Skip to main content
القائمة
تحديثات من الميدان
المواضيع

החיים תחת מצור בכפר שיח' סעד,פברואר 2004

פריד אבו דהים, בן 45

אני תושב הכפר שיח' סעד הסמוך לירושלים, בן 45, נשוי ואב לשמונה ילדים. אני נושא תעודת זהות כחולה של תושב קבע בישראל. יש לי חנות למכירה סיטונאית של מוצרי מזון ומצרכים בסיסיים. החנות שלי נמצאת בכניסה לכפר. הכפר שיח' סעד מנותק משאר הגדה. וואדי עמוק מפריד בין הכפר לגדה. לכפר ישנה כניסה אחת בלבד, דרכה יוצאים התושבים לירושלים. לכן, לשם קבלת שירותים בסיסיים הכפר תלוי במאה אחוזים בירושלים. ב-28.9.02, הצבא חסם את הכניסה לכפר בערמת עפר ומאז אין אליו גישה.

מאז שנת 1990 אני מחלק את מוצרי המזון והמצרכים הבסיסיים לכל החנויות בשיח' סעד. בגלל חסימת דרך הגישה המצב הכלכלי התדרדר ולמעלה מעשר חנויות בכפר נסגרו. כיום נשארו כחמש חנויות קטנות וגם הן על סף סגירה. אני קונה בירושלים את המצרכים שאני מוכר. בגלל חסימת העפר, על הדרך לירושלים, אני נאלץ לשאת את הסחורה על ידיי ולהעביר אותה מהמשאיות החונות מצדה השני של חסימת העפר. לפעמים שוטרי מג"ב לא מאפשרים למשאיות שמביאות את הסחורה לחנות בסמוך לחסימת העפר, ומקשים על העברת הסחורה לתוך הכפר. בנוסף לכך, תושבים רבים עזבו את הכפר וכמעט לא נותר למי למכור סחורה.

לרובם הגדול של התושבים אין אישורי כניסה לישראל. מי שנתפס בתוך ירושלים ללא אישור, משלם קנס ונכלא. עד היום נכלאו כ-15 אנשים מהכפר. כתוצאה מכך התושבים מעדיפים להישאר בבית. כיום בכפר ישנם כ-%80 מובטלים. מי שכן מצליח להיכנס לישראל משתכר 40-50 שקל ליום. בגלל המצב הכלכלי, התושבים קונים רק מצרכים בסיסיים כמו קמח, אורז וסוכר. הם קונים בהלוואה וחובותיהם תופחים. אני לא יכול לדרוש מהם לשלם כי אני יודע מה המצב שלהם. מצד שני אני גם לא יכול שלא למכור להם כי הם ימותו ברעב. האנשים מנסים להסתדר בכוחות עצמם, ולספק לעצמם תוצרת בסיסית על ידי גידול ירקות ותרנגולות.

כתוצאה מהמצב רוב הצעירים בכפר מדוכאים. ישנם אנשים הנמצאים במצב נפשי קשה והם ממש על סף שבירה. מנתונים שאספה וועדה שארגן מוכתאר הכפר, עולה כי צעירי הכפר אפילו לא מתחתנים כי אין להם כסף. ישנן כיום עשרות בחורות בוגרות, מעל גיל עשרים, שאינן נשואות למרות שהגיל הממוצע אצלנו לנישואים של בנות הוא 18-20.

הוועדה גם אמדה את מספר הבתים שבעליהם עזבו לירושלים. נמצא כי באחד הרחובות בכפר, מתוך שבעים בתים 55 נעזבו על ידי בעליהם. בעלי הבתים מחפשים ולא מוצאים אנשים שיהיו מוכנים לגור בבתיהם בחינם, רק כדי לשמור עליהם.

בעיה נוספת נוגעת לקבלת טיפול רפואי. על מנת לקבל טיפול רפואי צריכים החולים להגיע לירושלים. מכיוון שאמבולנס לא יכול להיכנס לכפר, אנחנו נאלצים להעביר בעצמנו את החולים מעל ערימת העפר. מכונית שממתינה מהצד השני של הערימה מסיעה את החולים לבית החולים.

אותה בעיה קיימת גם לגבי בית הקברות הנמצא בשכונת ג'בל מוכבר. אם מישהו בכפר מת אנו נאלצים להעביר אותו מעל לערמת העפר ורק אז ניתן להמשיך בלוויה. רק פעמיים קרה שהמוכתאר תיאם עם המושל הצבאי את פתיחת החסימה על מנת שלוויה תעבור. אחר כך, המוכתאר הפסיק לתאם עם המושל הצבאי, מכיוון שהתאום לקח זמן רב, והמשפחות העדיפו לקיים את הלוויה כמה שיותר מהר. לפעמים גם לא מאפשרים לאנשים שאין להם אישור כניסה להשתתף בלוויה, אפילו במקרים שהם קרובים של המנוח. כמו כן, אנשים לא יכולים לבקר קברים של קרובי משפחה בבית הקברות בשכונת ג'בל מוכבר. בעקבות כך יש אנשים שהציעו לבנות בית קברות בכפר.

בין התושבים בכפר לבין קרוביהם, הגרים בכפרים הסמוכים לירושלים, ישנם קשרי משפחה חזקים. כתוצאה מחסימת הכפר נוצרה גם בעיה קשה של נתק עם הקרובים. אנחנו לא יכולים להשתתף באירועים חברתיים של הקרובים שלנו מהכפרים הסמוכים וזה דבר שמאוד חשוב לנו כחברה בדווית, בה המסורת והקשרים המשפחתיים חזקים. פעמים רבות, נאלצים התושבים להיכנס לירושלים באופן בלתי חוקי על מנת להשתתף באירועים משפחתיים.

בעתיד כשתיבנה הגדר, היציאה מהכפר תהיה בלתי אפשרית וזאת תהיה מכה לתושבים.לפני הצבת חסימת העפר היו הסעות בין הכפר לירושלים. מאז החסימה הנהגים מפחדים להיתפס כשהם מסיעים תושבים ללא אישורי כניסה לירושלים. כתוצאה מהעדר תחבורה ארבעה מתוך שמונת ילדיי, הלומדים בבתי ספר בכפר ג'בל מוכבר, נאלצים ללכת כחצי שעה כדי להגיע לבית הספר. אני לא יודע מה נעשה אחרי בניית הגדר. אמי ואחיי מתגוררים בג'בל מוכבר. גם לי יש בית בשכונת ג'בל מוכבר. אם יקיפו את הכפר בגדר אני אאלץ, ככל הנראה, לעבור לגור בג'בל מוכבר ולצערי לא אצליח לראות את בני משפחתי האחרים שגרים בשיח' סעד. זאת תהיה בחירה קשה מאוד.

פריד עומר מוחמד אבו דהים, בן 45, נשוי ואב לשמונה ילדים הוא בעל חנות תושב הכפר שיח' סעד. את עדותו גבה נידאל כנאענה בתאריך 12.2.04