עדות: חיילים תקפו ארבעה פלסטינים שנסעו לטיול בים המלח והתעללו בהם לילה שלם, אפריל 2009

עדכון: ב-3.8.09 הודיע מפקד מצ"ח ירושלים לבצלם כי לאחר שהמתלוננים סירבו למסור את עדותם למצ"ח, לא יימשך ההליך החקירתי בתלונה. דרישה חוזרת של בצלם לפרקליטות הצבאית לחקור את החשדות החמורים, על אף סרובם של המתלוננים למסור עדות, לא נענתה.

מחמוד טקאטקה, פועל

מחמוד טקאטקה

ביום חמישי ה-2.4.09 בערב, אחרי העבודה, התקשרתי לחברים שלי, שעובדים, כמוני, במחצבות בבית פג'אר. דיברתי עם מוחמד מחמוד דירייה, סאלח מוסטפא טקאטקה ומאג'ד מוסא אל-עודה. למאג'ד יש מכונית מסוג מיצובישי משנת ייצור 1995 עם לוחית רישוי צהובה.

ארבעתנו החלטנו לנסוע במכונית של מאג'ד לים המלח. יצאנו מבית פג'אר בסביבות השעה 20:00 בערב. עברנו' במראח רבאח, תוקוע ובכביש א-רשאידה ובסוף הגענו למחסום ליד קיבוץ קליה.

במחסום היו ארבעה חיילים. הם עצרו את המכונית שלנו ולקחו את תעודות הזהות שלנו ואת המסמכים של המכונית לבדיקה. המכונית במצב של טוטאל לוס, אבל היא לא גנובה והרישיון שלה בתוקף. אחרי שעה בערך החיילים אמרו לנו "אין שום בעיה עם תעודות הזהות והמכונית, אבל אנחנו לא נותנים לפלסטינים להיכנס לים המלח. תיסעו לקליה או שתחזרו הביתה".

נסענו לקליה, אבל היה סגור, אז נסענו בחזרה. לפני שהגענו למחסום ראינו דרך עפר שעולה במעלה ההר. נסענו למעלה. ראינו מרחוק אוהלים והשקפנו על הים. עצרנו את האוטו, הדלקנו את האורות וישבנו לאכול. החלטנו להישאר במכונית עד הבוקר ואז לרדת ברגל לים. אחרי האוכל ישבנו בתוך המכונית ושמענו מוסיקה. השעה הייתה 23:00 בלילה.

אחרי חצי שעה בערך שמעתי מישהו אומר "ערבים! ערבים!" ראיתי שלושה חיילים. המרחק בינינו לבינם היה 10 מטרים. לא ידעתי מאיפה הם הגיעו. הם דרכו את הרובים שלהם, כיוונו אותם עלינו ואמרו לנו לצאת מהמכונית.

מאג'ד יצא ראשון, ומיד כשהוא יצא חייל בהיר, עם קסדה על הראש, שנראה בן עשרים ומשהו, הכה אותו בצינור על הראש. מאג'ד נפל וירד לו הרבה דם מהראש. אחר כך הם הכו את סאלח, שישב במושב האחורי, מאחורי הנהג. החיילים הכו אותו ביד שלו וסאלח צעק "הצילו! היד שלי נשברה!".

החיילים הלכו לצד השני של המכונית. מוחמד ישב במושב הקדמי, ליד הנהג. אני ישבתי במושב האחורי, מאחורי מוחמד. החיילים אמרו למוחמד ולי לצאת החוצה ולשכב על האדמה. עשינו את מה שהם אמרו. שמעתי מישהו צועק שכואבת לו היד. לא שמעתי את מאג'ד. חשבתי שאולי הוא איבד את ההכרה בגלל המכה בראש.

החייל שהכה את מאג'ד בצינור על הראש הכה גם אותי בצינור בעורף וביד. אחר כך הוא הכה את מוחמד בפה. השיניים הקדמיות של מוחמד נשברו וירד לו דם. עוד חייל הכה אותנו ברובה שלו, והחייל השלישי רק כיוון עלינו את הרובה שלו וקילל אותנו.

