עדות: ישראל מונעת מקשיש תושב בית לחם למסוק את זיתיו שנותרו מאחורי מכשול ההפרדה, אוקטובר 2009

אליאס מאריא, בן 80

אלאיס מאריא

אני בן שמונים. ראיתי המון בחיים שלי. הדבר הכי חשוב שיש לי בחיים זה האדמה שלי, שאליה אני לא יכול להגיע. גם אף אחד אחר מבני המשפחה שלי לא יכול להגיע אל האדמות שלנו כדי לחרוש אותן ולקטוף פירות.

יש לי 27 דונמים של אדמה עם מטעי זיתים. שבעה דונמים נמצאים באזור א-טנטור ו-13 דונמים באזור ח'לת מאר אליאס, מאחורי מחסום 300. עוד שבעה דונמים נמצאים באזור ג'רן אל-חמס, מתחת להר חומה. כל האזורים האלה נמצאים מאחורי גדר ההפרדה שמצפון לבית לחם.

בכל פעם שמגיעה עונת המסיק אני מתמלא צער, בגלל שאני והבנים שלי לא יכולים להגיע לאדמה שלנו, למסוק את הזיתים, לאכול מהפירות ולהפיק שמן זית. יש לי מאות עצי זית, אבל מאז תחילת האינתיפאדה השנייה אנחנו בקושי מגיעים לאדמה שלנו. אני לא יכול להפיק שום תועלת מהפירות.

אחרי הבנייה של גדר ההפרדה, זה נהיה בלתי אפשרי להגיע לאדמות שלנו. בעונות המסיק בשנים 2005 ו-2006, אני וכמה חקלאים שיש להם אדמות באותו אזור הגשנו בקשה לקבלת היתר להגיע לאדמות שלנו, דרך הקישור הפלסטיני. התשובה שקיבלנו מעציון הייתה שהם מסרבים לתת לנו היתרים, כי אסור להגיע לקרקעות שנמצאות מאחורי גדר ההפרדה. ככה הפסדנו את המסיק בשנתיים האלה.

בשנים 2007 ו-2008 ביקשו מהחקלאים שיש להם אדמות מאחורי הגדר מצפון לבית לחם ללכת לעיריית בית לחם ולמלא טופס עם כל הפרטים של האדמות שלנו. עשינו את זה. עיריית בית לחם הכינה רשימות של בעלי אדמות שנמצאות מעבר לגדר ושל חלק מבני המשפחות שלהם. את הרשימה הזו העבירו לקישור האזרחי הפלסטיני והם העבירו אותה לעציון. היינו מופתעים כשעציון הנפיקו היתרי כניסה לאדמות שלנו, אבל רק בעלי האדמות קיבלו היתרים, ולא בני המשפחה שלהם. זאת הייתה בעיה גדולה לחקלאים כי צריך הרבה אנשים כדי למסוק עשרות עצי זית. צריך גם ציוד וכלים מיוחדים למסיק, ובעל האדמה לא יכול לסחוב את כל זה לבדו. בגלל זה הייתה בעיה גדולה עם ההיתר הזה, שהיה מיועד רק לבעל האדמה, וגם זה רק למשך כמה שעות בעונת המסיק. ההיתר גם אפשר מעבר דרך השער שבבית סאחור. זה אומר שהחקלאי צריך ללכת מרחק גדול מבית סאחור עד האדמה שלו, בדרך ארוכה וקשה וזה לוקח בערך שעה של הליכה. ברור שהחקלאי לא יכול לקחת איתו את הכלים שהוא צריך למסיק.

המצב הזה קשה לכל החקלאים, ובמיוחד לחקלאי מבוגר כמוני, בגיל 80. כדי להגיע מהבית שלי לכביש שמולו, אני צריך עזרה ותמיכה מאחד הבנים שלי. אז איך אני יכול ללכת לבד לאדמה שלי וללכת בדרך הקשה דרך השער? בגלל זה לא הלכתי לאדמה שלי בעונות המסיק בשנים 2007 ו- 2008. למרות הגעגועים שלי לאדמה, חשבתי שאני לא אוכל לעמוד בדרך לבדי. אני מפחד שאמות בלי להיפרד מהאדמה שלי, שאליה אני קשור מהיום שנולדתי. '

השנה, ב-2009, הלכנו לעיריית בית לחם ונפגשנו עם ראש העירייה. הוא אמר לנו שהוא יגיש רשימה עם השמות של בעלי האדמות ושל בן משפחה אחד של כל אחד מהם, כדי שיקבלו היתרים למסוק באדמות האלה שמעבר לגדר בצפון בית לחם. השיחה הזו הייתה בתחילת אוקטובר.

לפני שלושה ימים הופתענו משיחה שקיבלנו מעיריית בית לחם, שבה אמרו לנו שעציון לא הנפיקו היתרים. יש תנאי חדש לקבלת היתרים, והוא שהחקלאים שיש להם אדמות מאחורי הגדר צריכים לספק את כל המסמכים שמוכיחים את הבעלות שלהם על האדמות. זאת פרוצדורה חדשה שלא הייתה לפני עונת המסיק של השנה הזו. כמובן שהדבר שזה לוקח זמן, ובפועל עונת המסיק כבר התחילה. עכשיו החקלאים פוחדים שהם יפסידו את עונת המסיק עד שיוציאו להם את ההיתרים הדרושים. אני באופן אישי כבר פספסתי את העונה. זו השנה השישית שלא הצלחתי להגיע לקרקע שלי כדי למסוק את הזיתים.

אליאס ג'ודה אנטון מאריא, בן 80, נשוי ואב לשניים, הוא חקלאי ותושב בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זייד בבית העד ב-7.10.09.