עדות: נידאל אל-חסומי נפצע פעמיים מירי חיילים בעת שעבד באיסוף חצץ בסמוך לגדר המערכת שבין עזה לישראל, קיץ 2010

נידאל אל-חסומי, אב לשלושה

נידאל אל-חסומי

אני בן 25 וגר עם אשתי ושלושת הילדים הקטנים שלנו בבית לאהיה, באזור אסלאן. אנחנו גרים בחדר אחד בבית של שלושה חדרים בשטח 170 מ"ר ששייך לאבא שלי.

כבר שנה בערך שאני עובד באיסוף הריסות וחצץ בהתנחלויות לשעבר אלי סיני ודוגית, מצפון לבית לאהיה. אני עובד משבע בבוקר עד אחת עשרה בצהריים ומרוויח כל יום בערך בין 40-50 שקלים ומזה המשפחה שלי מתקיימת. יש בערך 200 פועלים שעובדים באיסוף חצץ לשעבר באזורים האלה. בדרך כלל החיילים הישראלים שבמגדלי הגבול וגם החיילים שמפטרלים ליד הגבול יורים עלינו.'

ביום חמישי ה-8.7.10 הלכתי לעבודה בערך בשבע בבוקר. כשהגעתי התחלתי לאסוף חצץ ולהעמיס אותו על עגלה שנגררת על-ידי סוס. בסביבות עשר בבוקר התחלתי ללכת הביתה ואז נורתה אש לכיוון שלי. הרגשתי כאב מתחת לברך שמאל ונפלתי על האדמה. התעלפתי והתעוררתי אחרי חצי שעה בבית החולים כמאל עדוואן. התברר בצילום רנטגן שכמה רסיסים נכנסו לשוק שלי ושהעצם מרוסקת במקום אחד. קיבלתי עזרה ראשונה ונשארתי בבית החולים למשך יום אחד ואחרי כן חזרתי הביתה . נשארתי בבית 15 יום כי לא הייתי מסוגל לזוז או לעבוד. אחר-כך חזרתי לעבודה כרגיל כדי לפרנס את המשפחה שלי.

המשכתי לאסוף חצץ ולמכור אותו לבעלי מפעלי הבלוקים או לסוחרי חצץ. ביום ראשון, 1.8.10, בסביבות השעה שש בבוקר, הלכתי להתנחלות אלי סיני לשעבר, מצפון לעיירה בית לאהיה, במרחק של בערך 200 מטרים מהגבול. אספתי חצץ והעמסתי אותו על העגלה וכשהייתי בדרך הביתה, במרחק של בערך 300 מטרים מהגבול, שמעתי קול של קליע ואחר-כך שוב הרגשתי כאבים ברגל שמאל, ליד מקום הפציעה הקודמת. נפלתי והתחלתי לצעוק לפועלים שייקחו אותי לבית החולים. כמה פועלים לקחו אותי משם בעגלה ואז מצאו טנדר מסוג של אחד החקלאים באזור. הוא הסיע אותי עד שפגש מונית, ואז העבירו אותי אליה והסיעו אותי במונית עד לבית החולים כמאל עדוואן, כי במונית היה יותר מקום מאשר בטנדר. הרופאים נתנו לי עזרה ראשונה. הם גילו חור כניסה וחור ויציאה של קליע ושבר בעצם. הייתי מאושפז יומיים וחזרתי הביתה.

כיום אני בבית. אני לא יכול להשתמש ברגל בגלל הפציעה ויש לי כאבים חזקים, בעיקר בחלק התחתון של הרגל. יש עדיין נפיחות ברגל ואני עדיין לא מרגיש חלקים ממנה בגלל הפגיעה . נשארתי בלי עבודה והמצב נהיה גרוע. אין לי מקור פרנסה אחרת וגם אבא שלי לא עובד כי הוא חולה. אחי מוחמד, בן 18, עדיין עובד באיסוף חצץ, אבל הוא לא יכול לפרנס את כל בני המשפחה שלי ושל ההורים שלי שמונה בסה"כ' 15 נפשות.

נידאל שעבאן מוחמד אל-חסומי, בן 26, נשוי ואב לשלושה, הוא פועל תושב בית לאהיה

שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח ב-2.8.10 בבית העד.