דילוג לתוכן העיקרי
הדחפור שהשחיתו המתנחלים. צילום: זאכריה סדה, שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם.
תפריט
נושאים

שותפים לדבר עבירה: מתנחלים תקפו פלסטינים בעינבוס בסיוע הצבא

Thumbnail
אחד מצמיגי הדחפור שנוקב על-ידי מתנחלים. צילום: זאכריה סדה, שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם.

ב- 6.3.18, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הגיע עאהד חמד, בן 21, מפעיל דחפור, לאדמות שבחלקו הצפוני של הכפר כדי לסלול כביש שיקל על תושביו להגיע לאדמותיהם החקלאיות. כשעה לאחר מכן הצטרף אליו חברו, יאסר חמד, בן 22, כדי לסייע לו בעבודתו.

בסביבות 9:30 הגיעו למקום כשלושים מתנחלים, חלקם רעולי פנים. כיוון שהמתנחלים ירדו מצדו השני של ההר ראו אותם עאהד ויאסר חמד רק כשכבר היו בקרבתם. המתנחלים הקיפו את הדחפור, החלו לזרוק עליו אבנים, והצליחו לשבור את השמשה של הדחפור. השניים ניסו להימלט אך חלק מהמתנחלים רדפו אחריהם, יידו לעברם אבנים והצליחו להדביק אותם ולהכותם. בסופו של דבר הצליחו השניים לברוח אל הכפר. המתנחלים שנותרו ליד הדחפור זרקו עליו אבנים ומקלות וניקבו את צמיגיו. לאחר שעאהד ויאסר חמד הצליחו להימלט מהמקום חזרו המתנחלים לכיוון ההתנחלות יצהר.

יאסר חמד תיאר את האירוע בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי למחרת האירוע:

Thumbnail
יאסר חאמד. התמונה באדיבות העד

ביום שלישי, 6.3.18, בסביבות השעה 8:00 הגעתי לאזור אל-ח'לה שבצפון עינבוס, כדי לעזור לחבר שלי, עאהד, לסלול כביש באורך של שני קילומטרים בערך שתושבי הכפר יוכלו להגיע לאדמות שלהם. זה היה יום העבודה השלישי של עאהד על הכביש, ואני הצטרפתי אליו כל יום כדי לעזור לו ולבלות אתו זמן כי הייתי בחופש מהעבודה. ישבתי במושב לידו על הדחפור ודיברנו תוך כדי העבודה.

בסביבות השעה 9:30, בזמן שישבנו בדחפור, שמעתי אנשים מדברים ורצים. הסתכלתי קדימה ולא ראיתי כלום, אז הסתכלתי אחורה וראיתי בערך שלושים מתנחלים עם מקלות עץ, סכינים וקלעים, במרחק של בין עשרה ל-15 מטרים מאתנו. חלק מהם כיסו את הפנים עם החולצות שלהם. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאנחנו צריכים לברוח, אבל לא הספקנו כי הם כבר כיתרו אותנו מכל הצדדים, יידו עלינו אבנים ושברו את השמשה הצדדית של הדחפור. עאהד ברח מהדחפור ואני רצתי אחריו. אחד מהם הכה אותי במקל על הגב. נפלתי אבל קמתי מהר והמשכתי לרוץ. לא היה לנו זמן אפילו לחשוב כי פחדנו שאם הם יתפסו אותנו הם ידקרו אותנו עם הסכינים. המתנחלים רדפו אחרינו כמה מטרים, אבל כשהצלחנו לעבור את העצים בכניסה לעינבוס הרגשנו בטוחים ועצרנו. כבר לא יכולתי לרוץ יותר, כי קיבלתי מכה מאבן ברגל שמאל והיא כאבה לי מאוד.

בעדות שמסר למחרת האירוע תיאר גם עאהד חמד את שהתרחש:

Thumbnail
עאהד חמד. התמונה באדיבות העד

המתנחלים יידו אבנים על הדחפור, ואחת מהן שברה את השמשה הימנית ונפלה בין הרגליים שלי. ניסיתי להתרחק מהם עם הדחפור, אבל הם הקיפו אותנו מכל הצדדים. פחדתי שאפגע בהם אם אתקדם, אז ירדתי מהדחפור וברחתי. אני ויאסר ברחנו לכיוון הבתים של הכפר. כמה מהאבנים שהם זרקו פגעו בי ושמעתי אותם הורסים את הדחפור מאחורינו. חלק מהם רדפו אחרינו עם מקלות וזרקו עלינו עוד אבנים. נפגעתי בגב מכמה אבנים וגם יאסר נפגע.

עצרתי אחרי חמישים מטר בערך והתקשרתי לאבא שלי טאלב חמד, שהוא גם יו"ר המועצה המקומית, כדי שיזעיק עזרה. הם ניקבו את הצמיגים בסכינים. לפחות ארבעה מהם היו

עם סכינים או מכשירים חדים גדולים. הם גם פתחו את מכסה המנוע של הדחפור ותלשו חוטים. אחר כך הם חזרו לכיוון יצהר.

עאהד חמד התקשר לאביו, טאלב חמד, המכהן כיו"ר המועצה המקומית. האב השתמש במערכת הכריזה של הכפר כדי לקרוא לתושבים לצאת לאדמות שאליהן נכנסו המתנחלים. בתוך כעשר דקות הגיעו למקום כחמישים מתושבי הכפר. בינתיים, שבו המתנחלים למקום – הפעם בקבוצה גדולה יותר – כשהם מלווים במספר חיילים. התפתח יידוי אבנים הדדי בין המתנחלים לתושבי הכפר והחיילים השתמשו באש חיה, כדורי מתכת מצופי גומי ורימוני גז מדמיע כדי להרחיק את התושבים מהמקום. העימותים נמשכו כחצי שעה ובמהלכם נפצעו שישה מתושבי הכפר מכדורי "גומי" שירו החיילים ומאבנים שיידו המתנחלים. ארבעה מהם פונו לבית החולים רפידיא בשכם, מהם שניים שאושפזו ושוחררו רק למחרת, ושניים ששוחררו לאחר בדיקות.

כך תיאר עאהד חמד את המשך האירוע:

אחרי כרבע שעה, אבא שלי ותושבים נוספים הגיעו למקום. אחרי עוד כמה דקות הודיעו במערכת הכריזה של הכפר על התקיפה וקראו לאנשים לבוא להגן על הילדים שלהם ועל הרכוש. בתוך כעשר דקות הגיעו בערך חמישים תושבים נוספים. בינתיים, עשרות מתנחלים חזרו למקום שבו היה הדחפור, מלווים בכשבעה חיילים, שהגנו עליהם בזמן שהם יידו עלינו אבנים. החיילים ירו אש חיה וכדורי "גומי" והשליכו רימוני גז מדמיע והם פגעו בכמה מאתנו. כמה תושבים נוספים נפגעו מאבני המתנחלים.

בין התושבים שנפצעו היה גם זאפר ריאן, בן 27, רועה צאן שהותקף על-ידי מתנחלים מיצהר כחודשיים קודם לכן, ב- 21.2.18. ריאן, שהגיע למקום לאחר שהודיעו לו בטלפון כי מתנחלים תוקפים את הכפר, נפצע גם הפעם מתקיפת המתנחלים, מאבנים שפגעו בראשו ובפניו. הוא אושפז בבית החולים רפידיא למשך הלילה ושוחרר למחרת.

בעדות שמסר ב- 16.4.18 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפר :

Thumbnail
זאפר ריאן. הצילום באדיבות העד

ביום שלישי, 6.3.18 בסביבות 9:30, התקשר אלי אחד מתושבי הכפר והודיע לי שמתנחלים שוברים את הטרקטור שלי. התעצבנתי מאוד ויצאתי לכיוון דיר הצאן שלי, שנמצא במרחק של כ-200 מטרים מהבית שלי. בניתי שם חדר שמירה אחרי שהמתנחלים תקפו אותי לפני כמעט חודשיים. כשהגעתי פגשתי שם את אחי, באהר, בן 39, שבדיוק הגיע לשם ולא ראינו אף אחד אחר. התקשרתי לחברים שלי והבנתי מהם שהמתנחלים נמצאים במקום קרוב ושמדובר על הטרקטור של עאהד חמד, ולא על הטרקטור שלי. יצאנו לשם בג'יפ וגם האחים שלנו בשיר וסלאח הצטרפו.

כשהגענו ראינו את המתנחלים חוזרים לכיוון יצהר והיו שם עוד תושבים. היינו במרחק של כ-800-600 מהם. אני ובאהר ניסינו לצלם משהו עם הטלפונים שלנו. זיהיתי את אחד המתנחלים שתקף את אחת הכבשים שלי בפעם הקודמת. עד עכשיו אף אחד מהמשטרה לא התקשר אלי בעניין, או הגיע לשאול אותי שאלות על התקיפה ההיא. הם גם לא לקחו אותי להתנחלות כדי שאוכל לחפש את הכבשים שנלקחו ממני. הם לא עשו כלום ורק אומרים שהתיק שלי בטיפול. לכן חשבתי שכדאי שאצלם את התקיפה, עם אותם מתנחלים, כדי שנוכל להוכיח להם שאנחנו מסוגלים לזהות אותם.

התקרבנו אליהם כדי לצלם, ואז הם חזרו לכיוון שלנו. הם התחילו לזרוק עלינו אבנים, גם באמצעות רוגטקות. היו איתם בין שישה לשמונה חיילים. ראיתי את אחד החיילים מכוון את הנשק שלו אל אחי בשיר. הסתובבתי אל בשיר כדי להזהיר אותו, ובדיוק אז פגעה לי אבן בפנים, מעל השפה. ירד לי דם ושמתי יד על המקום ואז פגעה בי עוד אבן בראש ונפלתי. איבדתי את ההכרה לזמן קצר וכשהתעוררתי והצלחתי לברוח משם בעזרת אנשים מהכפר. אחי סלאח הסיע אותי, את באהר ואת בשיר לבית החולים רפידיא בשכם, שם עשו לנו בדיקות וצילומים. אותי ואת בשיר אשפזו ללילה להשגחה. הוא נפגע מכדור גומי באזור החזה. לא הלכתי להגיש תלונה בגלל שנמאס לי להגיש תלונות שאין בהן שום תועלת.

יאסר חמד, שנפצע ברגלו מאבן שזרקו המתנחלים, נבדק בבית החולים ושוחרר לאחר שניתנו לו משככי כאבים ונאמר לו שלא לאמץ את רגלו במשך עשרה ימים. ביום התקיפה לקח עאהד חמד את הדחפור לתיקון ונמסר לו כי העלות המשוערת היא כ- 20,000 ₪. לאחר מכן הגישו עאהד ויאסר חמד תלונה על התקיפה במת"ק הפלסטיני בחווארה. מניסיון העבר עולה כי איש לא ייתן את הדין על המעשים.

אירוע זה אינו חריג והוא זהה לעשרות ומאות מקרים אחרים שבהם מתנחלים תקפו פלסטינים בנוכחות חיילים, שלא פעם – כמו במקרה הנוכחי – אף השתתפו בעצמם בתקיפה. המדינה מאפשרת התנהלות זו, והיא אף שותפה לה ונהנית מתוצאותיה: התושבים, שמודעים לכך שבכל רגע הם עלולים להיות מותקפים וכי איש לא יגן עליהם, נמנעים מלהגיע לאדמותיהם – בין אם לצורך עיבוד הקרקע ובין אם לצורך רעיית הצאן – מציאות המקלה על המדינה להשתלט על אדמותיהם.