מחמוד א-נג'אר, חולה סרטן מעזה שישראל עיכבה את הטיפול בו במזרח ירושלים מת בבית החולים, ינואר 2011

מחמוד א-נג'אר, בן 15

מחמוד א-נג'אר

ביום שני, ב-17.10.2010, הייתי בבית כי היה חג. בסביבות השעה 11:30 בצהריים אימא שלי חזרה מהשוק וירדתי בכדי לעזור לה להעלות את הקניות. כשהיא ראתה אותי היא אמרה לי: מה קרה לך? אתה נראה חיוור. אמרתי לה שאני לא יודע. הרמתי כמה שקיות ועלינו לדירה שלנו בקומה החמישית. אמא שלי בקשה מהאחים שלי לקחת אותי לרופא אבל לא הלכנו כי חשבנו שזו רק שפעת.

'

עברו כמה ימים והמצב שלי לא השתפר. להפך, התחלתי להרגיש עייפות וחולשה רוב הזמן, ולא יכולתי ללכת הרבה. ב-4.12.2010, האחים שלי ודוד שלי, לקחו אותי לבית החולים כמאל עדוואן. הרופאים עשו לי בדיקות והתברר שרמת הכדוריות הלבנות בדם גבוהה. הרופא עשה לי ספירת דם חוזרת וגם בפעם השנייה רמת הכדוריות הלבנות בדם הייתה גבוהה. הרופא החליט להעביר אותי לבית החולים א-שיפאא כדי שאקבל שם טיפול. בבית החולים א-שיפאא הרופאים חזרו שוב על ספירת הדם. אשפזו אותי במחלקה הפנימית כי חשבו שיהיה לי קשה נפשית להיות בחדר עם חולי סרטן במצב יותר קשה. הרופאים חשדו שיש לי לוקמיה. עשו לי עוד בדיקות דם במרכז האבחונים בעזה שנמצא ליד בית החולים א-שיפאא, וגם בדיקה של חוט השדרה והתברר בוודאות שאני סובל מסרטן הדם.

מחמוד א-נג'אר בבית החולים א-שיפאא בעזה. צילום: מוחמד סבאח, 12.1.11.
מחמוד א-נג'אר בבית החולים א-שיפאא בעזה. צילום: מחמוד סבאח, 12.1.11.

הרופאים ביאן א-סקא ומחמוד אחמד הכינו טופס הפנייה לטיפול בחו"ל ודוד שלי, מחמוד העביר אותו למנהלת מחלקת הטיפול בחו"ל בכדי לקבל הפניה. למחרת, 14.12.2010, קיבלנו את ההפניה. דוד שלי מחמוד קבע לי תור בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים ל- 28.12.2010. ב-14.12.2010 קבלנו את ההזמנה מבית החולים.

דוד שלי לקח את כל המסמכים הרפואיים, את הדו"ח הרפואי, ההפניה וההזמנה של בית החולים והלך באותו יום למשרד לעניינים אזרחיים בעזה כדי להגיש בקשה לקבלת היתר כניסה לישראל, אבל הוא הגיע לשם בשלוש והמשרד כבר היה סגור. למחרת, 15.12.2010, דוד שלי חזר למשרד לעניינים אזרחיים והגיש את הבקשה בשבילי ובשביל אמא שלי, כדי שהיא תלווה אותי. אחר-כך הוא בא אליי לבית החולים ושאלתי אותו אם הוא הגיש את הבקשה. הייתי מודאג מאוד בגלל המצב שלי וגם בגלל שגם אבא שלי חולה וסובל מסכרת, לחץ דם ובעיות בתפקוד הכבד והלב. אבא כבר קיבל אישור כניסה לישראל ונסע לבית החולים בילינסון ב-06.01.2011. בהתחלה הישראלים סירבו לתת לו היתר אבל בסוף הוא קיבל ועכשיו גם אני מחכה לקבל היתר כניסה לטיפול בגלל המחלה שלי.

ה-28 לחודש הגיע אבל לא קיבלתי היתר. המשרד לעניינים אזרחיים התקשר לדוד שלי ואמר שהצבא הישראלי מבקש שיימצאו לי מלווה אחר במקום אמא שלי. אחרי זה דוד שלי הגיש למשרד לעניינים אזרחיים כמה שמות של דודות שלי משני הצדדים, אבל כולם נדחו. בסוף הצלחנו לקבל אישור בשביל לדודה שלי מצד אימא, רג'אא א-נג'אר. ב- 2.1.2011 דוד שלי פנה שוב למשרד לעניינים אזרחיים כדי לבדוק אם יש תשובה לגביי. הפקיד אמר לו שהצד הישראלי עוד לא ענה ושהם לומדים את התיק שלי.

הישראליים עדיין לא מאפשרים לי לקבל טיפול. הרופאים אמרו לי שהכליות שלי כמעט לא מתפקדות ושיש לי נפיחות בטחול. לפני יומיים, ב-10.1.2011 הם הכינו דוח רפואי כדי שהמשרד לעניינים אזרחיים יעביר אותו לצד הישראלי בשביל לזרז את קבלת ההיתר.

עכשיו יש לי גם דלקת ריאות ואני לא מסוגל ללכת לבד. אני מקבל כל יום עירוי דם. ערכי הדם שלי כל הזמן בירידה וההמוגלובין כבר הגיע לשמונה.

המצב שלי קשה מאוד. אני מקווה לקבל טיפול כמה שיותר מהר. אני עדיין קטן ורוצה לחיות כמו שאר החברים שלי, שנהנים מבריאות טובה. אני רוצה לחזור לבית הספר שלי ולחברים שלי' ולשחק שוב כדור סל בבית הספר.

מחמוד ח'אלד אחמד א-נג'אר, בן 15, היה תלמיד חטיבת בינתיים ותושב בית לאהיה שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מחמוד סבאח ב-12.1.2011 בבית החולים א-שיפאא שבעיר עזה. ב-21.1.2011 מת מחמוד בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים.