עדויות

כיפאח אל-בחאבסה, בת 14

אני בת 14 ולומדת בכיתה ט'. ביום שלישי (9.8.11), בסביבות עשר וחצי בבוקר, יצאתי עם החאג'ה סלמא א-סווארכה לרעות צאן. לי יש עשרים ושניים ראשי צאן ולה יש בערך שלושים. התחלתי לעזור לה בהתנדבות במרעה כמה ימים קודם כי היא אישה מבוגרת וקשה לה לרוץ אחרי הצאן.

כשהיינו ליד המזבלה, מזרחית לג'וחר א-דיכ ובמרחק די גדול מגדר המערכת, עבר מולנו בתוך שטח ישראל סיור של הצבא שכלל כמה כלי רכב. הם התעלמו מאיתנו ויצאו מטווח הראייה שלנו.

אחרי חצי שעה בערך ראיתי ג'יפ צבאי מגיח לכיווננו מתוך החורשות שמעבר לגדר ועובר מאחורי גבעת חול ותלוליות עפר – כשהיו שם לא יכולתי יותר לראות אותם. אני והחאג'ה סלמא המשכנו לשבת ליד הצאן. פתאום ארבעה חיילים שהלכו ליד הגדר התחילו לירות לכיוון שלנו. הם עמדו במקום קצת יותר גבוה מאיתנו וראיתי שיש להם רובים.

בהתחלה ניסיתי להרחיק את הצאן של החאג'ה ושלי מהסכנה, אבל הכדורים פגעו ליד הרגליים שלי ומרוב פחד עזבתי את הכל והתחלתי לרוץ לכיוון המזבלה כדי להסתתר שם. אחרי כמה רגעים ראיתי את החאג'ה סלמא צולעת. היא המשיכה להרחיק את הצאן מהאזור. חלק מראשי הצאן נפצעו או נהרגו מהירי. התרחקתי, ואז כשהירי נפסק חזרתי אליה.

הלכנו עד שראינו עגלה עם חמור. כמה צעירים הגיעו אלינו והעלו את החאג'ה על העגלה. הבגדים שלה היו מכוסים דם. אחרי זמן מה הגיעה מכונית והם לקחו אותה. אחרי שהחיילים עזבו עמדתי והסתכלתי מרחוק כשכמה גברים הלכו למקום האירוע ואספו את ראשי הצאן שנפצעו עם העגלה. מהעדר שלי נהרגו שני ראשי צאן ועוד חמישה נפצעו.

כיפאח נסראללה עיד אל-בחאבסה, בת 14, היא תלמידת כיתה ט' ותושבת ג'וחר א-דיכ שבמחוז עזה ברצועה. את עדותה גבה ח'אלד אל-עזאייזה ב-11.8.2011, בבית העדה.