עדויות

בחי'תה אל-הזאלין, בת 38

אני נשואה ליאסר אל-הזאלין, ואני אשתו השנייה. אנחנו גרים בכפר אום אל-ח'יר. התחתנו בשנת 1996, ובהתחלה גרנו באוהל, כמו שאר התושבים בכפר שלנו. נולדו לנו חמישה ילדים. הבכור, עלי הוא עכשיו בן 8. האוהל לא הגן עלינו מפני הקור, החום והרוחות ולכן בעלי החליט לבנות בית מבטון, כמו שיש לאשתו הראשונה, שגרה לידנו עם שבעת הבנים שלה. הוא מכר את תכשיטי הזהב שלי כדי לעשות את זה, ובנה בית בשטח של 70 מטרים. בשנת 2003 עברנו לגור בבית והיינו מאושרים משום שהיה לנו בית שונה משאר הבתים בכפר.

בשנת 2006, אחרי שקיבלנו כמה צווים להפסקת בנייה בגלל שלא היה לנו היתר, הרשויות הישראליות הרסו את הבית ואנו הפכנו בן רגע לחסרי בית. חזרנו לגור באוהל. '

בחית'ה אל-הזאלין עם שניים מילדיה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 19.11.09.


בעלי לא רצה שאני אשאר באוהל הרבה זמן ולכן כמה ימים אחרי שהרסו את הבית הוא התחיל לבנות בית חדש מבטון, קרוב לבית שנהרס. הוא לקח הלוואות גדולות מקרובי משפחה כדי להשלים את הבנייה במהירות. הוא בנה בית בשטח של 100 מטר מרובע ועברנו לגור בו.

למרות שהבית שלנו שונה מרוב הבתים בכפר, שהם בעצם אוהלים, החיים שלנו לא שונים מהחיים של התושבים האחרים. אנחנו חיים בעוני מחפיר. זה מתבטא באוכל, בבגדים ובכל תחומי החיים. אנו מסתפקים רוב הזמן בלחם ותה ולובשים סמרטוטים ובגדים זולים. אין לנו חשמל בכפר ואנו אופים לחם על האש. אין לנו מכשירים מודרניים כמו מקררים ומכונות כביסה. את המים אנחנו מובילים על חמורים.

חמור מוביל מצרכים לכפר אום אל-ח'יר. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 19.11.09.


פעם בעלי היה אחד ממגדלי הצאן הגדולים באזור. שטחי המרעה היו פתוחים בפנינו והיו לו מאות ראשי צאן. עכשיו, בגלל הנוכחות של המתנחלים, שטחי המרעה נסגרו בפנינו. מחירי המספוא עלו 'והגידול של הצאן הפך להיות יקר מאוד. בעלי היה מוכרח למכור את הצאן שלו, כמו הרבה אנשים אחרים, ונשארו לנו רק 20 ראשי צאן. זה לא מספיק בשביל לפרנס 17 בני משפחה - אני, בעלי והילדים שלנו, אשתו הראשונה והבנים שלה, וגם אמא של בעלי ואחותו.

בתי משפחת אל-הזאלין בכפר אום אל-ח'יר. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 19.11.09.

ב-11.11.2009 קיבלנו מהמנהל האזרחי צווים להפסקת הבנייה לכל הבתים בכפר, אוהלים ובתים מבטון, כולל הבית שלי, הבית של אשתו הראשונה של בעלי והבית של השכן שלנו, עבד סלימאן אל-הד'אלין, שבנויים מבטון. באזור של הכפר שבו אנחנו גרים הרשויות הוציאו 3 צווי הריסה שמתייחסים ל-17 מבנים - בתים, אוהלים ופחון אחד.

מאז שקיבלנו את הצווים אנו מודאגים מאוד. אני מפחדת שיבואו פתאום הדחפורים של ישראל וייהרסו הכול ושוב נישאר בלי כלום, דווקא עכשיו שהחורף מתחיל. אם זה יקרה לי ולילדים שלי, אני מעדיפה למות.

בח'יתה אל-הזאלין, בת 38, נשואה ואם לחמישה ילדים, היא תושבת הכפר אום אל-ח'יר שבדרום הר חברון. את עדותה גבה מוסא אבו השהש ב-19.11.09 בבית העדה.