עדויות

נעים עוואד, נהג מונית

אתמול (20.1.2009) בסביבות השעה 13:00, אחי פאווזי, בן 23, התקשר אלי. הוא עובד בישראל בלי רישיון כי הבקשה שלו נדחתה. הוא ניסה להיכנס לישראל ואמר לי שחיילים מעכבים אותו במחסום חווארה. הוא שאל איפה אני ואמרתי לו שאני במחסום, ליד החנייה. הוא אמר שהוא יעביר לי את החפצים שהיו עליו - ארנק, מסמכים וטלפון נייד - כי הוא מפחד שיעצרו אותו. אמרתי לו שיעביר לי את הדברים דרך מישהו שעובר במחסום.

אחרי רבע שעה בערך הגיע אלי מישהו שאני לא מכיר עם הדברים של פאווזי. הוא אמר לי שאחי ביקש שאביא לו קופסת סיגריות. הודיתי לו והלכתי לקנות סיגריות. אחר כך הלכתי לחיילים במחסום וביקשתי מאחד מהם בעברית רשות לתת את הסיגריות לפאווזי. החייל הסכים. פאווזי ישב בתוך החדר של המעוכבים. הידיים שלו לא היו כבולות. נתתי לו את הסיגריות והלכתי.

אחרי חמש דקות חזרתי כי רציתי לשאול את פאווזי למה הוא מעוכב ומה קורה אתו. כשהתקרבתי חייל צעק עלי בעברית "למה אתה מדבר אתו?" אמרתי לחייל שאני רוצה לדעת למה אחי מעוכב. הוא אמר לי "בוא תהיה מעוכב איתו". החייל דחף אותי לחדר של המעוכבים וסגר את הדלת. הוא לא לקח את תעודת הזהות שלי ואפילו לא שאל אותי איך קוראים לי.

אחרי רבע שעה בערך בא חייל אחר והוביל אותי לתא בטון קטן עם שלושה קירות במרחק של בערך 15 מטר משם. שאלתי אותו "למה אתה מעכב אותי?" החייל הוציא מהכיס שלו אזיקים מפלסטיק וקשר את הידיים שלי מאחורי הגב.

ראיתי שוטרים מדברים עם פאווזי. פאווזי לקח את תעודת הזהות שלו מאחד החיילים ואמר לו "מה עם אח שלי? עיכבו אותו בגללי ואני משתחרר עכשיו". החייל אמר "אני עיכבתי אותו ואני אשחרר אותו מתי שאני ארצה". קראתי לחייל אחר ואמרתי לו "תן לו לקחת את הדברים שלו". החייל בא אלי, לקח את הדברים של פאווזי ונתן לו אותם. פאווזי הלך.

חייל גבוה, בגובה 1.80 מטר בערך, בהיר עם פנים רזות, בא אלי ואמר לי בעברית "האף שלך בשמיים. אתה תוריד את האף ותשתחווה עכשיו". הוא תפס אותי ביד וסחב אותי החוצה מהחדר. הוא קרא לחייל אחר ושניהם הכו אותי. החייל השני היה יותר נמוך, בהיר ורזה ועם קצת זקן. הם דחפו אותי למטה והכו אותי בקתות של הרובים שלהם על הכתפיים והגב. ניסיתי לא ליפול. הם רצו להשפיל אותי ואני העדפתי למות ולא להיות מושפל. לא עשיתי שום דבר. הייתי קשור באזיקים ושני החיילים הכו אותי בכוח. הם אמרו "אתה תרד לאדמה, אם תסכים ואם לא". אמרתי להם שאני לא אעשה את זה. החייל אמר לי "עכשיו אני אראה לך איך תרד." הוא כיסה את העיניים שלי בבד. זה היה אותו חייל שקשר לי את הידיים.

בינתיים הגיע למחסום אח שלי, מחמוד, בן 29. הוא היה בדרך לעבודה בישראל ועמד בתור במחסום. שמעתי אותו אומר לחיילים "למה אתם מכים אותו? מה הוא עשה?" המכות נפסקו והחיילים צעקו. אחר כך שמעתי מהומה, אבל לא יכולתי לראות מה קורה. מישהו הוריד ממני את כיסוי העיניים. אני לא יודע מי זה היה. ראיתי את אחי זרוק על האדמה. ירד לו דם מהראש והוא היה מחוסר הכרה. החיילים הרחיקו אנשים שהתקרבו למחסום וצעקו עליהם. כמה אנשים הרימו את מחמוד והלכו. רצתי אחריהם. לא האמנתי למה שראיתי. מישהו אמר שחייל הכה את מחמוד בראש עם הרובה שלו ומחמוד איבד את ההכרה מיד. לקחנו את מחמוד באוטו לבית החולים רפידיא. בזמן הנסיעה מישהו הוריד ממני את האזיקים.

בבית החולים צילמו את הראש של מחמוד ונתנו לו טיפול ראשוני. אחר כך החליטו להעביר אותו לבית החולים הערבי המתמחה, כי הם מתמחים בטיפול בפגיעות ראש. הכניסו אותו לניתוח דחוף, כי היה לו שבר בגולגולת ודימום במוח. בניתוח הוציאו חלקים מהגולגולת שלו. עכשיו הוא מונשם ומאושפז בטיפול נמרץ. הרופאים אמרו שהמצב שלו קשה. הם יחכו 72 שעות ורק אז יעירו אותו ויוכלו לדעת יותר על הפגיעה.

נעים מוחמד פאווזי עוואד, בן 39, נשוי ואב לארבעה, הוא נהג מונית ותושב כפר סאלם שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי בבית החולים המתמחה בשכם ב-21.1.09.