בני משפחת אבו דחרוג' נמלטו מביתם במרכז רצועת עזה מפחד ההפגזות, ינואר 09

נוואף אבו דחרוג', סגן מנהל בית ספר

אני גר בשכונת א-זוואידה עזה שבאזור דיר אל-בלח, ועובד כסגן מנהל בבית ספר. מאז תחילת ההתקפה הישראלית בתי הספר מושבתים.

מאז שהתחילה ההתקפה, (27.12.08) המשפחה שלי ואני מפחדים מההפצצות של הצבא. בהתחלה נשארנו בבית, כי חשבנו שזה הכי בטוח. היה לנו חשמל רק 12 שעות ביום, והיה קשה להשיג אוכל. היינו במתח נורא כל הזמן וחיכינו להתחלה של ההתקפה הקרקעית.

אתמול (3.1.09) אחר הצהריים, התחילה הפגזה אינטנסיבית מהים על השכונה שלנו. הבנו שאנחנו בסכנה ממשית, ושיכול להיות שבתים יפגעו בהפגזות. כשהחשיך והתחילה ההתקפה הקרקעית הבנו שאנחנו לא יכולים להישאר בבית. היינו חייבים לעזוב מהר. היה קשה לצאת מהבית בגלל ההפגזות ובגלל שטנקים ישראלים התקדמו לכיוון שלנו. הטנקים הגיעו והתחילו לירות ישר על הבתים. ניסינו להבין את כיוון הירי, ועברנו מחדר לחדר. לא ישנו כל הלילה. החלטנו להישאר ערים עד הבוקר ואז להימלט מהבית.

כשזרחה השמש ברחנו מהבית. הלכנו לבית של בן הדוד שלי, מוחמד אבו דחרוג', במחנה א-נוסייראת. המרחק בין המחנה לבית שלנו הוא עשרה קילומטרים. מוחמד והמשפחה שלו, שישה אנשים, גרים בבית קטן עם שני חדרים. כרגע אנחנו מרגישים יותר בטוחים, כי אין פעילות צבאית במחנה או בסביבה שלו.

דיברתי בטלפון עם שלושת האחים שלי, נאייף, שיש לו משפחה של שבעה אנשים, מוחמד, שיש לו משפחה של חמישה אנשים ואחמד, שיש לו משפחה של שמונה אנשים. גם הם עזבו את הבתים שלהם והגיעו לקרובי משפחה במחנה א-נוסייראת. אני חושב שרוב התושבים בשכונת א-זוואידה ברחו מהבתים שלהם. שמעתי שחלק מהמשפחות ברחו לבתי הספר וחלק לקרובי משפחה.

המצב הולך ומתדרדר ואנחנו מודאגים. אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שעה. אחי, מוחמד, נפגע היום מרסיס בזמן הפצצה של מטוס. הוא נפצע פציעה קלה בזרוע ותפרו לו את הפצע בשמונה תפרים.

נוואף אבו דחרוג' הוא סגן מנהל בית ספר ותושב א-זוואידה שבמחוז דיר אל-בלח. את עדותו גבה מוסא אבו השהש ב-4.1.2009 בטלפון.