28.10.07: מצוקת מים חריפה במחוז חברון

עשרות אלפי פלסטינים במחוז חברון סובלים מאז תחילת הקיץ ממחסור במים לצרכים ביתיים, מהקשים שידעו בשנים האחרונות. מחסור זה מורגש ביתר שאת ביישובים שכל אספקת המים שהם מקבלים באמצעות צנרת מתבצעת, במישרין או בעקיפין, על-ידי חברת מקורות, בהם בני נעים (כ-20,000 תושבים), יטא (כ-45,000 תושבים), א-ד'אהרייה (כ-30,000 תושבים) וא-סמוע (כ-20,000 תושבים).

מחסור זה נובע משתי סיבות מרכזיות. ראשית, מדיניות האספקה של חברת מקורות בגדה המערבית מבוססת, מאז ומתמיד, על אפלית בוטה על רקע לאומי בין פלסטינים למתנחלים. בעוד מרבית היישובים הפלסטנים המחוברים באופן בלעדי לרשת המים של חברת מקורות סובלים באופן קבוע ממחסור, מקבלות ההתנחלויות אספקה בכמות כזו המאפשרת לתושביהן צריכת מים ללא הגבלה לצרכים ביתיים ועירוניים, כנהוג ברוב היישובים בתוך ישראל. יתרה מזו, באותם מקרים בהם מחוברים יישובים פלסטיניים והתנחלויות לאותו קו להובלת מים, מקטינה מקורות בחודשי הקיץ את האספקה ליישובים הפלסטיניים על מנת לעמוד בביקוש הגובר למים בהתנחלויות. כך למשל, במקרה של העיירה יטא והכפרים הסמוכים לה, המקבלים מים מצינור של מקורות המשרת גם את ההתנחלות פני חבר.

תושבת העיירה א-ד'אהרייה שבמחוז חברון שומרת מים ששימשו לכביסה לצרכים אחרים. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 29.10.07.

שנית, במהלך הקיץ האחרון החריפה תופעת ההתחברויות הפירטיות של חקלאים פלסטינים לצינורות המים. במקרה של העיירה בני נעים, למשל, גרמה תופעה זו לאבדן של קרוב ל-100% מהמים המסופקים לה. רוב ההתחברויות הללו נעשות בשטחים חקלאיים הנמצאים באזור C , בו נושאת ישראל, על פי הסכמי אוסלו, באחראיות ישירה לאכיפת החוק. למרות זאת, ובשונה מהמדיניות הנהוגה ביחס לעבירות המתבצעות נגד ישראלים, נמנעות רשויות הביטחון מלאכוף את החוק בצורה נמרצת על גנבי המים. כמו כן, מבדיקה שערך בצלם עולה, כי נציגי המשטרה הפלסטינית במחוז חברון פנו למינהל האזרחי מספר פעמים, בבקשה לתאם כניסה של שוטרים פלסטינים לאזורי C לשם טיפול בהתחברויות הפירטיות, אולם בקשות אלה נענו עד כה בשלילה.

לנוכח המחסור החריף במים, נאלצות רבות מהעיריות והמועצות המקומיות במחוז חברון לחלק את יישוביהם למספר אזורים ולספק להם מים לסירוגין. בא-סמוע, למשל, מקבל כל בית אספקה רק במשך שלושה ימים במהלך כל חודש; ביטא מקבל כל תושב מים במשך יממה אחת במהלך כל שני שבועות.

נוסף ליישובים הסובלים מצמצום באספקת המים בחודשי הקיץ, ישנם במחוז חברון כ-90 כפרים קטנים, בהם חיים כ-40,000 בני אדם, שאינם מחוברים כלל לרשת המים, וסובלים ממצוקת מים באופן קבוע.

המחסור במים המסופקים בצנרת, מאלץ את התושבים לקנות מים מסוחרים פרטיים המספקים אותם באמצעות מיכליות. אולם, בעוד מחיר המים המסופקים באמצעות הרשת המרכזית נע בין 3 ל-5 ש"ח למטר-קוב (מ"ק), מחיר המים המובלים במיכליות נע בין 15 ל-30 ש"ח למ"ק, בהתאם לספק ולמיקום היישוב. כתוצאה מכך, ועל רקע העובדה שלמעלה מ-40% מתושבי הגדה חיים מתחת לקו העוני וכ-23% מכוח העבודה הינו מובטל, הפכה ההוצאה על מים למעמסה כלכלית כבדה עבור חלק ניכר מאוכלוסיית הגדה. זאת ועוד, מתחקיר שערך בצלם עולה, כי משפחות עניות שידן אינה משגת לקנות מים ממיכליות, צורכות מים ממקורות שאינם נתונים לפיקוח כגון מעיינות ובארות חקלאיות, לגביהם קיים חשש חמור לזיהום.

שאיבת מים מבור לאגירת מים גשמים בעיירה א-ד'אהרייה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 29.10.07.

שורשיה של מצוקת המים בגדה המערבית נעוצים בחלוקה בלתי הוגנת של משאבי המים המשותפים לישראל ולפלסטינים. אחד המשאבים הללו הוא אקוויפר ההר, המורכב מכמה מאגרים של מי תהום החוצים את הגבול בין ישראל לגדה. על אף שמשאב זה הוא מקור המים הבלעדי המשמש כיום את תושבי הגדה, ישראל מנצלת כ-80% ממנו (רוב הכמות משמשת לצריכה בתוך ישראל עצמה) ואילו הפלסטינים מנצלים את 20% הנותרים. לפי הסכמי אוסלו, אין הרשות הפלסטינית רשאית לקדוח בארות מים חדשות ללא הסכמתה של ישראל, גם לא בשטחי A , שנמסרו לניהולה.

חלוקה בלתי הוגנת זו של המשאבים המשותפים והמדיניות המפלה שמיישמת חברת מקורות בגדה המערבית, הן בין הסיבות העיקריות לפער העצום בצריכת המים בין ישראלים (כולל מתנחלים) לפלסטינים תושבי הגדה. בעוד הצריכה הממוצעת של ישראלי לצרכים ביתיים ועירוניים עומדת על
כ-280 ליטר ליום, הצריכה הממוצעת של פלסטיני לאותן מטרות עומדת על כ-65 ליטר ליום. ארגון הבריאות העולמי קבע כי האספקה המומלצת לצרכים ביתים ועירוניים היא 100 ליטר ליום לנפש.