עדויות

אחמד אבו חוסיין, בן 23

עד לפני שנתיים עבדתי כמכונאי רכב, ואז עברתי תאונה ועכשיו אני מוגבל. אני נעזר בקביים ומקבל טיפולים.

ביום רביעי ה-25.2.2009, בסביבות השעה 19:00, הגעתי למחסום א-זייתון כדי לנסוע לאל-עיזרייה. עברתי בשער הראשון והתקרבתי לשער השני, שיש בו תא קטן עם חלון זכוכית. וחיילים שיושבים בתוך התא פותחים את השער בלחיצת כפתור. בתא ישבה חיילת ולידה עמד חייל.

ליד השער היו שני בחורים שרצו לעבור. הם רבו עם החיילת בצעקות ובקללות. התקרבתי לחלון שבתא והראיתי לחיילים את תעודת הזהות שלי. החייל הסתכל על התעודה שלי ואמר לי לחכות.

אחרי עשר דקות בערך ביקשתי מהחיילת שתפתח לי את השער. אמרתי לה שאני לא יכול לעמוד הרבה זמן. היא ראתה שאני נשען על קביים. החיילת קיללה אותי ואמרה "תסתום ותחכה בשקט!". אמרתי לה "למה שאני אסתום? אני לא עשיתי שום דבר. דברי אלי בנימוס". שני הבחורים שחיכו צעקו עליה. החיילת צעקה, הרימה את הנשק שלה והתקרבה לדלת. היא איימה לירות בנו. שני חיילים התערבו ותפסו אותה.

אחרי פחות מדקה הגיע שוטר במדים כחולים. הוא היה קצת שחום. באו איתו שני שוטרי משמר הגבול, אחד מהם ערבי, וגם מאבטח, שהיה גבוה ורזה ועם שיער קצר. הם אמרו לנו לבוא איתם למקום אחר במחסום. הלכנו איתם והם הושיבו אותנו על ספסלים. ביקשתי מהשוטר הערבי שיכניס אותי לחדר, כי אני לא יכול לשבת בחוץ בגלל הקור. אמרתי לו שיש לי פלטינה ברגל, לכן כואב לי מאוד בקור והקור גם פוגע ברגל שלי. השוטר אמר שהוא יטפל בזה אחר כך.

אני ושני הבחורים ישבנו על הספסלים בערך חמש דקות. היינו רחוקים זה מזה. השוטר במדים הכחולים אמר לי 'לתת לו את הטלפון הנייד שלי. נתתי לו, ואז הוא שאל אותי אם יש לי עוד טלפון נייד. אמרתי לו "חכה, אני אחפש", ואז הוצאתי מהכיס שלי את הטלפון השני שלי. השוטר נתן לי סטירה חזקה בפנים ודחף אותי ואני נפלתי מהספסל. אמרתי לו שאני אגיש תלונה נגדו והשוטר אמר "אתה לא תפחיד אותי עם מח"ש, לך לשם אתה וכל המשפחה שלך".

קמתי וחזרתי לשבת על הספסל. אחרי פחות משעה השוטר חזר עם דף נייר. הוא אמר לי לחתום, אבל לא הסכמתי. אמרתי לו שאני לא חותם על שום דבר עד שעורך הדין שלי יבוא. השוטר שאל אותי "איך דיברת אותו?" אמרתי לו "התקשרתי אליו", והוא שאל "יש לך עוד טלפון נייד?" אמרתי שכן, יש לי עוד טלפון בתיק. השוטר התעצבן, נתן לי שתי מכות בפנים ודחף אותי לרצפה. הוא בעט בי ברגל הפצועה, בגב ובחזה. כאב לי מאוד. צעקתי מכאב, אבל הוא המשיך להכות אותי. אחרי דקה בערך הוא עזב אותי. שכבתי על הרצפה למשך יותר מחצי שעה. הרגשתי סחרחורת וכאב לי מאוד, במיוחד ברגל.

השוטר שהכה אותי חזר יחד עם מאבטח ואמר לי לקום. אמרתי לו שאני לא יכול ואז הוא הרים אותי והושיב אותי בחזרה על הספסל. הוא אמר לי ללכת הביתה. לא הסכמתי וביקשתי ממנו שיזמין אמבולנס. הוא לא הסכים ושניהם הלכו ועזבו אותי.

אחרי שעתיים באו אלי שני שוטרי משמר הגבול ואמרו לי ללכת הביתה. אמרתי להם שאני לא יכול ושהם חייבים להזמין אמבולנס. הם לא הסכימו ואמרו "אנחנו נעזור לך לצאת מכאן". הם הרימו אותי מהספסל ואני נפלתי על הרצפה. הם הרימו אותי שוב וביקשו שוב שאני אלך.

אחר כך שוטר ששמו פרג' הרים אותי יחד עם אחד הבחורים המעוכבים. הם לקחו אותי לניידת משטרה מסוג טויוטא, הושיבו אותי במושב האחורי, והשוטרים לקחו אותי לתחנת המשטרה ברחוב סלאח א-דין. בתחנה חקרו אותי ואמרו לי שאני מואשם בתקיפת שוטר, למרות שקודם השוטרים ניסו לשכנע אותי ללכת הביתה.

אחרי החקירה אמרו לי שמישהו צריך לחתום על ערבות כדי שישחררו אותי. התקשרתי לאחי והוא בא וחתם על הערבות. יצאנו מתחנת המשטרה בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר. אחי ליווה אותי עד הבית. סבלתי מכאבים, ובערב נסעתי לבית החולים הדסה הר-הצופים. כאב לי מאוד ברגל, בחזה ובראש. בדקו אותי, נתנו לי כדורי הרגעה ושחררו אותי.

אחרי ארבעה ימים הלכתי למח"ש והגשתי תלונה. ביקשתי מהחוקרים של מח"ש שיבדקו את הצילומים של מצלמות האבטחה במחסום. אני חושב שכל האירוע מצולם.

אחמד מחמוד עומר אבו חוסיין, בן 23, הוא תושב ג'בל אל-מוכבר שבמחוז מזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בירושלים ב-8.3.09.