רקע על מכות והתעללויות

אלימות של כוחות הביטחון כלפי האוכלוסייה הפלסטינית אינה תופעה חדשה. אמנם, עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא חלה עלייה משמעותית במספר המקרים של הכאה והתעללות, בין השאר בשל הגדלת החיכוך בין תושבי השטחים לבין כוחות הביטחון, אך התופעה כשלעצמה מלווה את הכיבוש מזה שנים רבות. על-פי עדויות רבות שבידי בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים, כוחות הביטחון מפעילים אלימות, ולעיתים אלימות קשה, בלא כל צורך או הצדקה כלפי פלסטינים. ברוב המקרים מדובר בהתעללויות "במינון נמוך," כמו סטירה, בעיטה, עלבון, עיכוב לשווא במחסומים או יחס משפיל. מעשים אלה הפכו במהלך השנים לחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית המלווה את תושבי השטחים כדבר שבשגרה. אולם מעת לעת ישנם מקרים של אלימות קשה.

מקרי התעללות רבים אינם נחשפים, שכן אלה הפכו זה מכבר לנורמה ופלסטינים שיבחרו להתלונן עליהם ייאלצו להקדיש לכך את מירב זמנם. יתרה מזאת, פלסטינים רבים, בעיקר אלה הנכנסים לישראל בלי אישור, יימנעו מלהגיש תלונה גם במקרים של אלימות חמורה יותר בשל חששם שעצם הגשת התלונה תסב להם נזק. בהתבסס על נסיון העבר, נמנעים רבים מלהגיש תלונה עקב חוסר אמון במערכת, שנוטה לא להאמין להם ולהגן על אלה שפגעו בהם במקום למצות איתם את הדין. גם פלסטיני המעוניין להגיש תלונה, ייתקל היום בקשיים רבים לעשות זאת כתוצאה מההגבלות הרבות על חופש התנועה שמטילה ישראל בשטחים.

החוק הישראלי, כמוהו כמשפט הבינלאומי, מתיר לאנשי כוחות ביטחון להשתמש בכוח סביר להגנה עצמית ולמטרות אחרות הכרוכות בתפקידם, כגון פיזור מתפרעים, מעצר במקרה של התנגדות ומניעת בריחה של עציר. אולם אין בחוק שום היתר להכות, להשפיל או להתעלל באזרחים שלא התפרעו, לא ברחו ממעצר ולא התנגדו למעצר או לעיכוב. כמו כן, דרישת הסבירות בהפעלת הכוח, באותם מקרים בהם יש הצדקה להפעיל כוח, מחייבת נקיטת אמצעים שלא יהיו חמורים מן הנדרש בכדי למנוע ביצוע עבירה.

המעשים המתוארים בעדויות שגבה בצלם, כמו גם ארגוני זכויות אדם אחרים, חורגים באופן ברור מהמותר בחוק ומהווים פגיעה בוטה בזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית- המשפט המחוזי כי "הפעלת כוח בלתי חוקי ע"י שוטרים הינה תופעה המאפינת משטרים אפלים, בלתי דמוקרטיים ורומסי זכויות אדם. זהו ניצול בלתי חוקי של התפקיד".

Related Updates