עדויות

אמאל חג'י, דודתה של המנוחה

בת אחי, פידאא טלאל סלים חג'י, התחילה לסבול מבעיות בריאות בסביבות חודש מארס 2007 כשהייתה בת 15. בין השאר, היא ירדה מאוד במשקל - בערך עשרים קילו בחודש וחצי. היא אושפזה בבית החולים א-שיפאא ושם גילו שרמת ההמוגלובין בדם שלה מאוד נמוכה. הפנו אותה לבית החולים נאסר במצרים ואני ואמא שלה נסענו איתה. בבדיקות שעשו לה בבית החולים התברר שיש לה סרטן בבלוטות הלימפה. היא קיבלה שם טיפולים כימותרפיים מה-18.4.2007 ועד ל-28.5.2007. המצב שלה השתפר וחזרנו לרצועה, אבל אחרי חודש חלה שוב התדרדרות. היא החווירה, היה לה קשה ללכת והיא סבלה מסחרחורות ולא הייתה מסוגלת להמשיך את הלימודים בתיכון. בכל פעם שהתופעות האלה התגברו לקחנו אותה לבית החולים והיו מאשפזים אותה שם למשך שבוע או עשרה ימים.

שנה אחרי שחזרנו ממצרים פידאא התחילה לקבל טיפולים כימותרפיים בבית החולים א-שיפאא. בכל פעם אשפזו אותה עשרים ימים בבידוד בזמן הטיפול כי המערכת החיסונית שלה נחלשה והיה חשוב שהיא לא תידבק במחלות אחרות ושלא תנשום אוויר מזוהם. אחרי כל אשפוז כזה היו משחררים אותה הביתה. כך זה נמשך עד לאוגוסט 2009. באוגוסט המצב שלה החמיר מאוד. היא הייתה מאושפזת בבידוד בבית החולים וקיבלה משככי כאבים ואנטיביוטיקה והמשקל שלה ירד כל יום. הרופאים נתנו לה הפניה לבית החולים תל השומר, כדי שהיא תוכל לקבל טיפול טוב יותר ולעבור השתלת מוח עצם. קבעו לה תור בתל השומר ל-23.9.2009.

ב-10.9.2009 פניתי למנהלת התיאום כדי שיוציאו לפידאא ולאמא שלה אישורי כניסה לישראל ונתתי להם את כל המסמכים הדרושים: ההפניה, האישור מתל השומר, דוחות רפואיים וצילום של תעודות הזהות שלהן. אחרי יותר משבוע התקשר אלי קצין שב"כ בארז כדי לאמת את הפרטים שהופיעו בטפסים. אחרי השיחה הזו התקשרתי למנהלת התיאום וגם הלכתי לשם, אבל רפעת מחייסן, ראש המנהלת, אמר לי שהישראלים לא ענו לבקשה. לא ציפינו שתהיה בעיה לקבל אישור כניסה כי מדובר בנערה צעירה וחולה שנמצאת במצב מסוכן שלא סובל דיחוי. חיכינו עד שהגיע התאריך של התור ולא קיבלנו את האישור.

בגלל שמועד התור עבר, פניתי למנהלת התיאום וביקשתי לחדש את ההפניה ואת התור בבית החולים. קבעו לפידאא תור חדש ל-20.10.2009, וב-29.9.2009 פניתי שוב למנהלת התיאום והגשתי שוב את כל המסמכים. חיכינו אבל לא קיבלנו אישורים. בכל פעם שדיברתי עם רפעת מחייסן הוא ענה לי שהישראלים לא ענו ושהם לא סיימו את הבדיקה הביטחונית. אמא של פידאא בכתה ביום ובלילה. פידאא נראתה נורא. היה עצוב מאוד להסתכל עליה. המשכנו לחכות. המועד של התור החדש בבית החולים עבר ושוב חידשנו את ההפניה וקבעו לפידא תור ל-9.11.2009. שוב הגשתי בקשה לקבלת היתר כניסה לישראל וכולנו חיכינו במתח ובחרדה. המצב של פידאא התדרדר כל יום, והמשקל שלה הגיע לשלושים קילו בערך. היא היתה מחוברת למכשיר הנשמה ומאושפזת בבידוד. היא חיה על אנטיביוטיקה ומשככי כאבים.

ב-11.11.2009 פידאא נפטרה.

ביום ראשון 15.11.2009 הודיעו לי בטלפון ממנהלת התיאום שהישראלים אישרו את הכניסה של פידאא. קיווינו שפידאא תקבל טיפול ותבריא. אולי, אם היו נותנים לה אישור בזמן, היא הייתה עדיין איתנו.

אמאל סלים מוחמד חג'י, תושבת עזה בת 38, היא דודתה של פידאא חג'י, ושירתה כקצינה במשמר הנשיא ברצועת עזה עד להשתלטות חמאס על הרצועה. את עדותה גבה מוחמד סבאח, ב- 6.1.10, בבית העדה.