עדויות

מוחמד חמאמרה, נגר

אני עובד בשנה האחרונה בנגרייה בצור הדסה. הגשתי בקשות להיתר עבודה בישראל, אבל כל הבקשות שלי נדחו בטענות ביטחוניות. יחד איתי עובד מאהר מחמוד, שגם הוא מחוסאן וגם הוא עובד בלי אישור כי הבקשות שלו נדחו, באותן טענות.

הרבה אנשים מחוסאן הגישו בקשות לאישור עבודה והבקשות שלהם נדחו בטענות ביטחוניות. אף אחד לא מקבל הסבר על הסיבה המדויקת לסירוב. הרבה פועלים מחוסאן עובדים בישראל בלי אישורים ואין להם ברירה אלא להגיע לעבודה ברגל בדרכים ארוכות כדי לעקוף מחסומים.

בעל הנגרייה, אבי, גם הגיש כמה בקשות כדי לקבל אישור בשבילי. את הבקשה האחרונה הוא הגיש לפני חודשיים בערך. כל הבקשות שהוא הגיש נדחו. אין לי ברירה אלא לעבוד בלי אישור.

מאהר ואני יוצאים מהבית בימי שבת בסביבות השעה 20:00 והולכים ברגל בחושך עד צור הדסה, ארבעה קילומטרים בערך. אנחנו נכנסים בשקט לנגרייה והולכים שם לישון. אחרי שאנחנו מגיעים אנחנו לא יוצאים החוצה, כדי שאף אחד לא ייראה אותנו. אנחנו עובדים כל השבוע בנגרייה וישנים שם בלילה, ורק ביום חמישי אחר הצהריים אנחנו חוזרים הביתה באותה דרך שבה באנו.

ביום שבת ה-10.1.2009 מאהר ואני הגענו לנגרייה כרגיל והלכנו לישון. למחרת, יום ראשון ה-11.01.09, בסביבות השעה 08:00 בבוקר, מאהר ואני עבדנו בנגרייה ואבי הגיע וביקש מאיתנו לצאת החוצה ולעזור לו לפרוק עצים מהאוטו. עזבנו הכול, יצאנו לרחוב והתחלנו להביא עצים.

אחרי עשר דקות בערך הגיעה ניידת ירוקה מסוג טויוטה ויצאו ממנו שני שוטרי מג"ב. השוטר שיצא מהמושב שליד הנהג היה גבוה, בן שלושים בערך וקצת שמן. הוא ביקש ממאהר וממני את תעודות הזהות שלנו. נתנו לו את התעודות והוא שאל אם יש לנו אישורים. אמרתי לו שלא נותנים לנו אישורי עבודה. השוטר קילל אותנו. ראיתי את אבי מציץ החוצה ואז נכנס פנימה. אני חושב שהוא ברח מהדלת האחורית.

השוטר הכה אותי ואת מאהר עם הנשק שלו ובעט בנו. השוטר השני, שנהג בג'יפ, התקרב אלינו. הוא נראה יותר מבוגר מהשוטר ראשון, היו לו שערות לבנות. גם הוא התחיל להכות אותנו. שני השוטרים הכו אותי בכל הגוף, ובמיוחד בראש ובבטן. צעקתי מכאב והם רק הכו חזק יותר. הם הכו גם את מאהר.

המכות נמשכו ואז מאהר צעק ונפל. השוטרים הכניסו אותנו לאוטו שלהם. הם אמרו לנו לשים את הידיים מאחורי הגב ולהוריד את הראש. עשינו מה שהם אמרו. הם ישבו מקדימה. השוטר הגבוה ישב ליד הנהג. פעם בכמה דקות הוא הסתובב אלינו ונתן לנו סטירות. הוא אמר "תישארו עם הראש למטה". הנסיעה נמשכה עשרים דקות בערך.

כשהמכונית עצרה, שני השוטרים יצאו והוציאו אותנו. ראינו שאנחנו במחסום ניעלין. השוטרים נתנו את תעודות הזהות שלנו לחיילים במחסום ואמרו "תשמרו עליהם". הבנתי שהשוטרים מתכוונים לומר לחיילים שיכו אותנו או שיתייחסו אלינו רע.

עמדנו במחסום. זה היה יום גשום והיה יותר קר מהימים הקודמים. עמדנו בקור מהשעה 09:00 בבוקר עד השעה 13:00 בצהריים.

אחד מהחיילים דיבר ערבית. הוא קילל אותנו ואמר "אנחנו צריכים לשלוח אתכם לעזה כדי שתמותו כמו שתושבי עזה מתים, כמו כלבים". החייל קרא לחיילת וקילל אותנו לידה והם צחקו. אחר כך הוא הביא בקבוק מים, שפך אותו על הראש שלי ואמר לחיילת "זה גשם שאלוהים מוריד להם מעל הראש". שניהם צחקו. אחרי כמה שעות החייל נתן לנו את תעודות הזהות שלנו. הוא אמר לנו ללכת לבתים שלנו ולא לחזור לעבודה, אחרת הוא ישלח אותנו לעזה.

חזרנו במונית לחוסאן ומאותו יום לא חזרנו לעבודה. התקשרנו לאבי והוא ביקש מאיתנו לחכות כמה ימים או אפילו כמה שבועות עד שהעניינים יירגעו. עכשיו אנחנו בכפר, מחכים לטלפון ממנו כדי לחזור לעבודה.

מוחמד יחיא מוחמד חמאמרה, בן 21, הוא נגר ותושב חוסאן שבמחוז בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זייד, בבית העד ב-20.1.09.