מיאדה זקות מספרת על הפצצת דירתם שבה נהרג בעלה, וכיצד הבניין כולו הופצץ כמה שבועות לאחר מכן

מיאזה זקות, בת 40בעלי, עאהד זקות, היה בן 49. הוא עבד כפקיד במחלקת הספורט בטלוויזיה הפלסטינית ושימש כמאמן כדורגל בכמה מועדונים בעזה.

אני, עאהד וח'אלד, הבן של עאהד מנישואין קודמים, בן 13, גרנו בדירה במגדל האיטלקי בשכונת א-נסר בעיר עזה. ח'אלד היה כמו הבן שלי, גידלתי אותו מאז שהיה בן שלוש.

הדירה שלנו הייתה בשטח של 140 מ"ר, בקומה העשירית של המגדל. קנינו אותה בשנת 2005 ב- 56,000 דולר אמריקאי, והחזרנו את הכסף בתשלומים חודשיים של 300 דולר לבנק האיסלאמי בעזה. אני עבדתי כפקידה בעיריית עזה. חלק גדול מהמשכורת שלנו הלך לתשלומים על הדירה. מה שנשאר שימש אותנו למחיה. ספרנו את הימים, וחלמנו על היום שבו נסיים את התשלומים.

ב-2012 הייתה לנו הצפה של מים בדירה וניצלנו את ההזדמנות לשפץ ולהחליף את הרהיטים. השתמשנו בחסכונות שהיו לנו, מכרתי את הרהיטים הישנים וקניתי ריהוט חדש שחלק ממנו שולם במזומנים והשאר בתשלומים. קנינו ריהוט לחדר של ח'אלד, שולחן למטבח, מערכת סלון וגם מטבח חדש.

בקיץ, בזמן המלחמה האחרונה, נשארנו בדירה שלנו כמו שאר הדיירים במגדל. במגדל היו 13 קומות והיו עוד שלוש קומות חניה מתחת לקרקע. בקומה הראשונה היו חנויות ובתי קפה. בקומה השנייה משרד העבודות הציבוריות של חמאס ומרכזי לימוד. הקומה השלישית ריקה.

מיאדה זקות ליד תמונת בעלה עאהד. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 14.6.15
מיאדה זקות ליד תמונת בעלה עאהד. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 14.6.15

ב-30.07.14, בשעה 08:00 בבוקר, ישנו בחדר שלנו וח'אלד ישן בחדר שלו. פתאום התעוררנו מרעש של הפצצה קרוב למגדל. עאהד הלך לבדוק מה נפגע בהפצצה. הוא לא ראה שום דבר וחזר למיטה כדי להמשיך לישון. הלכתי למטבח ואחרי כמה דקות פתאום הפציצו את הדירה שלנו. הדירה התמלאה אבק ולא ידעתי מה בדיוק קרה, מי עדיין בחיים ומי נפגע. התחלתי לצעוק ולקרוא לעאהד וח'אלד. ח'אלד ענה לי, אז רצתי לחדר שלו והוצאתי אותו משם. החלון בחדר שלו נשבר והיה פתח גדול בקיר. התחלתי לשאול את ח'אלד על אבא שלו, הייתי בפאניקה. מאוחר יותר התברר לי שעאהד היה קרוב מאוד אליי אבל לא ראיתי אותו בגלל האבק והעשן השחור. ח'אלד חשב שאבא שלו בסלון. התלקחה אש בדירה, אז פתחתי את דלת הכניסה כדי שהעשן יצא. לא ראיתי את עאהד וההיסטריה שלי גברה. חאזם, אחיו של בעלי, שגר בדירה מעלינו, הגיע עם שכנים ואנשי ההגנה האזרחית. הם מצאו את עאהד מתחת להריסות בחדר השינה, ממש כשהוא נשם את הנשימות האחרונות שלו.

ישבתי על המדרגות ובכיתי וצעקתי כי שמעתי את אחיו של בעלי אומר שעאהד נהרג.

אחר-כך הלכתי עם ח'אלד, גיסי חאזם, אשתו ושלושת הילדים שלהם לבית של דוד שלהם בשכונה. נשארנו שם במלחמה, למרות שמדי פעם חזרנו לכמה ימים למגדל, לדירה של גיסי. לי לא נשאר כלום. לא בגדים ולא מסמכים, שום דבר. כל מה שהיה בדירה שלנו נשרף.

בתקופה שאחרי זה הייתי בהלם והרגשתי נורא. לא האמנתי שיפציצו את המגדל שלנו. המלחמה נמשכה אבל לא ממש הרגשתי מה קורה סביבי. לפעמים חשבתי לעצמי שאחרי המלחמה אשקם את הדירה ואחזור לגור בה עם ח'אלד.

המגדל האיטלקי. מימין, לפני ההפצצה. צילום: אמיר ענאן. משמאל, אחרי ההפצצה. צילום: אמנסטי אינטרנשיונל
המגדל האיטלקי. מימין, לפני ההפצצה. צילום: אמיר ענאן. משמאל, אחרי ההפצצה. צילום: אמנסטי אינטרנשיונל

ב-26.08.14, בשעה 22:00, הייתי בבית של דוד של בעלי, והצבא התקשר לגיסי חאזם, שגם היה שם, והודיע לו שיש לנו עשר דקות להתפנות מהמגדל האיטלקי. חאזם התקשר לשומר של המגדל כדי לעדכן אותו והשומר אמר שכל הדיירים כבר התפנו מהדירות.

בחצות, חיל האוויר הישראלי הפציץ את המגדל שבו הייתה הדירה שלנו. שמעתי היטב את ההפצצה. עם הטיל הראשון ששוגר למגדל נזכרתי איך עאהד ואני התחלנו לחפש דירה לקנות, ואיך צבענו את הדירה וסידרנו בה את הרהיטים. חשבתי על החיים שלי עם עאהד בדירה שלנו. על השיפוצים שעשינו והרהיטים החדשים שקנינו. תשע שנים חיינו שם ביחד, והקפדנו על כל דבר קטן בדירה שלנו.

אחד הדברים שכאבו לי מאוד, היה שלא יכולתי לאסוף לפני ההפצצה שום דבר מהדברים של עאהד, כמו מדליות, גביעים ומגני הוקרה שבהם זכה במהלך הקריירה הספורטיבית שלו, ותמונות שלו. הכל נשרף. אפילו תמונות החתונה שלנו. לא נשאר לי שום דבר שיוכל להזכיר לי את חיי המשפחה שלי.

היום אני גרה בדירה שכורה בשכונת א-שיח' רדוואן בעזה. זו דירה מרוהטת שקודם הייתה בשימוש של אחי, שנמצא עכשיו ביפן.

ח'אלד עבר לגור עם סבתא שלו מצד אביו. הפרידה מממנו הייתה עוד אחד מהאסונות שנחתו עלי. אין לי שום חזקה משפטית על ח'אלד, ואני לא יכולה לדרוש מהמשפחה שהוא יבוא לגור אתי.

מיאדה סאלח ח'ליל זקות, בת 42, היא אלמנה, תושבת שכונת רדוואן בעיר עזה. את עדותה גבה ח'אלד אל-עזאיזה ב-14.06.15 בדירתה השכורה.