עדויות

עיסא מיסאכ, בן 37

אני גר עם אחותי בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה ויש לי כבר 15 שנה חנות בגדים במרכז העיר.

אני נוצרי וכל שנה בחג המולד ובחג הפסחא אני נוסע עם אנשים מהקהילה הנוצרית בעיר לכנסיית המולד בבית לחם כדי להתפלל ולהשתתף בחגיגות. הכנסייה בעזה מתאמת לנו את הנסיעות דרך הקישור האזרחי הפלסטיני שמבקש מישראל להוציא לנו את האישורים המתאימים. אנחנו נוסעים דרך מחסום ארז לבית לחם, מתפללים, מבקרים במקומות הקדושים, משתתפים בטקסים ונשארים שם כמה ימים כדי לבקר קרובים וחברים ואז חוזרים לעזה. זה מרגיע אותי ומשמח אותי. הנסיעה הזאת גם שוברת את השגרה המלחיצה והמעייפת שלי, היא כמו טיול באווירה שקטה ובריאה.

לפני שנתיים, באחד הביקורים שלי בבית לחם, הכרתי דרך חברים צעירה נוצרייה מהעיר. ישבתי ודיברתי איתה כמה פעמים וראיתי שיש לנו הרבה במשותף ושאנחנו מתאימים בהרבה דברים. הרגשתי שהיא הולכת להיות השותפה שלי לחיים לעולם ועד. היא נכנסה לי ללב והתאהבתי בה, וזה מילא אותי תחושה נעימה.

ב- 28.12.08, כשהייתי בבית לחם בחג המולד, התארסנו, וקבענו להתחתן באפריל 2009.

לקראת תאריך החתונה הגשתי דרך משרד הקישור הפלסטיני בעזה בקשה שינפיקו אישורים לי ולאחותי הנאדי אבל רק היא קיבלה אישור. הבקשה שלי נדחתה ולא יכולתי להגיע לבית לחם כדי להשלים את ההכנות לחתונה. אחרי זה הגשתי בקשה שארוסתי תוכל להגיע אלי לעזה כדי שנוכל להתחתן פה. היא ואמא שלה קיבלו אישור להיכנס לישראל אבל לא לעזה. למרות זה הן ניסו ונסעו למחסום ארז, אבל לא נתנו להן להיכנס. באוקטובר 2009 ארוסתי והמשפחה שלה שוב הגישו בקשה להיכנס לעזה כדי לערוך את טקס החתונה כאן.

הזמנתי את כל מה שצריך לטקס, מההזמנות ועד הבגדים. גם החברים שלי וקרובי המשפחה שלי חיכו להשתתף בחתונה שלנו, אבל ישראל דחתה את הבקשה וגם ההתערבות של הכנסייה לא עזרה. בגלל הסגר על עזה אף אחד לא מקבל אישורים, אי אפשר לצאת או להיכנס.

זה משאיר אותי במצב של מתח וציפייה. אני מפחד שלא יתנו לארוסתי להיכנס לעזה ולא יתנו לי להגיע לבית לחם ואני לא יודע אם בכלל אוכל להתחתן. הקהילה הנוצרית בעזה מאוד קטנה ואין כמעט צעירות. אין לי הרבה סיכוי להתחתן פה.

אנחנו בסך הכול רוצים להתחתן, לחיות בשקט ולגדל ילדים.

עיסא אדמון דיראן מיסאכ, בן 37, הוא בעל חנות בגדים ותושב העיר עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, ב- 11.11.09 בחנותו של העד.