דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

הצעת החוק להאכלה בכפייה של שובתי רעב אינה חוקית ואינה מוסרית

עדכון: ב-30.7.15 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית נוסח מתוקן של הצעת החוק, המתיר, בתנאים מסוימים, האכלה בכפיה של שובתי רעב. האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות-אדם ישראל, המוקד להגנת הפרט ויש דין עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק.

במקום להפעיל צעדי ענישה קיצוניים נגד אנשים הנאבקים נגד מעצרם הבלתי חוקי על הממשלה לשנות את מדיניות המעצר המנהלי, המנוגדת להוראות המשפט הבינלאומי

שלשום (9.6.14) אושרה בקריאה ראשונה הצעת החוק להאכלה בכפייה של אסירים, שיזם המשרד לביטחון הפנים בעקבות שביתות רעב של אסירים ועצירים הפלסטינים. האכלה בכוח של אסיר שובת רעב בניגוד לרצונו אסורה, מפני שהיא פוגעת בזכותו של האדם לאוטונומיה על גופו ובכבודו, ובזכותו לבטא מחאה בדרך שבה הוא בוחר. האכלה בכפייה גם מפרה כללי יסוד של אתיקה רפואית. ראו מידע נוסף בנושא באתר האגודה לזכויות האזרח ובאתר עמותת רופאים לזכויות האדם.

כ-300 עצירים מנהליים ואסירים פלסטינים שובתים כרגע רעב נגד מדיניות המעצר המנהלי, חלקם כבר למעלה מחודש וחצי. לפי נתוני עמותת רופאים לזכויות האדם יותר מ-70 מהם מאושפזים כיום בבתי חולים.

נידאל אל-בום, אחד משובתי הרעב שהוחזק במעצר מנהלי במשך 16 חודשים, ששוחרר מהכלא ב-1.6.14 כשפג תוקף צו המעצר המנהלי שלו. הוא סיפר בעדות שנתן לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי על צעדי הענישה שנקט השב"ס נגדו ונגד שובתי הרעב האחרים בכלא קציעות:

אני הייתי אחד מ-49 העצירים שפתחו בשביתת הרעב ב-24.4.14 בכלא קציעות, במחאה על המעצר המנהלי הבלתי צודק. כדי להפעיל עלינו לחץ להפסיק את השביתה השב"ס אסף את כל השובתים והעביר אותנו למחלקה אחרת, של אוהלים. זו מחלקה שעמדה בלי שימוש מאז שנת 2006 והיא מלאה אשפה ולא ראויה למגורים. המים בצנורות חמים ולא הייתה לנו גישה למים קרים לשתייה. החזיקו אותנו שם שבועיים וערכו עלינו חיפושים בעירום שלוש או ארבע פעמים, לפעמים בנוכחות אסיר אחר ולפעמים חיפשו על כל אחד לבד. בכל חיפוש כזה נכחו לפחות שלושה חיילים. החיפושים נערכו במחלקה אחרת וזה לקח בכל פעם איזה 10 שעות. לפעמים באה יחידה שלא שייכת לכלא. הם היו בדרך כלל יותר אכזריים מהאנשים של הכלא. הם הפילו אנשים מהמיטות שלהם, הכריחו אותנו לעמוד בשמש לספירה, השמיעו רעש ברמקולים וצלו בשר "על האש" ואכלו אותו מולנו כדי לשבור אותנו." הקליקו לקריאת העדות המלאה

לפני כשנתיים הסתיימה שביתת רעב קודמת של עצירים ואסירים פלסטינים שנמשכה כשישה שבועות ושבה השתתפו כמעט 2,000 עצירים ואסירים. בעת שהשביתה פרצה החזיקה ישראל במעצר מנהלי למעלה משלוש מאות פלסטינים. על-פי פרסומים בתקשורת השביתה הופסקה בעקבות הסכם בין נציגי האסירים לשב"ס, בו נקבע בין היתר, בנוגע לעצירים המנהליים, כי "שב"ס וגורמי ביטחון אחרים הסכימו לדון מחדש בכל התיקים באופן פרטני". בעקבות השביתה הוקדם שחרורם של חלק מהעצירים המנהליים, ובחודשים שלאחר מכן חלה ירידה משמעותית במספר האנשים שהוחזקו במעצר מנהלי. בחודש יולי 2013 עמד מספר העצירים המנהליים על 134 אך מאז חלה שוב עלייה במספרם וכיום הוא עומד על 191 עצירים.

