מוחמד אבו חאלוב, פנסיונר, מספר על מטע הפירות שנהרס ב"צוק איתן" והיה מקור פרנסתו והנאתו

מוחמד אבו חלובאני פנסיונר של משרד החינוך הפלסטיני מאז שנת 2005. אני גר עם המשפחה שלי בבית של שלושה חדרים בבית לאהייא. אנחנו גרים פה כבר מאז 1964. מאחורי הבית הייתה לנו חלקת אדמה של חמישה דונם עם עצי תפוז, לימון וזית וכמה דקלים. מאז שיצאתי לפנסיה ממשרד החינוך הגידולים היו מקור הפרנסה היחיד שלנו חוץ מהקצבה הקטנה שלי. עבדתי כל יום באדמה, טיפלתי בעצים, השקיתי וקטפתי ומכרתי את היבול. העברתי את רוב הזמן שלי בטיפול באדמה, יותר ממה שטיפלתי בילדים שלי. הגידולים הכניסו לי בערך 10,000 דינר ירדני בכל שנה.

בקיץ האחרון חיל האוויר הישראלי הפציץ את השטחים החקלאיים באזור, כולל את חלקת האדמה שמאחורי הבית שלנו, אפילו לפני שהמלחמה התחילה. ביום הראשון ללחימה, 8.7.14, הפציצו שוב את האדמה שלנו והרבה מהעצים נהרסו. גם הבית שלנו ניזוק. הקירות נסדקו והחלונות והרהיטים נשברו.

אשתי ברחה עם הבן שלי והנכדים לקרובי משפחה שלה בשכונת א-שיח' רדוואן בעזה. אני נשארתי בבית עם שניים מהילדים שלי. לא הרגשנו נוח לעבור לגור בבתים של אחרים וגם פחדנו שיגנבו את הרכוש שלנו, ואת הציוד החקלאי כמו משאבות ההשקיה. בנוסף הרגשנו שכל האזורים והבתים לא בטוחים ועדיף להישאר בבית ולמות בתוכו ולא בשום מקום אחר. בשלב מסוים נאלצנו לעזוב את הבית, אבל חזרנו אחרי יומיים.

היינו כל הזמן במתח וציפינו למות בכל רגע. היו הפצצות ממושכות בכל מקום, גם על שטחים חקלאיים וגם על בתים. שמענו על הרבה אנשים שנהרגו בתוך הבתים שלהם כשאלה התמוטטו עליהם. כל הזמן שיננו תפילות מהקוראן. הסתכלתי מהחלון על העצים והאדמה שלי שנהרסו והרגשתי צער וכאב. אם אטע עצים מחדש יעברו עשר שנים עד שהם יחזרו להיות כמו לפני ההפצצה, ומי יודע אם עוד אהיה בחיים.

עד היום כואב לי מאוד מה שקרה לאדמה ולעצים שלי. אני מרגיש שלקחו לי חלק משגרת החיים, ואני כבר לא יכול לעשות את מה שאהבתי. העדפתי להיות בין העצים מאשר בין בני האדם. אהבתי את הריח המתוק של העצים ואת היופי שלהם, והטיפול בהם עזר לי להעביר את הזמן. מאז המלחמה קשה לי נפשית. אין כוח ללכת ולהסתובב. כשטיפלתי באדמה עבדתי קשה, הסתובבתי בין העצים והיה לי מרץ.

מוחמד אבו חאלוב במטע המחודש. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 28.6.15
מוחמד אבו חאלוב במטע המחודש. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 28.6.15

למרות כל הקושי, לפני שבועיים בערך התחלתי לנטוע כמה עצי הדר, עצי זית ועצי דקל. חזרתי לטפל באדמה בתקווה שהעצים יגדלו, אבל ייקח הרבה שנים עד שהם יניבו פרי. צריך הרבה זמן וסבלנות.

הפסדתי הרבה כסף ונשארתי ללא מקור פרנסה. אני מרגיש חוסר ודאות ופחד מהעתיד, וממלחמה נוספת. אני מקווה שנוכל לחיות ביציבות וביטחון ושאזכה לקטוף פירות מהאדמה שלי, למכור אותם ולהתפרנס מכך שוב.

מוחמד ערפה סאלם אחמד אבו חאלוב, בן 79 נשוי ואב לשלושה, הוא תושב בית לאהייא שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה תחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-28.06.15 בבית העד.