שני החיילים הכו אותנו רבע שעה בערך, ואז החייל השלישי צעק "איפה האיש הרביעי?". החיילים הסתכלו מסביב. גם אנחנו הסתכלנו ולא ראינו את מאג'ד. החיילים שאלו אותנו איפה הוא. אמרנו להם שאנחנו לא יודעים, והחיילים התחילו להכות אותנו שוב. הם אמרו לנו "אתם מעזה, נראה לכם מי אנחנו!". המכות נמשכו הרבה זמן.

החייל שהחזיק את הצינור אמר לי לקום. הוא הוליך אותי לפניו ואמר לי לקרוא לאיש שנעלם, מאג'ד. הייתי מותש, כאב לי מאוד מהמכות, במיוחד בעורף וביד. קראתי למאג'ד הרבה זמן, אבל הוא לא ענה" , אבל הוא לא ענה. החייל הבהיר הכה אותי בראש ובצוואר ואחר כך החזיר אותי למקום שבו היו סאלח ומוחמד.

נשארנו שוכבים על האדמה. בכל פעם שניסינו להרים את הראש או לדבר החיילים הכו אותנו. הלילה עבר ככה והשמש התחילה לזרוח ואז הסתכלתי טוב על שלושת החיילים, אחד מהם נראה כהה כמו ערבי, הוא היה נמוך ודי רזה ונראה בערך בן שלושים. עוד חייל היה כהה עם שיער שחור, אבל הוא היה גבוה, בערך 1.80. זה היה החייל ששמר עלינו וקילל אותנו. החייל השלישי, הבהיר, היה זה שהכה אותנו עם הצינור.

החייל הכהה והנמוך דיבר עם מישהו במכשיר קשר כדי לבדוק את תעודות הזהות שלנו ואת הרישיון של המכונית. הוא אמר "אלה אותם האנשים שעצרנו בערב במחסום. כבר בדקנו את תעודות הזהות ואת המכונית שלהם ושחררנו אותם. רק עכשיו אני מזהה אותם". אני חושב שהוא אמר שהם הכו אותנו כי הם לא זיהו אותנו מהמחסום.

הוא אמר לנו "אם תקראו למאג'ד והוא יבוא נשחרר אתכם ותוכלו ללכת הביתה". סאלח, מוחמד ואני קראנו למאג'ד. אחרי חצי שעה בערך שמענו אותו עונה. אמרנו לו "בבקשה מאג'ד! בוא הנה! תחזור אלינו!". אחרי עשרים דקות בערך ראינו את מאג'ד זוחל על האדמה. היה דם על הראש שלו וגם הבגדים שלו היו מוכתמים בדם. המרחק בינינו לבינו היה 100 מטר בערך.

החייל הבהיר התקרב אליו וגרר אותו עד אלינו. מאג'ד איבד את ההכרה. אמרתי לחייל "בבקשה תשחרר אותנו! אנחנו חייבים לקחת את מאג'ד לבית חולים!", הוא החזיר לנו את תעודות הזהות שלנו ונתן לנו להרים את מאג'ד ולהכניס אותו לאוטו.

נסענו מהר כדי להתרחק מהחיילים והמקום המקולל שבו הכו אותנו כל הלילה. חזרנו באותה דרך שבה הגענו. השארנו את האוטו באזור מראח רבאח ונסענו במונית לבית החולים בבית ג'אלא.

הבאנו את מאג'ד לחדר המיון. כשהגענו הוא עדיין היה מחוסר הכרה. הרופאים עצרו את הדימום וצילמו את הראש שלו. בדקו את כולנו. הרופאים עשו לי צילום רנטגן לצוואר ויד שמאל. הם אמרו שיש לי בעיה בצוואר וחבלות חמורות. נתנו לי זריקה לשיכוך כאבים. הם שמו לי צווארון לקיבוע הצוואר ואמרו לי שאני צריך להישאר איתו בינתיים. לסאלח היו שברים ביד שמאל. למוחמד נשברו שלושה שיניים קדמיות והיו לו חבורות בכל הגוף, ובמיוחד ברגליים ובגב.

שלושתנו נשארנו בחדר המיון כל היום, ואחר כך שחררו אותנו. מאג'ד נשאר באשפוז.

מחמוד רסמי מחמוד טקאטקה, בן 37, נשוי ואב לשבעה, הוא פועל במחצבה ותושב בית פג'אר שבמחוז בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זייד בבית העד ב-5.4.09.