משטר החקירות של השב"כ: התעללות כשגרה

פורסם: 
9.5.10

משטר החקירות של השב"כ כולל, לפי ממצאי הדו"ח שפורסם במאי 2007 על-ידי בצלם והמוקד להגנת הפרט, שבעה היבטים מרכזיים, הכרוכים בפגיעה בכבודם ובשלמות גופם של הנחקרים . פגיעה זו מתעצמת לנוכח הפעלתם המשולבת של אותם היבטים במהלך תקופת החקירה , שנמשכה , אצל הנחקרים שמסרו את עדותם במסגרת המחקר לדו"ח 35 יום בממוצע:

1. ניתוק מהעולם החיצון:

מרבית נחקרי השב"כ מנותקים מן העולם החיצון, במהלך רוב תקופת החקירה. ניתוק זה בא לידי ביטוי באמצעות מניעת קיומם של מפגשים בין הנחקרים לבין עורכי דינם, נציגי הצלב האדום ובני משפחתם. פרקטיקה זו תורמת, מטבע הדברים, להגברת תחושת חוסר האונים של הנחקר, שכן היא שוללת ממנו את האפשרות לשתף גורם ידידותי באשר למתרחש בין כותלי מתקן החקירות. המרכיב של מניעת מפגש בין הנחקר לעורך דינו, הוא חשוב במיוחד ביצירת תחושה זו, מאחר שהוא שולל מן הנחקר את היכולת לקבל הדרכה משפטית בנוגע לזכויותיו בזמן המעצר והחקירה.

2. תנאי הכליאה כאמצעי לחץ פסיכולוגי:

במהלך רוב תקופת החקירה מוחזקים הנחקרים בצינוק בתנאי בידוד. תאי הצינוק הינם נטולי חלונות ולכן לא נכנס לתוכם אור טבעי או אוויר צח. בתקרת הצינוק מותקנת מנורה המפיצה אור עמום והדולקת 24 שעות ביממה. ברצפת הצינוק ישנו חור המשמש לעשיית צרכים. על הרצפה מוטל מזרון ועליו שתי שמיכות. מעבר לכך אין בצינוק, ואסור להכניס לתוכו, כל רהיט או חפץ אחר, לרבות חומר קריאה מכל סוג. תנאים אלה הינם, כשלעצמם, מקור למצוקה נפשית. השילוב ביניהם יוצר תופעה המוכרת במחקר הפסיכיאטרי כ"חסך חושי".

3. תנאי הכליאה כאמצעי להחלשת הגוף :

שלושה מאפיינים מרכזיים של תנאי הכליאה גורמים , במצטבר ובחלוף הזמן , להחלשת הגוף . ראשית , שלילת זכותם של העצירים להליכה יומית , בשילוב עם הישיבה הממושכת במהלך שעות החקירה , כופים על העצירים חסך בתנועה . חוסר התנועה מחליש מבחינה גופנית ומוריד את ההתנגדות מפני מחלות . שנית , במהלך תקופת החקירה סובלים הנחקרים מהפרעות לשינה בשל התאורה הקבועה , דפיקות בדלת הצינוק ועוד . שלישית , במהלך תקופת החקירה , סובלים הנחקרים מתזונה לקויה , הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות .

4. כבילה בתנוחת "שאבח" :

המרכיב העיקרי של השיטה הוא כבילה ממושכת לכיסא רגיל המקובע לרצפה . בכל משך הישיבה , אזוקות ידיו של הנחקר באזיקי מתכת מאחורי גבו , האזיקים קשורים ללולאה בצדו האחורי של מושב הכיסא וכך נמתחות הידיים מתחת למשענת מאחור . ברוב המקרים , כבולות גם רגליהם של הנחקרים באזיקי רגליים , המחוברים באמצעות שרשרת לרגליים הקדמיות של הכיסא . הכבילה לכיסא נמשכת כל עוד שוהה הנחקר בחדר החקירות . עם זאת , על פי רוב , יוצאים החוקרים מהחדר וחוזרים אליו לסירוגין , כאשר בין לבין יושבים הנחקרים כבולים לכיסא , וממתינים . כמעט כל העדים ציינו כי במהלך כל תקופת החקירה סבלו מכאבי גב חזקים כתוצאה מהשימוש בשיטה זו .

5. גידוף והשפלה :

הליך הקליטה במתקן החקירה כולל בכל המקרים חיפוש על גופו של עציר . בחלק מהמקרים , מכריחים הסוהרים את העצירים להתפשט לחלוטין ולעמוד מולם בעירום מלא . במהלך החקירה עצמה , נוהגים חוקרי השב"כ לקלל ולגדף את הנחקרים בבוטות ובגסות , בעיקר קללות וגידופים המתייחסים לבני משפחתם של הנחקרים וכן קללות בעלות אופי מיני . בנוסף , נוהגים החוקרים להשפיל את הנחקרים בדרכים אחרות , בהן צעקות רמות לתוך אוזניהם של הנחקרים ויריקות בפניהם .

6. איום והפחדה :

כשני שליש מעדי הדו"ח דיווחו כי נחשפו לאיומים של חוקרי השב"כ . אחד האיומים הנפוצים ביותר הוא האיום שינקטו נגד הנחקר בעינויים פיזיים קשים ביותר אם לא ישתף פעולה עם חוקריו . איום נפוץ אחר הוא מעצרם של בני משפחתו של הנחקר , אם לא ימסור את המידע המבוקש , וכן בהריסת בית משפחתו . על מנת להמחיש את ממשות איום המעצר , נוהגים החוקרים לזמן למתקן החקירה את בני המשפחה נגדם מופנה האיום , ולהציגם לנחקר מרחוק . ככל שאמינותו של איום גדולה יותר כך גדל הסיכוי כי הוא יוביל לשבירת רוחו של הנחקר .

7. הוצאת מידע באמצעות מדובבים :

שיטה זו מופעלת תחת מטרייה של מצג שווא, לפיו החקירה הסתיימה ולכן מועברים הנחקרים ל"כלא רגיל". בהגיעם לאותו כלא מוכנסים הנחקרים לתא עם מדובבים המתחזים לאסירים. להבדיל מהשיטות האחרות, השימוש במדובבים אינו כרוך בגרימת סבל או מצוקה אצל הנחקרים. עם זאת, יעילותה תלויה, במידה רבה, בחוויות הטראומטיות שנכפו על הנחקרים בשלבים הקודמים של החקירה, הגורמות להם להתעלם מסימנים חשודים.

אמצעים אלה אינם "תוצר לוואי" בלתי נמנע של צרכי המעצר והחקירה , אלא נועדו במכוון לשבור את רוחם של הנחקרים . כיוון שכך , הם מנוגדים לפסיקת בג"ץ ומהווים , לפי המשפט הבינלאומי , התעללות אסורה . בנסיבות מסוימות הם עלולים אף להגיע לכדי עינויים ממש .