החובש אחמד סבאח מספר על הריגתם של חובש וצלם עיתונות במהלך ניסיון לפנות פצועים משכונת א-שוג'אעייה ב-20.7.2014

 אישה חולפת על-פני אמבולנס שהופצץ בבית חאנון. סוהייב סאלם, רויטרס, 1.8.14
אישה חולפת על-פני אמבולנס שהופצץ בבית חאנון. סוהייב סאלם, רויטרס, 1.8.14

אני עובד כחובש. ביום שבת, 19.7.2014, בסביבות השעה 23:00, הייתי בעבודה, במוקד שממנו אנחנו יוצאים עם האמבולנסים במענה לקריאות לסיוע. התחלנו לקבל קריאות משלושה אזורים בשכונת א-שוג'אעיה – רחוב א-נזאז, רחוב א-שעת' ואל-בלתאג'י. האנשים שהתקשרו היו במצב נפשי קשה. הם זעקו לעזרה וביקשו שנגיע במהירות כדי לפנות נפגעים לבתי חולים. הם אמרו שהם תחת הפגזה ארטילרית מאסיבית ושיש הרבה נפגעים.

הבנו שההפצצות נמשכות ושאי אפשר להגיע לאזור. דיברנו בטלפון עם הסהר האדום והצלב האדום אבל הם ענו לנו שהמצב מסוכן מאוד ואסור להגיע לשם, וגם הם לא יוצאים לשם ומחכים שההפצצות ייפסקו. בתוך פרק זמן קצר קיבלנו יותר ממאתיים שיחות מתושבים בשכונת א-שוג'אעיה. אני יכול להגיד כמעט בוודאות שלא היה בית אחד באזורים שהזכרתי שלא קיבלנו טלפון ממישהו שגר בו. כשדיברנו עם האנשים שהתקשרו, אפשר היה לשמוע ברקע צרחות של ילדים קטנים ובכי של נשים. בכל בית ממנו התקשרו אלינו היו פצועים והרוגים.

בסביבות השעה 5:00 לפנות בוקר קיימנו ישיבת חירום עם מנהל יחידת העזרה הראשונה והטראומה בשירותים הרפואיים, דיאא אבו חסן. קיבלנו החלטה להגיע לשם, יהיה מה שיהיה.

יצאנו שלושה אמבולנסים ושני רכבים של צוותי ההגנה האזרחית. הצטרף אלינו גם צלם עיתונות בשם ח'אלד חמד. הבית הראשון שהגענו אליו היה בית של משפחת א-סרסכ, ברחוב א-נזאז. קיבלנו דיווח על הרוג וילד פצוע בבית. ירדנו מכלי-הרכב במרחק של 300-200 מטרים מהבית. אי אפשר היה להתקדם יותר עם הרכבים כלי הרכב, כי כל הרחוב היה מלא בהריסות מהבתים שהופצצו.

הספקנו להתקדם רק כמה צעדים ברחוב ואז ירו עלינו טיל. הוא פגע ממש קרוב למקום שבו הייתי. הטיל פגע ישירות בצלם, ח'אלד חמד והוא נהרג במקום.

אחד מהחובשים, פואד ג'אבר, בן 25, נפגע מרסיס בגב. רצנו לכיוון בית משפחת א-סרסכ כדי לתפוס שם מחסה, אבל אז נפל טיל נוסף, קרוב לבית. טיפלתי בילד שנפצע. בן ארבע בערך. הוא נפגע מרסיס ברגל. אחר כך טיפלתי בחובש פארס עפאנה, שנפגע מאבנים שעפו מהפיצוץ. לקחנו את שניהם לכיוון כלי-הרכב. כשהגענו אליהם, גילינו שגם הם נפגעו בהפצצה. שני אמבולנסים ורכב אחד של ההגנה האזרחית הושבתו. נשארנו עם אמבולנס אחד ורכב אחד של ההגנה האזרחית. נכנסנו לתוך שני כלי-הרכב עם הילד והחובש, פארס, שנפצעו. יצאנו משם לכיוון בית החולים והשארנו מאחור את ח'אלד חמד שנהרג והחובש, פואד ג'אבר, שנפצע. הגענו לבית החולים והעברנו את הנפגעים להמשך טיפול.

למרות הסיכון הגדול, החלטנו לחזור למקום כדי לחלץ את פואד. קיווינו שנמצא אותו חי. לצערי, מצאנו אותו ללא רוח חיים. הוא דימם למוות. הפצע שלו היה קטן, אבל הוא פשוט דימם עד שמת. הוא היה יכול להיות בינינו עכשיו, אם רק היינו מעלים אותו לאמבולנס ומוציאים אותו משם. אם היו נותנים לנו לפנות את הפצועים מהמקום ולא מפציצים אותנו.

לקחנו איתנו משם את שני ההרוגים, ח'אלד ופואד. לא יכולנו לקחת אחרים. רק אז הבנו את גודל הזוועה שהייתה שם. בקטע קטן שבו עברתי ברחוב, בערך 300 מטר, ראיתי אישה ושישה או שבעה ילדים קטנים שוכבים מתים על הארץ. כמה מטרים משם ראיתי שני גברים מתים. מולם, בצד השני של הכביש, ראיתי גבר ואישה ולידם שני ילדים קטנים. כולם שכבו שם, מתים. אולי בני משפחה אחת.

לא נשאר בית אחד שלם ברחוב הזה. כל בית הופצץ. המחזה הזה היה כל כך נורא. העיניים רואות אבל המוח לא תופס את זה.

היו כל כך הרבה שיחות קריאה באותו היום, שאני כבר לא זוכר הרבה משמות האנשים שהתקשרו. הכל רשום בגיליון תיעוד השיחות. אני כן זוכר שיחה אחת, מהבית של אבו מוחמד חראזין. הבן שלו מסר לנו שהוא פצוע. באותה שעה ההפצצות המסיביות נמשכו ולא הצלחנו להגיע אליו כדי לתת לו עזרה ראשונה ולפנות אותו לבית החולים. חצי שעה אחר כך, הבן התקשר אלינו שוב. הוא מסר לנו שלא נסתכן בניסיון להגיע אליהם כי אבא שלו נפטר.

אחמד סבאח, בן 28, נשוי, הוא תושב שכונת תל א-זעתר בעיר עזה וחובש בסהר האדום. את עדותו גבתה תחקירנית בצלם בשכם סלמאא א-דיבעי, באמצעות הטלפון ב- 22.7.2014

על עדויות בזמן מבצע "צוק איתן"

בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.