מנהל בית ספר בבית לאהיה שנפגע במבצע "עופרת יצוקה" מתאר את הקושי לקיים שגרת לימודים במבנה שאינו משוקם בשל המצור, פברואר 2010

סאאיד א-סולטאן, מנהל חטיבת ביניים

סאאיד א-סולטאן

מאז אוגוסט 2009 אני מנהל את חטיבת הביניים לבנים על שם אבו ג'עפר אל-מנסור, לשכבות ו' עד ט', בבית לאהיה. בית הספר נבנה בשנת 1994, כשהרשות הפלסטינית הגיעה לעזה, ויש בו 24 כיתות, חדר מנהל, חדר מורים, מעבדה למדעים, מעבדת מחשבים, ספרייה וחדר ספורט.

בית הספר נפגע מירי והפגזות בזמן המלחמה, והחיילים גם החזיקו בו עצורים. בנוסף, ישראל הפעילה דחפורים שהרסו חלק מהחומות של בית הספר ופגעו גם ברשתות החשמל, המים והטלפון. המבנה נמצא במצב גרוע מאוד. הכיתות, השירותים, המעבדה, הספרייה, הרהיטים, החלונות והדלתות, בכולם יש נזקים מהירי וההפגזות בזמן המלחמה. המקום לא נראה כמו בית ספר אלא כמו חורבה.

חזית מבנה  בית הספר בבית לאהיה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 14.2.2010
חזית מבנה בית הספר בבית לאהיה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 14.2.2010

כשהתחלתי לעבוד בבית הספר המצב העגום שלו גרם לי תחושות קשות. לא ידעתי מה לעשות עם החדרים ההרוסים בלי כיסאות, שולחנות וארונות, עם חדר המורים שנהרס. בגלל ששבע כיתות נהרסו לגמרי נאלצנו לפזר את התלמידים בין שאר הכיתות, ועכשיו בכל כיתה יש בין 47 ל-50 תלמידים, לעומת 37 לכל היותר לפני כן. מספר התלמידים הגבוה בכיתות משפיע על היכולת שלהם להתרכז ולהבין את חומר הלימוד.

גם הכיתות שלא נהרסו לגמרי במצב רע - חסרים שולחנות וכיסאות, אין דלתות ואין זגוגיות. אטמנו את החלונות עם ניילון אבל זה לא מחזיק להרבה זמן וממילא לא באמת יכול להחליף את הזכוכית. הרעש מבחוץ מפריע לתלמידים לשמוע את המורה והרוח והקור חודרים פנימה. נוסף לכל, החשמל נפסק לפעמים כמו בכל הרצועה ואז הכיתות חשוכות והתלמידים מתקשים לראות את הלוח. לתלמידים קשה להתרכז בתנאים האלה, של צפיפות יתר, רעש ותאורה גרועה.

כיתה בבית הספר שניזוקה במהלך מבצע
כיתה בבית הספר שניזוקה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" וטרם שוקמה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 14.2.10

כל הדברים האלה משפיעים גם על האווירה בבית הספר. אין לנו אמצעים להקל על התלמידים ולהנעים עליהם את הלימודים. גם בחצר בכל פינה רואים הרס וסימנים של ירי או הפצצות וזה מזכיר לתלמידים כל הזמן את המלחמה ואת הדברים הקשים שהם ראו. חלק מהתלמידים גם נפגעו בזמן המלחמה ואחרים איבדו בני משפחה וחברים, והבתים של חלק מהם נהרסו או נפגעו. יש כאלה שברחו מהבית שלהם לבתים של קרובי משפחה או לבתי ספר וחיו בתנאים קשים. החוויות והזיכרונות האלה ממשיכים ללוות את התלמידים, בעיקר כשהם נמצאים בסביבה שבה סימני המלחמה נראים בכל מקום.

בגלל המצור אי אפשר לשפר את המצב כי אין חומרי בניין ואי אפשר לשקם את בית הספר. ישראל שוללת מהתלמידים שלנו את הזכות ללמוד כמו כל הילדים בעולם וליהנות מחיים נורמאליים.

סאאיד מוחמד אחמד א-סולטאן, בן 31, הוא מנהל חטיבת הביניים על-שם אבו ג'עפר אל-מנסור בבית לאהיה שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, ב-14.2.10 בבית הספר.