עדויות

לואאי א-רג'בי, בן 13

אני גר עם אימא שלי ועם ארבעת האחים והאחיות שלי בסילוואן. אבא שלי בכלא ואני לומד בכיתה ו' בבית הספר ליתומים בשכונת א-טורי.

בחודש נובמבר בשנה שעברה הגיע לבית שלנו קצין מהשב"כ בשם גיא. הוא אחראי על האזור שלנו והוא בא לבית שלנו עם שוטרים כדי לעצור אותי. אני לא הייתי בבית כשהם באו והם השאירו לי בבית זימון שבו היה כתוב שאני צריך להגיע למגרש הרוסים ולפגוש שם חוקר בשם איציק. אני מכיר אותו מהשכונה.

ביום ראשון, אחרי שקיבלתי את הזימון, הלכתי לתחנת המשטרה יחד עם אמא. חיכינו מחוץ לתחנה ולא הכניסו אותנו לחדר החקירה. אחרי שעתיים אימא החליטה שלא נחכה יותר והלכנו.

בערך שבועיים אחר כך בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר, הקפטן גיא הגיע לבית שלנו שוב יחד עם שוטרים. הם באו כדי לעצור אותי. אימא שלי והדודים שלי ביקשו מהם שייתנו לי לבוא לתחנת המשטרה בעצמי למחרת, והם הסכימו.

למחרת הלכתי יחד עם אימא למגרש הרוסים. חיכינו הרבה זמן בתחנה, ובסוף בא אלינו איש שב"כ בבגדים אזרחיים ואמר לי לבוא איתו לחדר החקירה. בכיתי וביקשתי שאימא תבוא יחד איתי, אבל הוא לא הסכים. רעדתי מפחד ובקושי הצלחתי ללכת איתו. פחדתי שהם יכו אותי. הכניסו אותי לחדר שבו ישב החוקר איציק. הוא אמר לי לשבת מולו וחקר אותי על זריקת אבנים בשכונת אל-בוסתאן שבסילוואן. אמרתי לו שאני לא הייתי שם בכלל, אבל הוא לא האמין לי. הוא שאל אותי מי זרק אבנים ואני אמרתי שוב שלא הייתי שם, ושהייתי עם אימא כל הזמן. אחר כך הוא ביקש ממני לעבוד איתו. שאלתי אותו " לעבוד במה?" והוא אמר "כמשתף פעולה". הוא אמר שהוא ייתן לי כסף. אמרתי לו שאני לא רוצה לעבוד איתו ושבכל מקרה אני צריך לשאול את הדודים שלי. הייתי בחדר החקירה בערך שלוש שעות. אחר כך הוא אמר לי ללכת ואני חזרתי הביתה יחד עם אימא. בערב החוקר איציק התקשר לאימא וביקש ממנה להביא אותי שוב למחרת. למחרת הלכתי לפגוש אותו, במקום ללכת לבית הספר. הוא לקח ממני טביעות אצבע'ושחרר אותי.

ביום שני ה-12.1.2009, בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר, התעוררתי ושמעתי מכות על הדלת. נבהלתי. אימא ואחותי הקטנה צעקו ובכו. פתאום חדר השינה שלי התמלא בשוטרים בבגדים שחורים עם מסיכות על הפנים. בכיתי מפחד. אחד מהשוטרים הוריד את המסכה שלו. הוא היה בהיר, אני חושב שהוא היה רוסי. הוא ניגב את הדמעות מהפנים שלי ואמר לי "אל תפחד". הוא הוציא אותי מהחדר ואני נעלתי נעליים. לפני ואחריי הלכו שוטרים. אחד מהם דחף אותי בכוח בנשק שלו. צעקתי וקראתי לאימא. הם הובילו אותי אל מחוץ לבית, לכביש. אחד מהשוטרים הכה אותי מכה חזקה בצוואר ואמר לי להוריד את הראש.

