עינויים והתעללות במסגרת חקירה - שיטות החקירה "המיוחדות"

פורסם: 
9.5.10

מהדו"ח שפורסם במאי 2007 על-ידי בצלם והמוקד להגנת הפרט, עולה כי בחלק קטן מן המקרים משתמשים חוקרי השב"כ בשיטות חקירה "מיוחדות", הכרוכות ברובן בהפעלת אלימות פיזית ישירה. השימוש בהן מאושר על-ידי ראש השב"כ ופרקליטות המדינה במקרים המוגדרים כ"פצצה מתקתקת". מהעדויות שנגבו לצרכי הדו"ח עלו שבע שיטות כאלה:

איור: כיפוף גב (תנוחת "בננה")

1. מניעת שינה:

שיטה זו כוללת מקרים בהם נמנעת מהנחקר שינה במשך יממה לכל הפחות. היא מיושמת באמצעות "חקירה אינטנסיבית", בזמן שהעציר יושב בתנוחת "שאבח". חלק מהעדים דיווחו כי החוקרי צעקו לתוך אזניהם כדי למנוע מהם להירדם. ברוב המקרים הופעלה השיטה רק במהלך הימים הראשונים לחקירה.

2. מכות:

שיטה זו כוללת מכות "יבשות", קרי סטירות, מכות אגרוף ובעיטות. רוב העדים ציינו כי הוכו במהלך חקירה אחת בלבד, בדרך כלל בחקירה הראשונה או השנייה.

3. הידוק אזיקים:

הידוק אזיקי המתכת שעל ידיהם באופן מירבי, תוך גרימת כאבים עזים בפרקי הידיים. חלק מהעדים דיווחו כי בנוסף להידוק האזיקים, משכו החוקרים באחת החקירות את האזיקים של ידיהם לכיוון המרפק, תוך עצירה של זרימת הדם לכפות הידיים לכמה דקות.

4. משיכת גוף פתאומית:

לפי שיטה זו, אוחז החוקר את הנחקר באופן פתאומי בחולצתו, או לחלופין בכתפיו, ומושך אותו בחוזקה, בדרך כלל קדימה, פעם אחת. פעולה זו חוזרת על עצמה מספר פעמים במהלך החקירה. לנוכח העובדה שידיו של הנחקר אזוקות מאחורי גבו, כשהאזיקים מחוברים ללולאה שבמושב הכיסא, גורמת המשיכה הפתאומית לכאבים עזים בפרקי ידיו ובזרועותיו של הנחקר.

5. הטיית ראש פתאומית:

לפי שיטה זו, אוחז החוקר בחוזקה בסנטרו של הנחקר ומסובב את ראשו בחוזקה ובפתאומיות לאחד הצדדים. לחלופין, או בנוסף, דוחף החוקר את ראשו של הנחקר אחורה באמצעות אגרוף קמוץ המוצמד לסנטרו של הנחקר.

6. כריעת "צפרדע":

לפי שיטה זו, מכריחים החוקרים את הנחקר לכרוע על קצות אצבעות רגליו כמה דקות ברציפות, כשידיו אזוקות לאחור. במהלך הכריעה, דוחפים או מכים החוקרים את הנחקר עד שזה מאבד את שיווי המשקל ונופל אחורה או קדימה.

7. כיפוף גב (תנוחת "בננה"):

לצורך יישום שיטה זו, משנים החוקרים את אופן הישיבה של הנחקר, כך שמשענת הכיסא מוצבת לצידו ולא מאחורי גבו, וקושרים את ידיו באזיקים בקדמת הגוף, במקום האיזוק הרגיל מאחורי גבו. לאחר הכנה קצרה זו, דוחף אחד החוקרים את הנחקר בחוזקה אחורה, עד שגבו של הנחקר מגיע לזווית של 45 מעלות. ברגע שאין הנחקר יכול להחזיק עוד את גבו בזווית זו, הוא נופל אחורה, כך שכל גופו מכופף בצורת קשת.

אמצעים כאלה מוגדרים במשפט הבינלאומי במובהק כעינויים. השימוש בהם אינו שגרתי, אולם גם איננו זניח. בג"ץ קבע אמנם כי חוקרי שב"כ שהתעללו בנחקרים במצב של "פצצה מתקתקת" עשויים ליהנות מפטור מאחריות פלילית, אולם זאת רק כאשר ההתעללות בוצעה כתגובה ספונטנית של חוקר בודד להתרחשות בלתי צפויה. בפועל, מצביעים כל הסימנים על-כך שהשיטות "המיוחדות" מופעלות על פי נוהל קבוע, ועל סמך אישור שניתן מראש.