עדויות

מרים דראר'מה, אם לתשעה

נולדתי וגדלתי בדהר אל-מאלח וגם אחרי שהתחתנתי המשכתי לגור פה. יש לי תשעה בנים ובנות וכולם נולדו פה. זה יישוב קטן שקיים הרבה שנים. יש כאן כמה בתים מבטון ועשרים או שלושים בתים מבד ופח. יש לי שתי בנות נשואות, והבנים והבנות שעוד לא התחתנו גרים איתנו. אנחנו תשעה אנשים בבית.

בכפר אין תשתיות. אין מים, אין חשמל, אין כבישים, אין בתי ספר ואין שירותי בריאות. אנחנו 'גרים בבית מבטון שיש בו שני חדרים. הגג עשוי מעץ, פח ופלסטיק. מסביב לבית יש מכלאות של צאן. יש לנו יותר מ- 200 ראשי צאן ו- 25 ראשי בקר.

מרים דראר'מה שוטפת כלים ללא מים זורמים. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 23.3.09.

אנחנו מתקיימים על מים שאנחנו קונים ועל מי מעיינות. בשנים האחרונות המעיינות התייבשו לגמרי, ונשאר רק אחד, אבל המים שלו מלוחים ולא טובים לשתייה. כל יום אני ואחד הילדים מביאים מהמעיין הזה מים ארבע או חמש פעמים, על חמור. המים האלה טובים לבהמות, לכביסה ולשטיפת כלים. אני עובדת שעה או שעה וחצי כל יום בהובלה של מים מהמעיין. העבודה הזאת מתישה, אבל אין לי ברירה אחרת.

מים לשתייה ובישול אנחנו נוסעים לקנות בכפר עין אל-ביידא שנמצא במרחק של עשרה קילומטרים מהכפר שלנו. כשאנחנו לא יכולים להביא מים מהמעיין, אנחנו משתמשים במים הקנויים גם לדברים אחרים. חוץ מזה אנחנו אוגרים מים ליד הבית במיכלי פלסטיק שקיבלנו מארגון סיוע.

בן משפחת דראר'מה ממלא מים מן המעיין. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 23.3.09.

אנחנו צריכים מים כל הזמן, בשבילנו ובשביל הבהמות. בלי מים אין לנו חיים. אנחנו מתעוררים כל יום בסביבות השעה 04:00- 04:30 ודבר ראשון אנחנו צריכים מים בשביל התפילה. אחר כך אנחנו חולבים את הבהמות ומכינים גבינה ושוב אנחנו צריכים מים. צריך לשטוף את הבד של הגבינה ואת הכלים של החלב ושל הגבינה. אחר כך צריך לשטוף את הגבינה. אחרי העבודה צריך לשטוף את כל הכלים. בלי מים אנחנו לא יכולים לעבוד.

כולם יוצאים לעבודה מחוץ לבית ואז אני והבת שלי, כפאיה, עושות כביסה. אנחנו מכבסות כמעט כל יום כדי שהכביסה לא תיערם. אין לנו חשמל, אז אנחנו מכבסות ביד. הכביסה נמשכת שעה או שעתיים. בחורף אנחנו מבעירות עצי הסקה כדי לחמם את המים, כי 'הבגדים לא יוצאים נקיים 'מכביסה במים קרים. בקיץ יש לנו מים חמים בגלל השמש.

נד'ירה דראר'מה, אחת מנשות המשפחה, מכבסת בגיגית. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 23.3.09

הילדים הקטנים לא עובדים בחוץ, לכן הם מתקלחים רק פעם בשבוע במשך החורף והאביב ופעמיים בשבוע במשך הקיץ. הבנים שעובדים מחוץ לבית צריכים להתקלח כל יום.

כשאני מבקרת את האחיות שלי בטובאס אני מרגישה הבדל עצום. אצלן הכול שונה. אני צריכה לעבוד קשה כדי לשמור על הבית נקי ועל הבריאות של הילדים. הן לא צריכות לדאוג למים. יש להן מכונות כביסה. אנשים שם פשוט נכנסים למקלחת ומתקלחים במי ברז. לא צריך לעבוד קשה בשביל מקלחת. אצלנו צריך עצי הסקה כדי להתקלח ואין לנו אפילו חדר אמבטיה. הילדים מתקלחים בתוך גיגית ואחרי כל מקלחת אנחנו צריכים לנקות את הבית, כי הוא מתלכלך כשהם מתרחצים.

החיים שלנו קשים. היום מתחיל מוקדם ומסתיים מאוחר ובסוף היום אנחנו מותשים לגמרי. זה הגורל שלנו ואני מקווה שהמצב ישתפר.

מרים עלי זאמל דראר'מה, בת 50, נשואה ואם לתשעה, היא עקרת בית ותושבת דהר אל-מאלח שבמחוז ג'נין. את עדותה גבה עאטף אבו א-רוב בבית העדה ב-23.3.09.