עדויות

שאהר מוג'אהד, נהג אמבולנס

אני גר בחברון ועובד כבר עשרים שנה כנהג אמבולנס בעמותת הסהר האדום הפלסטיני. אתמול בסביבות השעה 15:00 ביקשו אותי לקחת חולת לב וסוכרת בת 75, בשם מדיחה אבו הייכל, מהמרכז הרפואי לבית שלה בתל רומיידה, שנמצאת באזור H2 [אזור הנמצא בשליטה ישראלית]. ההעברה של החולה לבית שלה תואמה עם הרשויות הישראליות דרך הצלב האדום והיה לנו אישור לצאת לדרך.

נהגתי באמבולנס מספר 6042792, וליוו אותי הפרמדיק אחמד מח'אמרה, בן 35, והבת של החולה, הנאא אבו הייכל, בת 50. 'בהתאם למה שסוכם עם הצלב האדום נסעתי עד מחסום גרוס שמול ההתנחלות "אברהם אבינו" והשוק הישן. החייל במחסום התקשר ואחרי שהוא בדק את הניידת הוא פתח לנו את השער.

נסעתי ברחוב א-שוהדא ובסביבות השעה 15:15 'עברתי ליד השער של המחנה הצבאי הישראלי, שנמצא בתחנת האוטובוסים המרכזית הישנה בחברון. כשהגעתי לשם כמה חיילים יצאו החוצה ואחד מהם צעק עלי לעצור. במראה של האמבולנס ראיתי ששאר החיילים מכוונים עלינו את הרובים שלהם.

עצרתי מיד ואחד החיילים, שנראה עצבני ותוקפני, התקדם למכונית והורה לי לכבות את המנוע. הוא היה נמוך והיו לו מבנה גוף בינוני, עור בהיר וזקן בלונדיני. עשיתי מה שהוא אמר ואז הוא שאל בעברית לאן אני נוסע. אמרתי לו במעט עברית שאני יודע שיש לי חולה ושאני מסיע אותה לבית שלה. החייל שאל דרך איפה נכנסתי ואם יש לי אישור. אמרתי לו שתיאמנו את הנסיעה עם הצלב האדום ושהחייל במחסום גרוס נתן לנו לעבור. החייל לא בדק ואמר לי להסתובב ולחזור.

שמשתו המנופצת של האמבולנס. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 12.4.09.

עוד לא הספקתי להתניע את המנוע וילד של מתנחלים, שנראה בערך בן 11, התקדם אלי, פתח את הדלת של הנהג וסגר אותה חזק. אחר-כך הוא הרים אבן גדולה, ניגש לצד האחורי של הניידת וזרק אותה על השמשה האחורית מצד שמאל. החלון התנפץ והאבן נכנסה לתוך המכונית. אחר-כך הילד שוב הרים אבן, הפעם קטנה יותר, וזרק אותה על הדלת האחורית של המכונית וגם היא חדרה לתוך המכונית. הזכוכית התנפצה והרסיסים עפו לתוך הניידת, על המיטה. למרבה המזל החולה והבת שלה לא נפגעו אבל ראיתי שהן מפוחדות וניסיתי להרגיע אותן. דאגתי לחולה. אחרי זה ראיתי את הילד רץ דרומה לכיוון ההתנחלות "אברהם אבינו" שנמצאת במרחק של בערך שלוש מאות מטרים מהמקום.

אף אחד מהחיילים שהיו שם לא ניסה למנוע מהילד לתקוף אותנו. זה היה מוזר כי הם יכלו למנוע את התקיפה ולא עשו את זה.

אחרי זה חזרתי למחסום גרוס כמו שהחייל אמר לי. כשהגעתי לשם החייל שקודם נתן לנו לעבור שאל למה חזרתי. סיפרתי לו את מה קרה ושאלתי אותו אם הוא הודיע לחיילים ברחוב א-שוהדא שאנחנו בדרך והוא אמר שהם ידעו. מהבעת הפנים שלו הבנתי שהוא לא הבין למה חזרנו.

בזמן שדיברתי עם החייל ראיתי שתי קבוצות של ילדים ונערים מתנחלים יוצאים מהשער של ההתנחלות "אברהם אבינו" ורצים לכיוון האמבולנס שלי. הקבוצה הראשונה הגיעה והייתה במרחק של שישה מטרים בערך מאיתנו והקבוצה השנייה הייתה בערך במרחק של עשרה מטרים מאיתנו ואז שתי הקבוצות התחילו לזרוק עלינו אבנים. האבנים פגעו בניידת ואחת מהן ריסקה את האור המהבהב הקטן שעל הגג. אבן אחרת פגעה כנראה בפנס המהבהב האחורי משמאל כי אחר-כך ראיתי שהוא שבור.

לא ידעתי מה לעשות וראיתי שגם החייל לא יודע מה לעשות. הוא צעק על המתנחלים שיפסיקו לזרוק אבנים וילכו. ביקשתי מהפרמדיק, אחמד מח'אמרה, לרדת מהר ולפתוח את השער של המחסום כדי שנוכל לנסוע משם. פחדתי שיקרה משהו לחולה ולבת שלה. משם חזרתי למרכז הרפואי. הגעתי לשם בסביבות 15:35. הורדתי את החולה והגשתי דו"ח על התקיפה.

זו לא הפעם הראשונה שבה חיילים או מתנחלים תוקפים אותי ואני לא מבין למה הצבא לא מגן עלינו בזמן שאנחנו מבצעים את העבודה שלנו.

שאהר מוחמד ח'אלד מוג'אהד, בן 59, נשוי ואב לשישה הוא נהג אמבולנס ותושב חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש ב-12.4.09 במרכז הרפואי בחברון.