושה מהם עד סוף השנה – את גבעת אסף, את מצפה יצהר ואת רמת גלעד. בנובמבר נענה בג"ץ לבקשת הממשלה לדחות את פינויו של גבעת אסף בחצי שנה נוספת. במאחז מצפה יצהר הרסו הרשויות ב-15.12.11 שני מבנים שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית. חמישה מבנים נוספים במאחז, שנבנו על קרקעות שהוכרזו כ"אדמות מדינה", לא פונו. בדצמבר 2011 הגיעה המדינה להסכם עם מתנחלי רמת גלעד. לפי ההסכם, תשעה מבנים במאחז – שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית – יועברו לקרקעות שעליהן הכריזה ישראל כ"אדמות מדינה", בצפון מערב ההתנחלות קרני שומרון. המנהל האזרחי יקיים בדיקה נוספת לגבי שני המבנים הנותרים, ואם יימצא שגם הם נבנו על קרקע פלסטינית פרטית הם יפונו.

    לסגירה >>
  • .6

    ניצול לרעה: משאבים בבקעת הירדן

    השתלטות על אדמות בבקעת הירדן באמצעות הכרזה על שטחי אש. צילום: קרן מנור, activestills.org,23.5.11

    אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח הוא עתודת הקרקע הגדולה ביותר לפיתוח העומדת לרשות הפלסטינים בגדה המערבית. ישראל שולטת על כ-90% משטח זה באמצעות מועצות אזוריות המאגדות 37 התנחלויות ומאחזים שהוקמו באזור. המתנחלים מנצלים שטחים עצומים לפיתוח חקלאות אינטנסיבית לאורך כל השנה, וזוכים להקצאות מים מופלגות משאיבה המתבצעת באזור עצמו. כמות המים המוקצית למתנחלי הבקעה וצפון ים המלח בלבד מגיעה לכמעט שליש מכמות המים שצורכים כל הפלסטינים תושבי הגדה. נוסף על כך, ההתנחלויות כורות מינרלים ומפעילות אתרים ארכיאולוגיים ואתרי תיירות, בהם חופים בים המלח. ישראל הקימה באזור גם אתרי סילוק מפגעים: מתקן לטיהור שפכים המגיעים מאזור ירושלים ומזבלה אזורית. הניצול המקיף של משאבי האזור מנוגד למשפט הבינלאומי ולפסיקת בג"ץ, שקבע כבר בשנת 1983 ששטח כבוש "אינו שדה פתוח לניצול כלכלי".

    לסגירה >>
  • .7

    שווים ושווים יותר

    הכפר אום אל-ח’ייר בדרום הר חברון על רקע ההתנחלות כרמל. צילום: activestills.org, 10.3.11

    המאמצים הרבים שהשקיעה ישראל בהקמת ההתנחלויות – כלכליים, משפטיים וביורוקראטיים – הפכו את ההתנחלויות למובלעות אזרחיות בתוך שטח הנתון תחת שלטון צבאי. כך יצרה ישראל בשטחים משטר של הפרדה-תוך-אפליה, שבמסגרתו פועלות שתי מערכות משפט נפרדות באותו השטח, וזכויותיו של אדם נקבעות לפי השתייכותו הלאומית. בעוד הפלסטינים חיים תחת כיבוש צבאי, נהנים המתנחלים מכל הזכויות המוקנות לאזרחי ישראל – ורובם אף נהנים משלל הטבות כלכליות, המוזילות את עלות המחייה בהתנחלויות ותורמות לשיפור איכות החיים בהן.

    לסגירה >>
  • .8

    ההתנחלויות: פגיעה קשה במרקם החיים בגדה

    צילום: קרן מנור, activestills

    ההתנחלויות פוגעות בשורה ארוכה של זכויות האדם של הפלסטינים, בהן הזכות לקניין, הזכות לרמת חיים נאותה והזכות לחופש תנועה.

    במטרה להשתלט על קרקעות הגדה – ולשם העברת קרקעות פלסטיניות פרטיות וציבוריות לשימוש ההתנחלויות – הקימה ישראל מנגנון משפטי-ביורוקראטי מורכב, ונתלתה בתואנות שווא ולפיהן האדמות נחוצות "לצרכים צבאיים", "לצורכי ציבור" או שהן "אדמות מדינה". מנגנון זה אפשר העברה של יותר מ-42% מקרקעות הגדה לשליטת ההתנחלויות, בצד בנייה נרחבת על קרקע פלסטינית פרטית, המגיעה לשיעור של כ-21% מהשטח הבנוי בהתנחלויות. בכך מפרה ישראל באופן נרחב ושיטתי את זכות הקניין של הפלסטינים תושבי הגדה המערבית.

    רבות מההתנחלויות הוקמו בסמוך מאוד ליישובים פלסטיניים, בצורה שאינה מאפשרת להם פיתוח אורבאני סביר ופוגעת בכך בזכותם לרמת חיים נאותה. בחלק מהמקרים – למשל זה של ההתנחלות אריאל – הוקמה ההתנחלות דווקא באזור שבשל התנאים הטופוגרפיים הוא כיוון ההתפתחות הטבעי של היישוב הפלסטיני הסמוך לה.

    רובן המכריע של הגבלות התנועה המוטלות כיום על הפלסטינים נועדו להרחיקם מהתנחלויות או מכבישים מרכזיים המשמשים את המתנחלים. הגבלות אלה מקשות על שגרת החיים של הפלסטינים ופוגעות בזכותם לחופש תנועה.

    יתרה מזאת, המציאות המרחבית-גיאוגרפית שישראל יצרה בגדה מסכלת כל אפשרות למימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, באמצעות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובת קיימא.

    לסגירה >>
  • .9

    עברו את הגבול: ההתנחלויות אינן חוקיות

    שוטרים מפנים מתנחלות ממבנה במאחז מגרון לפני הריסת המבנה. צילום: רונן זבולון, רויטרס, 27.4.10

    על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, כיבוש הוא מצב זמני ולכן אסור למדינה הכובשת ליצור בשטח הכבוש שינויים של קבע. המדינה הכובשת מחזיקה בשטח כ"נאמן" בלבד והיא מחויבת לדאוג לרווחתה של האוכלוסייה המקומית, ולהימנע מניצול המשאבים הטבעיים בשטח בעבור אוכלוסייתה שלה. כמו כן, אסור למדינה הכובשת להעביר את אזרחיה אל השטח הכבוש או לעודד אותם לעבור אליו.

    פינוי התנחלויות: תוך שמירה על זכויות מתנחלים

    על רקע אי-חוקיותן של ההתנחלויות ולנוכח הפגיעות הקשות בזכויות האדם הנגזרות מקיומן, בצלם תובע מהממשלה לפעול לפינוי כל ההתנחלויות ולהשבת המתנחלים אל שטחה הריבוני של ישראל. על הפינוי להתבצע תוך כיבוד זכויות האדם של המתנחלים, לרבות תשלום פיצויים. אחריותה של המדינה כוללת הכנת תכנית מסודרת לקליטת תושבי ההתנחלויות ולשילובם ההולם בחיים בתוך שטח ישראל.

    לסגירה >>