עדות: משפחת אבו אל-חאג' נמלטה לבית ספר א-נוסייראת מאימת ההפצצות, ינואר 2009

חסן אבו אל-חאג', אב לחמישה

חסן אל-חאג'

ביום ראשון, 4.1.09, בסביבות השעה 14:00, ישבתי עם המשפחה שלי בבית. חלק מבני המשפחה התכוננו לתפילה. אני ישבתי ליד אחי, שהוא חולה לב וקשה לו ללכת. בעבר הוא טופל בישראל, אחרי שהיה לו התקף לב. אשתי הכינה בצק כדי לאפות לחם, כי לא ידענו מה יקרה וחששנו שאחר כך לא נוכל להכין אוכל.

פתאום התחילו הפצצות בסביבת הבית. היו שריפות ועשן סמיך והילדים התחילו לצעוק ולבכות. אספתי את כולם וברחנו מהבית ברגל, בלי לקחת שום דבר. אפילו לא לקחנו בגדים או את האוכל שאשתי הכינה. את אחי הבאנו לבית החולים בעגלה. כל האנשים שגרו באזור שלנו ברחו לכיוון מחנה נוסייראת. בזמן שהלכנו היו הפצצות. הגענו יחד עם עוד אנשים לבית ספר במחנה נוסייראת. נכנסנו ביחד עם קרובי משפחה שלי לכיתה ומאז אנחנו שם. אין לנו חשמל או אוכל וגם אין לנו כסף לאוכל. לתינוקות של קרובי המשפחה שלי אין אפילו חלב וחיתולים.

חסן אל-חאג' ומשפחתו המורחבת בבית הספר בנוסייראת. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 5.1.09
חסן אל-חאג' ומשפחתו המורחבת בבית הספר בנוסייראת. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 5.1.09


אנחנו חיים בתנאים איומים. כבר ארבעה ימים שאין חשמל ואין מספיק מים. אין לי מושג מה קרה לבית שלנו ואם הצבא הישראלי הרס אותו. היום ניסיתי לחזור לאזור, אבל הצבא ירה לכיוון שלי וברחתי.

חסן עיד מהאווש אבו אל-חאג', בן 38, נשוי ואב לחמישה, הוא מובטל ותושב אזור אל-מר'ראקה שברצועת עזה. את עדותו גבה ח'אלד עזאיזה ב-5.1.09.