עדות: בית משפחת אבו חלימה עלה באש כתוצאה מהפגזה ובני משפחה נשרפו למוות, 4.1.09

ר'אדה אבו חלימה, בת 21

ר'אדה אבו חלימה

ב-29.3.09, כחודשיים וחצי לאחר שמסרה את עדותה לבצלם, מתה ר'אדה אבו חלימה בבית חולים במצרים מפגיעת זרחן לבן.

גרתי עם בעלי, מוחמד, בן 24, ושתי התינוקות שלנו, פרח, בת 3 ואיה, בת 6 חודשים, באזור א-סיפא בבית לאהיה. בבית גרו גם ההורים של מוחמד, סעדאללה אבו חלימה, בן 44, וסבאח אבו חלימה, בת 44, ואחים ואחיות של מוחמד: עומר, בן 18, יוסף, בן 16, עבד א-רחים, בן 13, זיד, בן 11, חמזה, בן 10, עלי, בן 4, והתינוקת שאהד, בת שנה.

בבית שלנו היו שתי קומות. בקומה התחתונה היו מחסנים בגודל 250 מטר ובקומה העליונה גרנו כולנו. אנחנו חקלאים ויש לנו אדמות ליד הבית.

בשבת בערב, 3.1.09, מטוסים ישראליים פיזרו כרוזים שקוראים לתושבים באזור לעזוב את הבתים שלהם. גם בפלישות קודמות הצבא פיזר כרוזים כאלה ולא עזבנו את הבית, ולכן גם הפעם החלטנו שלא נעזוב.

ביום ראשון, 4.1.09, בסביבות השעה 16:00, בזמן שכל המשפחה הייתה בבית, התחילו להפגיז את האזור שלנו. אחרי כמה דקות כמה פגזים נחתו על הבית שלנו. האש התפשטה בבית וכמה מבני המשפחה נשרפו למוות: חמי, התינוקת שלו, שאהד, ושלושה מהבנים שלו, עבד א-רחים, זיד, וחמזה. '

חמותי והבנים שלה יוסף, עומר ועלי נכוו מהאש. גם אני והתינוקת שלי, פרח, שהחזקתי בידיים, נכווינו מהאש, שהתפשטה לכל מקום בבית. הבגדים שלי עלו באש וחלקים מהעור של שתינו נשרפו. למזלי, איה לא נפגעה. קרעתי את הבגדים מעליי וצעקתי שאני נשרפת. הייתי ערומה מול כל האנשים בבית. הגוף שלי בער והרגשתי כאב נורא מהכוויות. הרחתי את הבשר שלי נשרף. הייתי במצב קשה מאוד. חיפשתי משהו להתכסות בו וכל הזמן צעקתי. אחיו של בעלי הוריד את המכנסיים שלו ונתן לי ללבוש אותם. החלק העליון של הגוף שלי נשאר ערום עד שבעלי בא וכיסה אותי במעיל שלו.

אחר כך הוא רץ לכביש להזעיק אמבולנס או למצוא אנשים שיעזרו לו לחלץ את הפצועים וההרוגים. הוא לא הצליח למצוא אמבולנס או ניידת כיבוי אש. בני דודים שלו שגרים על ידינו, מטר ומוחמד-חכמת אבו חלימה, באו לעזור. בעלי הרים אותי ונבילה, אשתו של הדוד של בעלי, הרימה את פרח. דודה אחרת של בעלי, שגם היא באה לעזור, לקחה את איה.

אני, בעלי, פרח, נבילה, הבן שלה עלי, עומר ומטר אבו חלימה עלינו על עגלה של טרקטור. מוחמד-חכמת נהג בטרקטור ולקח אותנו לבית החולים כמאל עדוואן. לקחנו גם את הגופה של התינוקת שאהד. השארנו בבית את ההרוגים ואת שאר בני המשפחה הפצועים.

במרחק של 300 מטר בערך מכיכר אל-עטאטרה, היו חיילים. מוחמד-חכמת עצר את הטרקטור ופתאום החיילים פתחו עלינו באש. מטר ומוחמד-חכמת נהרגו. עלי נפצע מהירי וברח יחד עם אמא שלו, נבילה, ועם עומר. '

החיילים אמרו לבעלי להתפשט והוא עשה זאת. אחר כך הוא התלבש והחיילים אמרו לנו ללכת ברגל. השארנו מאחור את ההרוגים שאהד, מוחמד-חכמת ומטר. אני, בעלי ופרח הלכנו לכיוון כיכר אל-עטאטרה ועלינו על מכונית של אחד התושבים שעבר שם. הוא הסיע אותנו לבית החולים א-שיפאא. הגענו לבית החולים בסביבות השעה 18:00.

אני עדיין מאושפזת. כל הגוף שלי שרוף וגם הפנים שלי. פרח גם סובלת מכוויות, בדרגה 3. בעלי לא נפגע.

בבית החולים הפנו אותי ואת ופרח להמשך טיפול במצרים וניסו לקחת אותנו לרפיח באמבולנס, אבל בדרך הצבא ירה עלינו. הנהג של האמבולנס נפצע קל בפנים ונסע בחזרה לבית החולים. עכשיו אנחנו מחכות שיתאמו את היציאה שלנו למצרים.

ר'אדה ריאד רג'ב אבו חלימה, בת 21, נשואה ואם לתינוקת ופעוטה היא תושבת בית לאהיה. את עדותה גבה מוחמד סבאח בבית חולים א-שיפאא ב-9.1.09.