עדות: מתנחלים תקפו נער בן 14 וחטפו אותו מהמטע של משפחתו, פברואר 09

אדהם ר'ניימאת
, בן 14

אדהם ר'ניימאת

אני גר עם ההורים שלי ועם ששת האחים והאחיות שלי בעיירה סוריף ממערב לחברון, ולומד בכיתה ח' בבית הספר בעיירה. אבא שלי הוא פועל ועכשיו הוא עצור על כניסה לא חוקית לישראל.

ביום חמישי שעבר [12.2.09] לא הלכתי לבית הספר בגלל שהמורים שבתו. במקום זה, הלכתי לטייל בחלקת האדמה של סבא שלי עם בן דוד שלי, מוחמד ר'נימאת, בן 15, ועם חבר שלי, כרם בסאם, בן 14. החלקה נמצאת פחות מקילומטר בקו אווירי מדרום מערב להתנחלות בת עין.

הגענו לחלקה אחרי 12:00 בצהריים ובסביבות 12:30, בזמן שישבנו, ראינו פתאום אופנוע נוסע לכיוון שלנו בדרך העפר שמגיעה מההתנחלות. על האופנוע היה מתנחל צעיר בגובה ממוצע, עם שיער קצר ועור בהיר. כשהאופנוע היה במרחק של מאתיים מטר מאיתנו בערך, קמנו וברחנו. מוחמד וכרם ברחו לכיוון הגבעה שמול ההתנחלות ואני התחבאתי מאחורי סלע. נשארתי שם בערך חמש דקות ואז ראיתי עוד אופנוע מגיע. רכב עליו מתנחל צעיר שלבש מכנסיים בצבע ירוק זית. הוא היה יותר גבוה מהמתנחל הראשון והעור שלו היה כהה יותר. הוא הרכיב משקפיים כהים.

שני המתנחלים עצרו את האופנועים שלהם. המתנחל הגבוה התקרב למקום שהייתי בו והחלטתי לנסות לברוח. אני לא מכיר טוב את האזור הזה וניסיתי לעלות על גבעה אחרת, אבל המתנחל הראשון נסע בדרך העפר וניסה לחסום אותי. הוא היה כמה מטרים לפניי. המתנחל השני עלה על האופנוע שלו ונסע עד אלינו, ואז עלה עם הגלגל של האופנוע על רגל ימין שלי. 'ניסיתי לברוח אבל הוא שוב פגע בי עם הגלגל באותה רגל. עצרתי ואז המתנחל ירד מהאופנוע, תפס אותי בכתף והתחיל לצעוק עלי בעברית. אחרי זה שני המתנחלים התחילו להכות אותי עם מקל ובאגרופים שלהם. התחלתי לבכות ואמרתי להם שרק שיחקתי, אבל הם לא הבינו את מה שאמרתי והמשיכו להכות אותי. אחד מהם תפס אותי והתחיל ללחוץ עם האצבעות שלו על החזה שלי בצד שמאל.

אדהם ר'ניימאת בביתו. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 18.2.09.
אדהם ר'ניימאת
בביתו. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 18.2.09.



פתאום התקרב אלינו רועה צאן בן שישים בערך, שאחר-כך נודע לי שקוראים לו עבדאללה מוחמד אבראהים ר'ניימאת. הוא ראה את המתנחלים תוקפים אותי וניסה להתערב ולהציל אותי. שמעתי אותו אומר להם שאני רק ילד אבל הם לא הקשיבו לו. הם צעקו עליו והרחיקו אותו. אחרי זה הם אמרו לי לרוץ לפניהם לכיוון ההתנחלות. בזמן שרצתי הם נסעו אחריי על האופנועים, ואחד מהם כל הזמן פגע לי בכף הרגל. כל הדרך בכיתי.

באחת הפעמים שהגלגל של אחד האופנועים פגע לי בכף רגל, נפלתי על האדמה מרוב כאב. שני המתנחלים ירדו מהאופנועים שלהם וניסו להכריח אותי לעמוד ולהמשיך ללכת, אבל הרגשתי שאני לא מסוגל. רק אחרי שהרועה אמר לי מרחוק לעשות מה שהם אומרים וללכת איתם, המשכתי בקושי. המתנחלים המשיכו לנסוע מאחוריי ולידי.

אחרי הרבה זמן, נראה לי שיותר משעה, הגענו לשער של ההתנחלות. שני המתנחלים הכניסו אותי להתנחלות והושיבו אותי על האדמה, מאחורי השער. הם השאירו אותי שם שעה בערך, ועמדו לידי, עד שהגיעה מכונית של המשטרה הישראלית שהיו בה שני שוטרים. אחד מהשוטרים קשר את הידיים שלי מקדימה ואז הם העלו אותי על הניידת והסיעו אותי לתחנת המשטרה בגוש עציון.

כשהגענו לשם כבר היה חושך. השוטרים הכניסו אותי לחדר ושוטר אחר חקר אותי. היה שם גם מתורגמן ששאל אותי איך קוראים לאחים שלי. הוא שאל אותי מה עשיתי שם בחלקה, וטען שניסיתי לגנוב מההתנחלות. אמרתי לו שזה לא נכון ושהייתי בחלקה של סבא שלי. החוקר כל הזמן אמר שאני משקר ושהתכוונתי לגנוב מההתנחלות ושאם אגיד את האמת הוא ישחרר אותי. אחרי חצי שעה בערך החוקר הוציא אותי לחצר ואמר לי לשבת שם. הוא אמר ששוטרים ייקחו אותי הביתה. חיכיתי ואף אחד לא בא לקחת אותי. אחרי יותר מחצי שעה הגיעו שלושה חיילים וגירשו אותי. אחד מהם בעט בי, פתח את השער של התחנה ואמר לי להסתלק.

הלכתי איזה שלוש מאות מטר ברגל עד שהגעתי לכביש אספלט. כאב לי ברגל ובחזה. מונית צהובה עצרה לידי והנהג שאל לאן אני הולך ואיך קוראים לי. כשעניתי לו הוא אמר לי שהוא מכיר את אבא שלי והסיע אותי עד לבית אומר. בבית אומר עליתי על מכונית אחרת שהסיעה אותי עד לתחנת המוניות ומשם המשכתי לבית שלי ברגל. הגעתי הביתה בסביבות 20:00.

אימא שלי דאגה ושאלה אם הכו אותי. סיפרתי לה מה קרה לי והיא אמרה לי שהרועה סיפר לה שהמתנחלים עצרו אותי. אחרי זה נודע לי שסבא שלי הלך להתנחלות אבל לא מצא אותי שם ואז הוא הלך למחסום ושאל את החיילים עליי והם אמרו לו שלקחו אותי לעציון, אבל כשהוא הגיע לעציון כבר לא הייתי שם.

בן דוד של אבא שלי, מוסא ר'נימאת, הסיע אותי לבית החולים עאליה בחברון ושם עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. לא היו לי שברים. הרופא שם לי תחבושת אלסטית על כף רגל ימין ואז חזרנו הביתה.

ביום ראשון לא הלכתי לבית הספר וביום שני הייתי רק בשני שיעורים. עד עכשיו יש לי כאבים בכף רגל ימין וקשה לי ללכת.

ביום שישי [13.2.09] אימא שלי באה איתי למפקדה של המשטרה הפלסטינית בחברון והגשנו תלונה.

אדהם ח'אלד מוחמד ר'ניימאת, בן 14, הוא תלמיד תיכון ותושב סוריף שבמחוז חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש ב-18.2.09 בבית העד.