עדות: משפחת אנזילי ברחה מביתה ברפיח לאחר שהצבא פיזר כרוזים בהם הודיע כי יפציץ את האזור, 7.1.09

אמנה אנזילי, בת 55

אנחנו גרים בשכונת א-שמאם, על הגבול בין רפיח למצרים, שם נמצאות המנהרות שמשמשות להברחות. ההורים שלי ברחו בשנת 1948 מבאר-שבע. בהתחלה המשפחה גרה בח'אן-יונס ואחר-כך עברנו לרפיח.

בעלי עזב אותי ואני גרה עם הבנים הבוגרים שלי: עבד אל-פתאח, בן 32, נשוי עם חמישה ילדים, ובכר, בן 30, נשוי עם תינוקת. הם מפרנסים אותי.

אתמול, 7.1.09, בשעה 08:00 בבוקר, חיל האוויר הישראלי פיזר כרוזים שקוראים לתושבים באזור שלנו לעזוב מיד את הבתים, אחרת יפציצו אותם כשאנחנו בתוכם. לא היה לנו זמן להתארגן. בסביבות השעה 11:00 התחילו להפציץ את שכונת א-סלאם ושכונת אל-ג'נינה הסמוכות.

לא ידענו מה לעשות. אספנו שמיכה לכל אחד, קצת לחם, שישה קילו קמח, שלושה קילו עגבניות ושלושה קילו כרוב ויצאנו מהבית תוך כדי ההפצצות. ראיתי איך הפציצו את הבתים של משפחת א-דורי ומשפחת אבו ר'אלי שקרובים אלינו.

נדחסנו 11 איש למכונית פרטית אחת. הילדים היו רק עם הבגדים שעליהם, אפילו תחתונים לא לקחנו לאף אחד. החלטנו לנסוע לבית של אום אחמד, קרובת משפחה רחוקה שגרה באזור תל אל-הווא. הבית נמצא במרחק של 5 ק"מ מהים וחשבנו ששם יהיה יותר בטוח.

אום אחמד גרה עם ארבעת הילדים שלה וחמותה בבית עם שלושה חדרי שינה, סלון, מטבח ושירותים. כשהגענו, כבר היו שם עוד עשרה אנשים מהמשפחה של הגיס שלה, שברחו משכונת יבנא. הבנים שלי העדיפו ללכת לקרובת משפחה של בעלי לשעבר, שגרה במרחק של 50 מטר משם. נשארנו 25 איש בבית של אום אחמד. היא קיבלה אותנו מאוד יפה ואנחנו אוכלים ושותים אצלה, אבל אנחנו עדיין מרגישים לא בנוח כלפיה.

מאוד קשה לי להרגיש פליטה בבית של משהו אחר. בלילה ישנו על מחצלת ושטיח, כי אין מספיק מיטות בבית. אני כועסת על זה שהכריחו אותי לעזוב את הבית שלי. ביתו של אדם הוא מבצרו.

עכשיו המשפחה שלי מפוזרת. הבנים שלי רחוקים מהנשים והילדים שלהם ואנחנו לא יכולים להיות כולנו תחת קורת גג אחת. היום, כשתהיה הפסקת אש, הכלות שלי ינסו לנצל את ההזדמנות לפגוש את הבנים, וגם להביא כמה דברים מהבית שלנו.

אף אחד לא יודע כמה זמן המצב הזה יימשך. אני מבולבלת וחושבת רק על מה שעלול לקרות. אם זה יימשך עוד הרבה זמן, אני אשתגע. ראיתי כבר הרבה פשיטות של הישראלים לעזה במשך השנים, אבל אף פעם לא ראיתי מלחמה קשה כזאת.

עדותה הטלפונית של אמנה סאלח אנזילי, בת 55, גרושה ואם לשניים, תושבת רפיח, רצועת עזה, העדות נגבתה בטלפון על ידי איאד חדד ביום 8.1.09