דילוג לתוכן העיקרי

שגרת כיבוש בחברון: חיילים פוגעים בתלמידים ובמורים בבית ספר יסודי

בית הספר היסודי זיאד חמודה ג'אבר לבנים נמצא בשכונת ואדי א-נסארה שבחברון, במרחק של כחמישים מטרים מהכביש המוביל להתנחלות קריית ארבע. בבית הספר לומדים כ-300 תלמידים. על מנת להגיע לבית הספר, ...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

שגרת כיבוש בחברון: חיילים פוגעים בתלמידים ובמורים בבית ספר יסודי

בית הספר היסודי זיאד חמודה ג'אבר לבנים נמצא בשכונת ואדי א-נסארה שבחברון, במרחק של כחמישים מטרים מהכביש המוביל להתנחלות קריית ארבע. בבית הספר לומדים כ-300 תלמידים. על מנת להגיע לבית הספר, על התלמידים והמורים לעבור בשער ברזל שנמצא במרחק של כ-30 מטר מבית הספר ומפריד בין שכונת ואדי א-נסארא לשכונת ג'אבר, בכביש המכונה "ציר המתפללים" – המוביל מקרית ארבע למערת המכפלה. השער מונע מעבר של כלי רכב אך הולכי רגל רשאים לעבור בו. מדי פעם, ובאופן בלתי סדיר, עומדים במקום חיילים ובודקים באופן אקראי את העוברים. מאז 2002, סובלים תושבי השכונה מהגבלות תנועה, המשפיעות גם על תלמידי בית הספר ועל המורים. מאז 2015, נעצרו ועוכבו כשלושים תלמידים מבית הספר, בדרכם לבית הספר או בעת חזרתם ממנו, בטענה שיידו אבנים.

במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2017 תיעד בצלם ארבעה מקרים שבהם התנכלו החיילים לתלמידים שעברו בשער. ב-16.10.17, בסביבות השעה 12:30, סיימו חלק מתלמידי בית הספר את יום הלימודים ויצאו לביתם. לאחר כמה דקות, חזרו חלקם בריצה וסיפרו למורים ששני חיילים ומתנחל רצים אחריהם ומצלמים אותם.

כך תיאר א.ג', בן 12, תלמיד כיתה ז', בעדות שמסר ב-23.10.17 לתחקירנית השטח של בצלם מנאל א-ג'עברי:

ברגע שחצינו את שער הברזל ראינו בערך שישה חיילים ולידם מתנחל. הוא צילם אותנו בטלפון הנייד שלו. אמרתי לו: ״למה אתה מצלם אותנו?״ ואז לפתע חייל תקף אותי. הוא היה עצבני והחזיק בידו בקבוק שאני לא יודע מה היה בתוכו, אולי מיץ או משהו אחר. הוא נתן לי סטירה על העורף ואז חייל אחר התערב ודחף אותי לעבר הקיר. לאחר מכן חייל שלישי התערב והרחיק אותם ממני והרשה לי לעזוב את המקום. ראיתי את המורה מוהנד מתקדם לכיוון שלי, אבל אז המתנחל עצר אותו והתחיל לדבר איתו בעברית. המשכתי בדרכי. אני לא יודע מה קרה עם המורה אחרי שעזבתי את המקום. כשהלכתי, ראיתי חיילים נוספים מצלמים אותי מתוך ג׳יפ שחנה בסמוך. מאז אני מפחד ללכת לבית הספר לבד. לפעמים אמא שלי מלווה אותי עד המחסום ולפעמים אני נאלץ לעבור בו לבד. גם שאר התלמידים מאוד מפחדים לעזוב את בית הספר בצהרים בגלל ההצקות של החיילים [...]

לפעמים החיילים שנמצאים ליד השער עוצרים אותי או ילדים אחרים שלומדים בבית הספר ועורכים חיפוש בתיקים שלנו. זה קורה גם בדרך לבית הספר וגם בדרך חזרה. לפעמים החיילים גם נכנסים לתוך בית הספר ופעם הם אפילו עברו בין הכיתות בחיפוש אחר ילדים שיידו אבנים. הם בדקו את הידיים שלנו וחיפשו האם יש לנו אבק על הידיים. לפעמים הם גם יורים רימוני גז מדמיע בסמוך לבית הספר.

