מועתז אל-עזאייזה, בן 16, מספר על הגעגועים לחברו שנהרג ב"צוק איתן"

השנה סיימתי כיתה י"א. ביולי תמלא שנה מאז נהרג חבר שלי, עלאא אבו דחרוג'. הוא נהרג במלחמה האחרונה, כשהוא וכל המשפחה שלו ברחו מהבית למתחם בית החולים שוהדאא אל-אקצה שקרוב אליהם, בגלל ירי ארטילרי. הירי הגיע גם לבית החולים ועלאא נהרג לפני שהספיק להיכנס אליו.

שנת הלימודים האחרונה הייתה מאוד קשה עבורי. איבדתי חבר שהיה איתי עשר שנים. בילינו ביחד גם בבית ספר וגם מחוצה לו. אני נזכר בו כמעט כל יום בכיתה, ובבוקר, כשאני עובר ליד בית הקברות, אני עולה לקבר שלו וקורא את תפילת "אל-פאתחה".

יש לי חברים אחרים בבית הספר, אבל לא כמו עלאא. חיבבתי אותו יותר מכולם. היינו מבלים יחד בחופשות הקיץ, וברוב ימי השבוע שיחקנו ביחד כדורגל אחרי בית הספר. עלאא היה שחקן כדורגל מעולה ואהב מאוד לשחק. בכל פעם שאני רואה משחק כדורגל, בטלוויזיה או במועדונים בעיר שלי, אני נזכר בעלאא. שנינו היינו אוהדים של קבוצת ברצלונה.

במועדון הכדורגל תלו תמונה גדולה של עלאא וקראו לאחת הקבוצות על שמו. מאז שהוא נהרג אני משחק פחות כדורגל. האהבה שלי למשחק באה מהחברות שלנו. היום אני משקיע את רוב הזמן שלי בצילום. אני מצלם את ההרס של הבתים, השכונות ההרוסות והים.

ברמדאן אני מרגיש במיוחד את הגעגועים לעלאא. בשנים קודמות נהגנו להיפגש בשעות אחר הצהרים בשוק כדי להעביר את הזמן עד שבירת הצום.

אני והחברים שלי הכנו עמוד פייסבוק לזכרו, כדי שבכל פעם שנפתח את הפייסבוק שלנו הוא יהיה שם. אני עדיין בהלם ממה שקרה, ואני מקווה שלא תהיה עוד מלחמה. אני מפחד לאבד חברים נוספים. אני לא מסוגל אפילו לתאר את הכאב על האבדן של עלאא.

עלאא אבו דח'רוג, 29.5.14. התמונה באדיבות המשפחה
עלאא אבו דח'רוג, 29.5.14. התמונה באדיבות המשפחה

מועתז הילאל מוחמד אל-עזאייזה, בן 16, הוא תלמיד כיתה יא' ותושב דיר אל-בלח. את עדותו גבה ח'אלד אל-עזאייזה ב-28.06.15