עדויות

עבדאללה א-רושדי, פועל

לפני ארבעה חודשים התחלתי לעבוד במסעדת פינתי בשכונת תלפיות בירושלים. לפני שבועיים נכוויתי בעבודה, והרופא אמר לי לא לעבוד שנים עשר יום.

ביום ראשון (28.12.2008) בצהריים נסעתי למסעדה כדי לתת להם את האישור מהרופא על ימי המחלה. אחרי שנתתי להם את האישור נסעתי למחנה הפליטים שועפאט באוטובוס.

הגעתי לכניסה למחנה בסביבות השעה 16:30 והיא הייתה סגורה למכוניות. היו שם הרבה שוטרי מג"ב והם לא נתנו למכוניות לעבור. ראיתי שבתוך המחנה אנשים זורקים אבנים ומבעירים צמיגים.

ירדתי מהאוטובוס יחד עם שאר הנוסעים ועברתי ברגל את המחסום לכיוון המחנה ועברו איתי עוד אנשים. שוטר מג"ב אמר לנו לפנות שמאלה ולא להמשיך ללכת ברחוב הראשי של המחנה, שבו זרקו אבנים.

כדי להתרחק מזריקת האבנים ולהגיע הביתה הלכתי לכיוון החניון שליד המחסום, שמוביל לראס ח'מיס. אחרי שחציתי את החניון מישהו פתאום תפס אותי מאחורה והתחיל להכות אותי באגרופים. הוא אמר בערבית "אני מכוח מיוחד". הסתכלתי עליו וראיתי שהוא לבש בגדים אזרחיים והייתה לו מסכה שחורה על הפנים. האיש הכה אותי בכל הגוף ובעיקר בפנים. ניסיתי להתנגד ולברוח ממנו. בכלל לא ראיתי שום סימן לזה שהוא שוטר. הוא הכאיב לי והרגשתי מושפל. פתאום הרגשתי מכה מקת של אקדח. ראיתי שעוד מישהו התחיל להכות אותי. גם הוא היה עם מסכה. המכה הייתה מאוד חזקה ופגעה בעין השמאלית שלי. כאב לי מאוד והרגשתי סחרחורת. פתאום אחד מהם התיז גז מדמיע על הפנים שלי. נפלתי על האדמה ולא יכולתי לזוז. הרגשתי כאילו העין שלי יצאה מהמקום. לא יכולתי לראות כלום.

לא הבנתי מה קורה איתי, ואחרי כמה זמן מצאתי את עצמי זרוק על רצפה של ג'יפ של משמר הגבול. ישבו שם שני שוטרים אתיופים, משני הצדדים שלי. שניהם בעטו בי חזק. הרגל השמאלית שלי כאבה במיוחד. השוטר שישב ליד הנהג הסתובב מדי פעם והכה אותי על הראש ובפנים. על הרצפה של הג'יפ היה עוד בחור צעיר שלא הכרתי. הוא לבש חולצה עם הלוגו של "רמי לוי". כנראה שהוא היה בדרך הביתה מהעבודה. גם הוא חטף מכות.

השוטרים המשיכו להכות אותי ואני צעקתי בקול רם מרוב כאב. בסוף הג'יפ הגיע לתחנה המשטרה במגרש הרוסים, ואז הם הכריחו אותי לצאת החוצה. בקושי הצלחתי לעמוד מרוב שהרגל שלי כאבה.

לקחו אותי לחצר בתחנה והיו שם ספסלי ברזל. הידיים שלי היו קשורות. הושיבו אותי על ספסל. היו שם ארבעה אנשים במדים של שב"ס. אמרתי להם שהרגל שלי כואבת מאוד. ירד לי דם מהעין, והיא הייתה נפוחה. ביקשתי מהם לראות רופא, אבל הם כל הזמן אמרו לי "עוד מעט".

אחרי שישבתי שם יותר משעתיים, הכניסו אותי לחדר חקירה. היה שם חוקר בלבוש אזרחי. הוא אמר שאני חשוד ביידוי אבנים. סיפרתי לו מה קרה לי באמת. אחרי שעה בחדר החקירה הוא ביקש להוציא אותי מהחדר, ומיד לקחו אותי לרופא של בית המעצר. הרופא אמר שצריך לפנות אותי מיד לבית חולים. הסיעו אותי להדסה עין כרם ובסביבות חצות הכניסו אותי לחדר המיון. עשו לי בדיקות וצילומים ואמרו שיש לי שבר ברגל שמאל ופגיעה חמורה בעין. נשארתי בבית החולים עד למחרת (29.12.2008) בשעה 14:30. מבית החולים לקחו אותי בניידת לבית משפט השלום. בבית המשפט שופט הורה לשחרר אותי בערבות אישית של 10,000 שקלים.

אני עדיין שוכב במיטה. הרגל שלי בגבס ואני סובל מכאבים בעין, בראש וברגל.

עבדאללה ג'מאל מוחמד א-רושדי, בן 18, הוא פועל ותושב מחנה הפליטים שועפאט שבמזרח ירושלים. את עדותו גבה כרים ג'ובראן, בבית העד, ב-1.1.09.