הגענו לג'יפ של משמר הגבול והם הכניסו אותי פנימה. שוטר אחד ישב לידי ועוד שני שוטרים ישבו במושב הקדמי. השוטר שישב לידי קילל אותי. במהלך הנסיעה ישבתי צמוד למושב ורעדתי מפחד. אחרי כמה דקות הגענו לחניון של נבי דאווד. השוטרים הוציאו אותי מהג'יפ ושמו על הפנים שלי מסיכה שחורה. לא ראיתי שום דבר. הצלחתי לראות הבזקים של פלאש, והבנתי שהם מצלמים אותי. החזירו אותי לג'יפ, הורידו ממני את המסכה ולקחו אותי למגרש הרוסים.

מיד כשהגעתי לשם הביאו אותי לחוקר ערבי שאמר בשם חוסאם. חוסאם האשים אותי בזריקת אבנים ואמרתי לו שזה לא נכון. הוא אמר לי לתת לו שמות של נערים שזורקים אבנים, ואמרתי לו שאני לא יודע. הוא אמר "אתה רוצה לעבוד איתנו?" שאלתי "באיזה עבודה?" והוא אמר שאני אתן לו שמות של נערים שזורקים אבנים. לא הסכמתי. הוא המשיך להגיד לי שהוא רוצה שאני אעבוד איתו ובסוף אמרתי לו שאני אשאל את הדודים שלי.

חוסאם הוציא אותי מהחדר ואמר לי להוריד את הנעליים והמעיל שלי. הוא שם על הידיים שלי אזיקים והושיב אותי בחצר. נשארתי שם הרבה זמן, יותר משעה וחצי. היה לי קר מאוד ופחדתי, כי שמעתי נביחות של כלבים. אחר כך נעשיתי מאוד רעב והייתי צריך ללכת לשירותים. הלכתי לדלת של חדר, ודפקתי עליה ברגל. לא יכולתי לדפוק עליה ביד, כי הידיים שלי היו באזיקים. הדלת נפתחה וראיתי שם את השוטר שניגב את הפנים שלי מדמעות קודם, בבית. אמרתי לו שאני רעב ושאני רוצה ללכת לשירותים. הוא אמר שאני לא יכול ללכת לשירותים. קצת אחר כך הוא הביא לי חתיכה קטנה של עוגה עם סומסום והוריד ממני את האזיקים כדי שאוכל לאכול. אכלתי את העוגה, אבל נשארתי רעב ועדיין הייתי צריך ללכת לשירותים. התאפקתי כדי לא להשתין במכנסיים.

נשארתי ככה עד לשעה 12:00 בצהריים בערך ואז חוסאם בא ואמר לי לנעול נעליים. הוא הוביל אותי לאיש מבוגר עם שיער שיבה. לאיש הייתה לו כיפה, הוא לבש חולצה לבנה ומכנסיים של קאובוי. הוא היה גבוה ורזה. האיש לקח אותי לאוטו לבן מסוג סקודה. איציק נהג באוטו ואחי, סוהייב,גם היה בתוכו. הושיבו אותי לידו ויחד אתנו ישב האיש המבוגר. נסענו מרחק קצר והגענו לבית המשפט. לא הייתי מסוגל להתאפק יותר וביקשתי מהאיש המבוגר שייתן לי להיכנס לשירותים. הוא הסכים. כשנכנסנו לשירותים הוא אמר לי בערבית "אני אזיין אותך ואזיין את אמא שלך וכל המשפחה שלך". הוא אמר לי להשתין עם דלת פתוחה. התביישתי מאוד, אבל הייתי חייב להשתין. אחר כך הוא לקח אותי לאולם בבית המשפט. השופט החליט לשחרר אותי בערבות.

החזירו אותי למגרש הרוסים ושם הושיבו אותי באותו מקום שבו הייתי קודם, אבל הפעם בלי אזיקים. נשארתי שם עד לשעה 20:00 בערב בלי אוכל או שתייה, למרות שביקשתי מהחוקר חוסאם פעמיים שיביא לי משהו לאכול. הוא אמר לי שאין אוכל.

בסביבות השעה 20:00 דוד שלי, אוסאמה א-רג'בי, חתם על ערבות ולקח אותי אליו הביתה ושם אכלתי. הייתי כל כך רעב. הייתי יומיים במעצר בית. '

לואאי סאמי ח'דר א-רג'בי, בן 13, הוא תלמיד בית ספר ותושב סילוואן שבמחוז מזרח ירושלים. את עדותו גבה -ידי כרים ג'ובראן בבית העד ב-18.2.09.