על ממשלת ישראל לשחרר את כל העצירים המנהליים או להעמידם לדין, תוך קיום משפט הוגן.

כלא קציעות שבו מוחזקים חלק מהעצירים המנהליים. תצלום: Yosi I
כלא קציעות שבו מוחזקים חלק מהעצירים המנהליים. תצלום: Yosi I

רקע על מעצר מנהלי

מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט, שמטרתו המוצהרת היא למנוע מאדם לבצע פעולה העלולה לסכן את ביטחון הציבור. בניגוד להליך הפלילי, מעצר מנהלי אינו מיועד להעניש אדם על עבירה שביצע, אלא למנוע ממנו לבצע עבירה בעתיד. לכל אורכו, הליך המעצר המנהלי הוא חשאי: לעצירים המנהליים לא נמסרת סיבת המעצר והם אינם יודעים במה הם חשודים. העציר מובא אמנם בפני שופט האמור לאשר את צו המעצר, אולם רוב החומר שמגישה התביעה חסוי, כך שהעצירים אינם יודעים אילו ראיות קיימות נגדם, ואין ביכולתם לנסות להפריכן. מערכת הביטחון מנצלת את חשאיות ההליך כדי לנצל לרעה, ובניגוד לחוק, את המעצר המנהלי: היא משתמשת בו גם כדי לכלוא אנשים בגין עבירות שכבר ביצעו על-פי החשד, משום שמערכת הביטחון אינה רוצה לחשוף את הראיות הקיימות נגדם, ולא כדי למנוע סכנה עתידית.

עצירים מנהליים גם אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי: למרות שכל צו מעצר מוגבל לחצי שנה, אין הגבלה על מספר הפעמים שניתן להאריכו. במהלך השנים עצרו כוחות הביטחון אלפי פלסטינים במעצר מנהלי לתקופות שנעו בין כמה חודשים לשנים אחדות. גם כמה אזרחים ישראלים, בהם מתנחלים, הושמו במעצר מנהלי לתקופות קצרות של כמה חודשים. בתקופות מסוימות במהלך האינתיפאדה השנייה החזיקה מערכת הביטחון למעלה מאלף עצירים מנהליים. על-פי נתוני השב"ס כ-28% מהעצירים המנהליים שהוחזקו בסוף חודש אפריל 2014 הוחזקו במעצר בין חצי שנה לשנה, וכ-20% נוספים – בין שנה לשנתיים. 4 עצירים הוחזקו מעל שנתיים ברציפות במעצר מנהלי.

על-פי המשפט הבינלאומי, ניתן לעצור אנשים במעצר מנהלי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים. הדרך שבה מערכת הביטחון משתמשת במעצר מנהלי עומדת בניגוד בוטה להגבלות אלה.

נידאל אל-בום סיפר בעדותו גם על תחושותיו לאחר שמעצרו המנהלי הוארך בפעם השלישית:

"יומיים או שלושה אחרי שהאריכו לי שוב את המעצר, לקחו אותי לבית המשפט הצבאי בעופר, לביקורת של שופט על הארכת המעצר. קיוויתי ששם יגידו לי שחלה איזושהי טעות, וישחררו אותי, אבל למרבה הצער בית המשפט אישר את הארכת המעצר המנהלי לתקופה של ארבעה חודשים, ושוב החזירו אותי לכלא. הבעיה שלי הייתה שלא ידעתי עד מתי ימשיכו להאריך את המעצר שלי. התקווה שלי להשתחרר פחתה, ואם היו דנים אותי בבית המשפט, הייתי יכול לפחות לדעת מתי המעצר שלי יסתיים. המעצר המנהלי הוא משהו שונה, בכל פעם שתקופת המעצר מסתיימת, הם מחדשים אותה לתקופה של 6-3 חודשים." הקליקו לקריאת העדות המלאה

תגיות