Thumbnail
מוהנד א-זעתרי מעוכב בידי החיילים. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 23.10.17

מוהנד א-זעתרי, בן 35, נשוי ואב לארבעה, מורה בבית הספר, מסר ב-23.10.17 לתחקירנית השטח מנאל אל-ג'עברי:

החייל תפס את היד שלי ומשך אותי לכיוון ג׳יפ שעמד באזור והודיע לי שאני עצור. הוא ביקש את תעודת הזהות שלי ונתתי לו אותה. הוא דיבר איתי בעברית ואמרתי לו שאני לא מבין עברית. כעבור כמה דקות, הגיעה אל המקום מכונית משטרה וירד ממנה שוטר שדיבר ערבית. המורה שהיה איתי, עבד אל-עלים, ניסה לצלם את המתרחש אבל החיילים היו עצבניים, דחפו אותו ומנעו ממנו לצלם. השוטר ניגש אלי והחל לשאול אותי שאלות על בית הספר, על גילאי התלמידים ועל מספרם. עניתי לו ואז הוא אמר לי שהוא יעזור לי לצאת מהצרה הזאת אם אביא לו שניים מהילדים שזורקים אבנים. צחקתי ואז החייל, שהיה מאוד עצבני, התקדם לעברי ואמר לי בערבית שהוא חייל משוגע ושהוא ״יהפוך לנו את כל בית הספר על הראש״. הוא אמר שהוא יסגור את בית הספר, יעצור אותי ושאני אחראי על כל אבן שנזרקת לעבר מכונית של מתנחלים.

השוטר חזר לדבר איתי ואמר לי שאני עצור ושהוא ייקח אותי לתחנת המשטרה כדי לחקור אותי. בינתיים הגיעה למקום מכונית של הצלב האדום. כנראה שהם התקשרו לכמה אנשים בצבא ואחרי כחצי שעה השוטר שחרר אותי ואמר לי שהוא יזמן אותי לחקירה ושאם לא אגיע אז יעצרו אותי. הוא איים עלי שאם זריקת האבנים תחזור על עצמה הם יסגרו את בית הספר. הוא גם אמר שהוא רוצה לראות אותי עומד כל יום במחסום בזמן שהילדים מגיעים או עוזבים את בית הספר [...]

בשנים האחרונות חיילים נכנסו לבית הספר פעמים רבות. הם גורמים לפחד ולחרדה בקרב התלמידים, שמשפיעים על הישגיהם הלימודיים ועל מצבם הנפשי. הילדים גם עוברים לעתים קרובות חיפושים בתיקים שלהם ואף נעצרים. גם אנחנו, צוות המורים, סובלים מהליכי חיפוש ועוכבנו מספר פעמים בעבר בעת ההגעה לשער שמוביל לבית הספר. לכל אלה יש השפעה גם על מספר הנרשמים לבית הספר, כי המשפחות מעדיפות לחסוך את כל זה מילדיהם.

בשני אירועים נוספים שתיעד בצלם ואשר אירעו בימים שלאחר מכן, חיילים רדפו אחרי תלמידי בית הספר בדרכם חזרה לבתיהם בסוף יום הלימודים. בשני המקרים, עיכבו החיילים את אחד המורים שליווה את התלמידים – פעם אחת במשך שעה שלמה, שבמהלכה מנעו מהתושבים לעבור דרך השער.

ב-9.11.17 אמור היה להתקיים בבית הספר אירוע לציון יום הזיכרון למותו של יאסר ערפאת, במהלך השיעור הראשון. בסביבות השעה 7:45, בעת שהמורים והתלמידים היו בדרכם לבית הספר, הם הבחינו בעשרות חיילים בסמוך לבית הספר ומתנחל תושב קריית ארבע. למשך כחצי שעה מנעו החיילים מהתלמידים ומהמורים לעבור בשער. כאשר לבסוף אפשרו להם לעבור, החליט בית הספר לבטל את האירועים שתוכננו לאותו יום.

בסביבות השעה 12:00 באותו היום, החליט המורה מוהנד א-זעתרי ללוות את התלמידים שסיימו את יום הלימודים שלהם דרך השער. חלק מהתלמידים עברו בשער ללא כל בעיה, אך החיילים עיכבו שוב את א-זעתרי. בעקבות זאת, התאספו כמה ממורי בית הספר וכמה מהתלמידים והניפו דגלי פלסטין. בתגובה, החלו החיילים לדחוף ולצעוק על הנוכחים לעזוב את המקום.

Thumbnail
איבראהים זאהדה. התמונה באדיבות העד.

איבראהים זאהדה, בן 31 נשוי ואב לשני ילדים, מורה בבית הספר, מסר ב-12.11.17 בעדותו לתחקירנית השטח של בצלם למנאל ג'עברי:

לאחר שרוב הילדים התפזרו נשארנו רק אנחנו המורים. החיילים התחילו לצעוק עלינו ולהורות לנו לעזוב את המקום. הם עשו זאת בצורה ברוטלית ומתגרה. אמרנו להם שאנחנו לא נעזוב לפני שהם משחררים את העמית שלנו, מוהנד, ומחזירים לו את תעודת הזהות והטלפון שלו.

החיילים החלו לדחוף אותנו ולהרחיק אותנו בכוח. נסוגנו כמה צעדים, ותוך כדי כך אחד החיילים דחף אותי. אני דחפתי אותו חזרה ואז הוא דרש את תעודת הזהות שלי והורה לי לעמוד עם הפנים לקיר. בהתחלה סירבתי אבל אז נעמדתי כמו שהוא אמר לי. הוא החל להרחיק את שאר המורים ועיכב מורה נוסף.

כל הזמן הזה, שוטר במדים כחולים ישב בתוך ניידת של משמר הגבול, במרחק של כמה מטרים ממקום האירוע, וצפה במתרחש. רק כעבור כעשרים דקות, שבמהלכן החיילים התנהגו אלינו באלימות, הוא התערב. הוא דיבר ערבית שוטפת. הוא שאל מה קורה ובזמן שדיברנו איתו אחד החיילים השליך רימון הלם לעבר קבוצה שעמדה בצד של מורים ותלמידים, פעילים זרים ואנשי ארגוני זכויות אדם. היה שם גם אחד מתושבי השכונה, שעמד עם בתו הקטנה, והיא נבהלה מאוד מהרעש. בעקבות זאת הוא התעמת עם החייל שהחל לדחוף אותו.

השוטר אמר לי שאני ומורה נוסף בשם רשאד עצורים וכי הם לוקחים אותנו לחקירה בתחנת המשטרה של קרית ארבע. העלו אותי על ניידת משטרה במושב האחורי והושיבו אותי באמצע בין שני חיילים. את רשאד הם העבירו בג'יפ צבאי. הגעתי כמה דקות לפני רשאד, וכשהוא הגיע ראיתי שידיו אזוקות קדימה באזיקי פלסטיק ועיניו מכוסות. בזמן שהלך, החיילים דחפו אותו בצורה מאוד תוקפנית. אחר כך הם הסירו את הכיסוי מעל עיניו וניסו להסיר את האזיקים מעל ידיו באמצעות סכין גילוח, אך הם לא הצליחו, ואז הם הביאו מספריים וחתכו את האזיקים. החיילים ערכו על שנינו חיפוש בצורה תוקפנית, ואז ישבנו וחיכינו בחצר.

שני המורים עוכבו למשך כשעה ואז שוחררו ללא שום תנאי.

אירועים אלה ממחישים באיזו קלות יכולים חיילים לאיים ולהפחיד עשרות מתלמידי בית הספר וכמה ממוריו, ולשבש את שגרת הלימודים: נוכחות החיילים פוגעת ביכולתם של התלמידים ללמוד, משפיעה על הישגיהם ומונעת כל אפשרות לנהל שגרה סבירה בבית הספר. אירועים אלה פוגעים אף בהורי התלמידים, שאינם יכולים להשפיע על מה שקורה לילדיהם בדרך לבית הספר ובחזרה ממנו. אלה אינם אירועים חריגים אלא חלק בלתי נפרד משגרת החיים בחברון, שבתוכה הקימה ישראל כמה נקודות התנחלות בלב האוכלוסייה הפלסטינית. ישראל מיישמת בעיר מדיניות מוצהרת של הפרדה, שבשמה אסר הצבא על פלסטינים לנוע ברחובות ראשיים בעיר וסגר מאות בתי עסק. הגבלות אלה, במקביל להתנכלויות הבלתי פוסקות מהן סובלים תושבי העיר הפלסטינים מצד אנשי כוחות הביטחון ומצד המתנחלים, מונעות מהתושבים כל אפשרות לקיים שגרה סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. מדיניות זו הובילה לנטישה מאסיבית של התושבים הפלסטינים ולקריסה כלכלית של מרכז העיר. למרות תוצאות אלה, ממשיכות הרשויות ליישם מדיניות זו, ומקדמות בכך את הטרנספר השקט של הפלסטינים ממרכז העיר.

סרטונים אחרונים