עדויות

נסרי חמאייל, מתורגמן

ביום רביעי שעבר [28.1.2009] בסביבות השעה 10:30 בבוקר הייתי ליד המסגד באבו פלאח יחד עם עוד כמה אנשים. קרוב משפחה שלי, סובחי חמאייל, בא ואמר לי שהוא שמע מעובדי החשמל שעברו בכפר שחיילים מחזיקים בהר ד'הר ג'בארה את שריף אבו חייה, איש מבוגר מהכפר.

נסעתי למקום יחד עם עוד שלושה גברים והגענו תוך כמה דקות. היו במקום המון אנשים מהכפר. כולם באו כדי לנסות לחלץ את האיש. מולנו בהר, במרחק מאתיים מטר בערך, היו שנים עשר או ארבעה עשר חיילים. חאג' שריף שכב ביניהם, אבל בקושי היה אפשר לראות אותו כי החיילים עמדו סביבו והסתירו אותו. ניגשתי אליהם ודיברתי איתם באנגלית. ביקשתי לדבר עם הקצין האחראי כדי לשאול למה הם מחזיקים את האיש המבוגר. הם ענו לי בעברית, שאני מבין קצת, ואמרו "אין בעיה, לך מפה. חמש דקות ואנו משחררים אותו". לא יכולתי לראות את הפנים של החיילים, כי הן היו צבועות בשחור.

שני פרמדיקים הצטרפו אלי. הסתכלנו מרחוק. אחד מהחיילים ישב, והיה נראה לנו שהוא יושב על הרגליים של החאג'. התרחקנו מהם והלכנו לכיוון הכביש. חיכינו חצי שעה, אבל הוא לא שוחרר. מישהו הביא את תעודת הזהות של החאג' מהבית שלו. לקחתי את התעודה ושוב התקרבתי לחיילים. עצרתי בערך חמישים מטר מהם והרמתי את התעודה. אמרתי להם באנגלית שזו תעודת הזהות שלו. רציתי שהם יראו בתעודה את הגיל שלו, ויבינו שהוא לא יכול לעמוד במה שהם עושים לו. אחד מהחיילים אמר לי להסתלק. הוא אמר בעברית "לך מפה, לא רוצים, לך מפה". נשארתי במקום.

הפרמדיקים באו שוב ועמדו לידי, וגם צוות צילום של חברת פאל-מדיה. בינתיים התקשרתי למשרד התיאום והקישור הפלסטיני. בשעה 11:45 הגיעו שני ג'יפים של הצבא ויצאו מהם ארבעה חיילים. אני חושב שהם היו ממשרד התיאום והקישור הישראלי. הם עברו ליד האנשים מהכפר. היה ביניהם קצין עם עור בהיר בן שלושים ומשהו. ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא סימן לי ביד לחכות. הוא ניגש יחד עם שלושת החיילים האחרים לקבוצת החיילים השנייה, שהחזיקה את חאג' שריף. כשהם הגיעו לשם הקצין הוריד את הכיסוי מעל הפנים של החאג' והושיב אותו. הוא דיבר אליו ואל החיילים. תוך כמה דקות הוא כנראה אמר להם לשחרר אותו ואז הוא התרחק מהם. כשהוא עבר לידנו ביקשתי לדבר איתו והוא הסכים. אמרתי לו שהאיש שהחיילים החזיקו הוא בן שבעים ושהוא רועה צאן שלא פגע באף אחד. שאלתי אותו למה החיילים התנהגו ככה. הוא ענה לי באנגלית ואמר "אין בעיה, הם לא הכו אותו והוא בסדר". אמרתי לו שזה לא נכון ושראיתי חייל יושב עליו. הקצין עשה בראש שלו מין תנועה שסימנה שלא אכפת לו והלך.

אחר כך שני חיילים עזרו לחאג' ללכת. הם הלכו לאט. הפרמדיקים לא חיכו עד שהם יגיעו. הם התקרבו אליהם, ואז שמו את האיש על אלונקה וסחבו אותו. היו עליו סימנים של מכות. הוא נראה כמעט מעולף. פינו אותו לבית החולים וכולם הלכו הביתה. החיילים הלכו מערבה, לכביש 60. קרובי המשפחה אספו את הצאן והחזירו אותו הביתה.

נסרי אחמד חסן חמאייל, בן 54, נשוי ואב לשישה, הוא מתורגמן ותושב ח'רבת אבו פלאח שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד בבית העד ב-3.2.09.