רקע על גדר ההפרדה

חומת ההפרדה שהוצמדה לבתי הכפר אל-ולג'ה. צילום: אייל הראובני, בצלם, 5.11.10.  ביוני 2002 החליטה ממשלת ישראל להקים את גדר ההפרדה, שמטרתה המוצהרת הייתה למנוע כניסה של פלסטינים מהגדה המערבית לתוך ישראל בצורה בלתי מבוקרת. הגדר היא למעשה מכשול, המורכב, ברוב האזורים, מגדר אלקטרונית שמשני צדדיה נסללו דרכים, נבנו גדרות תיל ונחפרו תעלות. רוחבו הממוצע של המכשול הוא כשישים מטרים. בכמה אזורים החליטה מערכת הביטחון להקים חומת בטון בגובה של שישה-שמונה מטרים, במקום המכשול. אורך התוואי - הבנוי כבר, זה הנמצא בבנייה וזה המתכונן - הוא 709 ק"מ, ארוך יותר מפי שניים מאורכו של הקו הירוק.

מאז החלטת הממשלה על הקמת גדר ההפרדה, הגישו תושבים פלסטינים עשרות עתירות נגד תוואי הגדר. ביוני 2004 פסק בית המשפט העליון בעתירתם של מספר כפרים מצפון מערב לירושלים לבג"ץ נגד התוואי וקבע כי רוב התוואי שתוכנן סביב כפרים אלו אינו חוקי וכי על המדינה להציג תוואי חלופי. בעקבות פסיקה זו הורה ראש הממשלה, אריאל שרון, למערכת הביטחון לבחון מחדש את כל תוואי הגדר ובפברואר 2005 אישרה הממשלה את התוואי המתוקן.

בספטמבר 2005 פסק בית המשפט העליון כי על המדינה לתקן את תוואי הגדר סביב ההתנחלות אלפי מנשה, שקודם לפסיקה הכניס למובלעת את הכפרים הפלסטיניים ואדי ראשה וראס א-טירה. בספטמבר 2007 פסק בית המשפט העליון כי יש לתקן את תוואי הגדר סביב הכפר בילעין, באופן שיחזיר לכפר 700 דונם מאדמותיו שסופחו לטובת הרחבת ההתנחלות מודיעין עילית. גם לאחר התיקון יוותרו '1,500 דונם מאדמות בילעין מעברה המערבי של הגדר.

85% מהתוואי המתוקן של הגדר עובר בתוך שטח הגדה המערבית ולא בצמוד לקו הירוק. באזורים בהם הושלמה כבר בניית הגדר ניכרת בבירור הפגיעה הנרחבת בזכויות האדם של הפלסטינים המתגוררים בסמוך לו. המשך הקמתה בעומק שטח הגדה, בהתאם להחלטת הממשלה מפברואר 2005, גורמת לפגיעה נוספת בזכויות האדם של מאות אלפי תושבים.

Related Updates