עדויות

ר'סאן עודה, קבלן

אני קבלן ובתחילת חודש מארס זכיתי במכרז לניקוי הכביש הראשי של חווארה והתחלתי לעבוד בעבודה. לפני יותר משלושים שנה איבדתי רגל בתאונת דרכים ויש לי רגל תותבת.

ב-4.3.2009 בסביבות השעה 14:00 עבדתי בכביש בחווארה יחד עם הבנים שלי, מחמוד, בן 30 ומוחמד, בן 20 ועוד שלושה פועלים. לידנו עמדה משאית שפינינו לתוכה עפר. פתאום ג'יפ של משמר הגבול עצר לידנו ושוטר שישב בתוכו אמר לי בערבית "תרחיק את האוטו מהכביש". המשאית שלנו לא הפריעה למכוניות שנסעו בכביש. אמרתי לו שהמשאית רחוקה מהכביש. השוטר אמר שוב "תרחיק אותה מפה". ביקשתי ממוחמד שירחיק את המשאית מהכביש. מוחמד הזיז את המשאית מהכביש שני מטרים בערך. השוטר אמר "תרחיק אותה עוד יותר". שוב ביקשתי ממוחמד שיזיז את המשאית. מוחמד הזיז את המשאית עוד, והשוטר אמר עוד פעם "תרחיק אותה עוד יותר". אמרתי לו "לאן אני ארחיק אותה? להרחיק אותה כך שלא נוכל לעבוד?" הוא אמר "אסור לך לעבוד, יא בן שרמוטה". אמרתי לו "תתבייש לך שאתה מקלל אותי. אתה יותר צעיר מהבנים שלי". שוטר אחר שהיה בג'יפ, שישב ליד הנהג, אמר לי "אתה בן זונה" ונתן לי סטירה.

ארבעה שוטרים יצאו מהג'יפ. אחד מהשוטרים שדיבר איתי קודם הרים את היד שלו כדי להכות אותי ואז מחמוד התקרב ואמר לחיילים בערבית שאני מבוגר ונכה ושלא יכו אותי. השוטר אמר שאסור לנו לעבוד שם. הבנתי שהשוטרים רוצים לעשות בעיות ופחדתי על הבנים שלי. ביקשתי מהבנים שילכו הביתה. הבית שלנו קרוב לכביש. אני נשארתי בכביש יחד עם הפועלים כדי לגמור את העבודה.

אחרי חצי שעה בערך השוטר שקודם אמר לי להרחיק את המשאית אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי.

אחרי רבע שעה בערך הגיע עוד ג'יפ של משמר הגבול ויצאו ממנו עוד ארבעה שוטרים. אחד מהם, אני חושב שהוא היה קצין, דיבר איתי בערבית. הוא כנראה היה דרוזי. הוא שאל אותי מה קרה ואני סיפרתי לו. הוא שאל אותי איפה הבנים שלי ואני אמרתי לו שביקשתי מהם ללכת, כדי שלא יהיו בעיות עם השוטרים. הוא אמר לי "אני רוצה שהם יבואו כדי לפתור את הבעיה". אמרתי לו שאני אתקשר אליהם. התקשרתי אליהם וביקשתי מהם לבוא.

מחמוד ומוחמד הגיעו אחרי כמה דקות. הקצין אמר להם לתת לו את תעודות הזהות שלהם ושאל אותם מה קרה קודם. מחמוד סיפר לו שהשוטרים תקפו אותי וקיללו אותי ושהוא צעק עליהם. הקצין גם דיבר עם כמה פועלים, וכולם אמרו לו שהשוטרים תקפו אותנו ואנחנו לא עשינו שום דבר. הקצין אמר "בסדר, אין בעיה". ביקשתי ממנו שיחזיר לנו את תעודות הזהות שלנו. התעודות היו אצל השוטר שנהג בג'יפ הראשון. השוטר הזה לא הסכים לתת לנו את התעודות ואמר שהוא רוצה לעשות בעיות. הוא הוריד את הקסדה מהראש שלו וחבט במשאית עם הקסדה. הקצין ואני ניסינו לעצור אותו. הוא צעק בעברית. לא הבנתי מה הוא אומר. הוא חבט במנעול של ארגז כלים שהיה במשאית עם הקסדה שלו. הוא הכה כל כך חזק שהקסדה נשברה.

