אפלייה באספקת המים

פורסם: 
10.3.14

נער ממלא כד מים ממכל בח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, שאינה מחוברת לרשת המים. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 28.06.12
נער ממלא כד מים ממכל בח'ירבת חומסה שבבקעת הירדן, שאינה מחוברת לרשת המים. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 28.06.12

הסכמי אוסלו הנציחו את האפליה בחלוקת המים בין ישראל לפלסטינים. בהסכמים נקבע כי ישראל תקבל 80% ממי אקוויפר ההר, אחד משלושת מאגרי מי התהום המשותפים לישראל ולפלסטינים, ואילו הפלסטינים רק 20% מהם. בנוסף, נקבע בהסכמים כי אספקת המים לישראלים לא תוגבל ואילו האספקה לפלסטינים תוגבל לכמות שנקבעה מראש – כ-118 מלמ"ק מקידוחים שהתקיימו לפני ההסכמים וכ-70-80 מלמ"ק מקידוחים חדשים.

בהיעדר הסכם קבע, הסכמים אלה, שתוקפם אמור היה לפוג אחרי חמש שנים, תקפים בפועל עד היום. אולם, הם ממומשים באופן חלקי בלבד: בעוד שישראלים אכן נהנים מאספקת מים בלתי מוגבלת, לרשות הפלסטינים עומדים רק כ-75% מכמות המים שנקבעו בהסכמים. זאת, מכמה סיבות: בהסכמים נקבע כי הפלסטינים יפיקו כ-118 מלמ"ק מקידוחים עצמאיים, אולם בפועל הם מפיקים מהם רק כ-73% מכמות זו, הן בשל מגבלות טכניות הנוגעות לציוד שברשותם, לאופי האקוויפר ולמפלס המים בו והן משום שהנסיונות לקדוח מים באגן המזרחי של האקוויפר, בסיוע אמריקאי וגרמני, כשלו. בשל כך, נהנית ישראל מ-86% ממי האקוויפר ואילו הפלסטינים רק מ-14% מהם. חברת מקורות אמנם מוכרת לפלסטינים היום 53 מלמ"ק בשנה, פי שניים מהכמות שנקבעה בהסכמי אוסלו, אולם כמות זו מתגמדת נוכח הפערים.

בשל חלוקת המים הלא שיוויונית, פלסטינים נאלצים להסתפק  בכמויות מים פחותות מאלה שמהן נהנית ישראל. על-פי ארגון הבריאות העולמית והסוכנות האמריקאית לסיוע בינלאומי צריכת המים המינימאלית המומלצת לנפש לסיפוק הצריכה הבסיסית עומדת על 100 ליטר ליום. כמות זו מגלמת, מלבד האספקה הביתית, גם אספקה לבתי חולים, בתי ספר, בתי עסק, ומוסדות ציבור אחרים. הצריכה היומית הפלסטינית הממוצעת לנפש נמוכה בכשליש מכמות זו. האפליה בחלוקת המים משתקפת באופן מובהק בנתונים אודות צריכת המים של שתי האוכלוסיות:

  • צריכת המים הממוצעת בגדה המערבית לשימושים ביתיים, עירוניים ותעשייתיים עומדת על כ-73 ליטר ליום לנפש. בצפון הגדה המערבית צריכת המים הממוצעת קטנה עוד יותר, ועמדה בשנת 2011 על 38 ליטר ליום לנפש באזור ג'נין ו-52 ליטר ליום לנפש באזור טובאס.
  • צריכת המים הממוצעת בישראל גבוהה בהרבה. לפי נתוני רשות המים, צריכת המים הממוצעת בישראל היא 183 ליטר ליום לנפש, יותר מפי שניים מהצריכה המקבילה בשטחים.

תופעה נוספת המחמירה את המחסור במים באזורים מסוימים בגדה היא התחברות פיראטית של חקלאים פלסטינים לצינורות המובילים מים ליישובים פלסטיניים. רוב ההתחברויות הללו נעשות בשטחים המוגדרים כאזור C, שבו נושאת ישראל באחריות ישירה לאכיפת החוק. כיום רוב היישובים הפלסטיניים מחוברים לרשת המים המרכזית. אולם, בשל המחסור במים, גם תושביהם של יישובים אלה אינם זוכים לאספקה סדירה של מים זורמים בכל שעות היממה ולאורך כל השנה. הרשויות הפלסטיניות נאלצות לספק את המים על-פי תור, ותושבים סובלים מהפסקות מים הנמשכות ימים ואף שבועות, בעיקר בחודשי הקיץ, שבהם המחסור במים מקשה במיוחד על החיים. זאת, שעה שישראלים נהנים מאספקה סדירה ובלתי מוגבלת של מים בכל ימות השנה.

בנוסף,ישנם בגדה המערבית כ-113,000 בני אדם החיים ב-70 כפרים שאינם מחוברים כלל לרשת המים המרכזית. בחודשי החורף והסתיו, תושבים אלה אוגרים מי גשמים בבורות הסמוכים לבתיהם ומים אלה, שאיכותם ירודה בשל תנאי האגירה, משמשים לכל צרכיהם. באביב ובקיץ, כשאוזלים המים שנאגרו, נאלצים התושבים להסתמך על מי מעיינות סמוכים ועל רכישת מים שמובלים אליהם באמצעות מכליות פרטיות, במחיר של 30 ₪ למ"ק ויותר.

לנתונים על צריכת המים בגדה הקליקו כאן.

תגיות: