עדויות

אלאא אבו סולטאן, בת 23

אני נשואה ויש לי שלושה ילדים, ריאד, בן שלוש, רג'אא, בת שש, וריוואא, בת שנתיים.

בשנת 2001 התחתנתי עם מוחמד ריאד שחאדה אבו סולטאן. בעלי במקור משכונת א-רימאל שברצועת עזה. הוא הגיע לגדה המערבית בשנת 1996 וגר באזור טול-כרם עד שנת 2008.

הכרתי את בעלי כשהוא עבד בחנות בגדים ששייכת להורים שלי. באוגוסט 2001 הכנו את חוזה הנישואין ובמארס 2002 התחתנו, ומאז חייתי איתו בבית שלנו במחנה הפליטים טול-כרם והוא עבד בחנות של ההורים שלי וגם בענף הבנייה.

לבעלי הייתה תעודת זהות של תושב עזה. לפני כמה שנים הרשות הפלסטינית פרסמה שתושבי עזה שגרים באזור הגדה המערבית יכולים להחליף את תעודות הזהות שלהם לתעודות של הגדה המערבית, אז בעלי הלך למנהל האוכלוסין הפלסטיני ברמאללה וב-1.10.07 הוציאו לו תעודת זהות של הגדה המערבית. הוא עשה את זה כדי להרגיש בטוח יותר, למרות שגם קודם כשהוא היה נוסע לאזור שכם, רמאללה, ג'נין ויריחו, הוא אף פעם לא נתקל בשום בעיות או סיבוכים במחסומים של הגדה המערבית.

ב-12.01.08 נסעתי עם בעלי לביקור בשכם. נכנסנו לעיר ממערב דרך מחסום בית איבא ועברנו דרך בלי שום בעיות. אבל בצהריים בדרך חזרה החיילים עיכבו את בעלי במחסום, ואני נשארתי לחכות לו שם עד חצות.

התחננתי לחיילים שישחררו אותו, וגם האחיות שלי שגרות במחנה הפליטים טול-כרם הגיעו כדי לברר עם החיילים למה זה קרה, אבל זה לא עזר.

בסביבות חצות החיילים במחסום אמרו לנו שבעלי יורחק לרצועת עזה. התחננתי והסברתי לחיילים שאנחנו נשואים כבר שש שנים ושיש לנו ילדים קטנים שצריכים את אבא שלהם איתם, אבל שום דבר לא עזר.

קצת אחר כך, בזמן שחיכיתי עם אחי ליד המחסום, באו אלינו שני חיילים עם בעלי כדי שייפרד מאיתנו. הם אמרו שהם מרחיקים אותו לעזה כי הוא תושב עזה. כאב לי מאוד ובכיתי הרבה, וגם בעלי בכה, כי רק בבוקר יצאנו יחד לשכם ועכשיו אני צריכה לחזור לבד למחנה הפליטים טול-כרם עם אחי.

הבת הקטנה שלי ריוואא נולדה ב- ב-12.11.07 והייתה רק בת חודשיים. בגלל הסבל של הפרידה מבעלי נגמר לי החלב ולא יכולתי להניק אותה יותר.

הכאב על הגירוש של בעלי, שגר עכשיו בשכונת א-רימאל בעזה, התגבר בזמן המלחמה ברצועה, ואני כל הזמן דואגת לו. אמנם הוא מתקשר אלי כל יום כדי לשאול מה שלומי ומה שלום הילדים, אבל ריוואא היום כבר בת שנתיים והוא בקושי הספיק לראות אותה. לילדים שלי חסר החיבוק של אבא והם קוראים לסבא שלהם "אבא".

חוץ מהגעגועים לבעלי אני סובלת גם מהגבלות שהחברה מטילה על נשים שחיות בלי הבעל שלהן, בעיקר בגלל שאני צעירה.

אני מקווה שהמשפחה שלי תתאחד ושבעלי יחזור לחיות איתי ועם הילדים שלנו במחנה הפליטים טול-כרם.

אלאא חסן מוחמד אבו סולטאן, בת 23, נשואה ואם לשלושה, היא בעלת חנות בגדים ותושבת מחנה הפליטים טול-כרם. את עדותה גבה עבד אל-כרים סעדי בחנות הבגדים שלה ב-11.10.09.