מוחמד ניסה להרחיק את השוטר מהמשאית ואז שלושה שוטרים הכו אותו ובעטו בו. אחד מהשוטרים השתמש באלה מעץ. מחמוד ראה מה עושים לאחיו, והוא ניסה להתערב כדי להרחיק את השוטרים ממוחמד. לפני שהוא הספיק להגיע לשוטרים שהכו את אחיו, שוטרים אחרים תפסו אותו. הם הפילו אותו על האדמה, בעטו בו והכו אותו עם קתות כלי הנשק שלהם. הקצין ניסה להרחיק את השוטרים, אבל הם התעלמו ממנו. לא ידעתי מה לעשות. אני עומד שם ושוטרים מכים את שני הבנים שלי.

בינתיים הגיעו עוד כמה ג'יפים של משמר הגבול ושל הצבא. הרבה אנשים עצרו והסתכלו. אנשים ניסו להרחיק את השוטרים מהבנים שלי. מוחמד הצליח לברוח, אני לא יודע איך. הגיע אמבולנס פלסטיני. מחמוד היה על האדמה. הוא לא היה בהכרה. דם ירד מהראש שלו. חשבתי שהוא מת והתחלתי לצעוק "הבן שלי מת, הבן שלי מת". הקצין תפס אותי בצוואר וחנק אותי. ראיתי שמכניסים את מחמוד לאמבולנס. השוטרים שמו אזיקים מפלסטיק על הידיים שלי, כיסו את העיניים שלי ולקחו אותי לג'יפ. שמעתי ירי. אני חושב שהשוטרים ירו באוויר כדי להרחיק אנשים מהמקום.

הג'יפ נסע. שוטר דיבר בעברית. לא הבנתי מה הוא אומר. הוא נתן לי סטירה. כיסוי העיניים היה מאוד הדוק, והרגשתי שהראש שלי עומד להתפוצץ. הם הוציאו אותי מהג'יפ ולא ידעתי איפה אני. אמרתי "כואב לי הראש, תורידו את כיסוי העיניים", אבל אף אחד לא הקשיב לי. חצי שעה אחר כך מישהו שחרר קצת את הכיסוי, אבל עדיין כאב לי, והכאב התגבר. אמרתי שכואב לי וצעקתי מכאב.

אחרי חצי שעה בערך לקחו אותי לרופא, ושם הורידו ממני את כיסוי העיניים. הרופא בדק אותי. לחץ הדם שלי היה גבוה מאוד, 230/160. אמרתי לרופא שיש לי בעיית לחץ דם. הוא אמר "איזו תרופה אתה לוקח?" אמרתי לו שאני לא יודע. הוא אמר לי "אני לא יכול לתת לך תרופה בלי לדעת איזה תרופה אתה לוקח בדרך כלל". הוציאו אותי מחדר הרופא. שוב כיסו את העיניים שלי והושיבו אותי על האדמה.

נשארתי ככה עד הלילה. בשעה 22:30 לקחו אותי למקום אחר. יותר מאוחר גיליתי שהביאו אותי לתחנת המשטרה באריאל. הורידו ממני את האזיקים ואת הכיסוי על העיניים והכניסו אותי לחדר, שהיה בו שוטר ששמו כמאל או כמיל שדיבר ערבית. הוא שאל אותי מה קרה ואני סיפרתי לו. אחרי שעה בערך הסיעו אותי בג'יפ של המשטרה לצומת ליד הכפר כיפל חארס. התקשרתי לאח שלי, והוא בא ולקח אותי הביתה.

הגענו הביתה בסביבות השעה 01:30 לפנות בוקר. אשתי אמרה לי שמחמוד ומוחמד עדיין בבית החולים. הם שוחררו מבית החולים אחר הצהריים.

ר'סאן מחמוד סלים עודה, בן 50, נשוי ואב לשמונה, הוא קבלן ותושב חווארה שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמא א-דיבעי במשרדו של העד בחווארה ב-5.3.09.