עדויות

מחמוד אבו אל-הווא, בן 18

אני עובד בשתי עבודות.' בבוקר אני שרת בבית הספר התיכון לבנים בא-טור ואחר-כך אני 'עובד במסעדה בא-טור, במרחק של 100 מטר מהבית שלי.

ביום שבת ה-28.12.2008 בית הספר היה סגור ואני עבדתי במסעדה עד לשעה 14:30. סגרנו את המסעדה מוקדם כי הייתה הפגנה ברחוב הראשי של א-טור בגלל מה שקרה בעזה. יצאתי מהמסעדה ורציתי ללכת הביתה. הבחורים שהפגינו הבעירו צמיגים וסגרו את הכביש הראשי. הספקתי להתרחק בערך עשרה מטרים מהמסעדה ואז פתאום הרגשתי מכה חזקה בראש. הסתובבתי כדי לראות מי הכה אותי וראיתי איש צעיר בבגדים אזרחיים. הוא היה נמוך והיה לו גבס על יד ימין. הבנתי שהוא הכה אותי עם הגבס. בעטתי בו כדי להרחיק אותו ממני ואז התנפל עלי איש אחר, גבוה ,שגם לבש בגדים אזרחיים. האיש השני הכה אותי במקל בראש ובפנים.

לא ידעתי מי הם האנשים האלה. הם ריססו לי גז בפנים' והכו אותי עד שנפלתי. גם אחרי שנפלתי הם המשיכו להכות אותי. אחד מהם הרים את הראש שלי ובעט לי בפנים עם הברך שלו. הם הכו אותי במשך עשר דקות בערך.

אחר כך הגיעו שוטרים של מג"ב ויס"מ. מיד אחרי שהם הגיעו, שני האנשים שהכו אותי נכנסו לג'יפ. כמה שוטרי יס"מ עמדו סביבי והם תפסו אותי ושמו אזיקים על הידיים שלי. אחר כך הם התנפלו עלי והכו אותי באלות בכל הגוף. שכבתי על האדמה וצעקתי מרוב כאב. חשבתי שאני עומד למות מרוב כאב. הם הרימו אותי כמה פעמים' וזרקו אותי על האדמה בכוח. אחר כך הם תפסו אותי בשיער ובידיים וגררו אותי למרחק של 20 מטר בערך. מרוב כאב איבדתי את ההכרה.

אחרי כמה דקות הרגשתי שאני נופל וראיתי שזרקו אותי לתוך ג'יפ של משמר הגבול. הייתי עדיין מטושטש. 'שוטר מג"ב התיישב לי על הראש ואני נחנקתי וצעקתי שיקום. השוטר הכה אותי בראש ובפנים עם קסדה ועם מכשיר הקשר שלו.

הג'יפ נסע במשך כמה דקות ובזמן הנסיעה השוטרים, שלבשו מדים של יס"מ, המשיכו להכות אותי. הג'יפ עצר ליד המחנה הצבאי שבגבעה הצרפתית. השוטרים יצאו מהג'יפ והשאירו אותי בפנים, על הרצפה של הג'יפ. בג'יפ היה גם בחור צעיר שאני מכיר מא-טור, בשם חוסיין קראקע, בן 17. גם אותו הכו. חיילים שהיו במחנה הכניסו ידיים לג'יפ, נתנו לי כמה מכות וירקו עלי ועל חוסיין. הם גם קיללו אותנו ואמרו "יא מניאק", "כוס אמא שלך", "אתה חמאס יא בן שרמוטה". אחרי עשר דקות בערך כבר לא יכולתי לזוז בכלל ואז המכות נפסקו.

השוטרים של היס"מ נכנסו לג'יפ ונסענו למגרש הרוסים. שוטרי משמר הגבול קיבלו אותנו בתחנה. העיניים שלי עדיין כאבו בגלל הגז. השוטר בתחנה תפס אותי ביד אחת באזיקים ושם את היד השנייה שלו על הראש שלי. הוא כופף את הראש שלי למטה, ככה שלא יכולתי לראות לאן אני הולך. השוטר הוביל אותי לפחי אשפה גדולים וחבט את הראש שלי בפחים וגם בדלתות וקירות. כמעט נפלתי מרוב כאב. הוא תפס אותי בכוח ולקח אותי לחצר קטנה שליד חדר החקירה מספר 4, והושיב אותי בחצר, על הברכיים. היו שם הרבה בחורים צעירים וכולם ישבו באותה התנוחה. הוא אמר לי להשאיר את הראש שלי כפוף.

ישבתי בחצר במשך שעות ולא זזתי. כבר לא הרגשתי את הרגליים שלי וכאב לי בגב ובכל הגוף. בכל פעם שניסיתי להרים את הראש, שוטר נתן לי סטירה או בעיטה. שוטרים קיללו אותי ואת שאר הבחורים וירקו לי בפרצוף. הרגשתי שהראש שלי והפנים שלי נפוחים. כאב לי מאוד בלסת התחתונה ולא יכולתי להזיז אותה. '

בסביבות השעה 20:00 בערב הכניסו אותי לחדר החקירה. חוקר בשם שאדי חקר אותי. הוא האשים אותי בזריקת אבנים. הייתי מטושטש ולא ממש קלטתי מה הוא אמר. הוא כתב כל מיני דברים ואני לא ממש הבנתי. אחרי חצי שעה בערך שאדי אמר לי לחתום על דפים ואני חתמתי. אחר כך הם הוציאו אותי החוצה והושיבו אותי בחצר. ישבתי שם עד לשעה 02:00 לפנות בוקר. היה קר מאוד ולא נתנו לי אוכל או שתייה מאז שעצרו אותי. ביקשתי כמה פעמים משוטר משמר הגבול שעמד לידי שייתן לי משהו לאכול או לפחות מים, אבל הוא אמר לי לשתוק ואפילו לא הסתכל עלי.

בשעה 02:00 לפנות בוקר רצו להכניס אותי לכלא, אבל קודם הביאו אותי לרופא, והוא לא הסכים' להכניס אותי לכלא לפני שייקחו אותי לבית החולים. שלושה שוטרים במדים כחולים הסיעו אותי בניידת לבית החולים הדסה עין כרם והכניסו אותי לחדר המיון. רופא בדק אותי, אבל הוא לא עשה לי צילום רנטגן, למרות שהפנים שלי והראש שלי היו נפוחים. אמרתי לו שכואב לי בלסת התחתונה ושאני לא יכול לפתוח את הפה, אבל הוא התעלם ממני. הוא נתן לי עירוי גלוקוזה בזרוע ואשפזו אותי למשך יום. למחרת בשעה 17:00 אחר הצהריים שחררו אותי מבית החולים ואז ולקחו אותי בחזרה למגרש הרוסים.

אחרי חמישה ימים במגרש הרוסים לקחו אותי לבית המשפט. בבית המשפט התברר לי' שהגישו נגדי כתב אישום על זריקת אבנים. השוטרים אמרו שאני הודיתי בזריקת אבנים, למרות שזה לא נכון. סיפרתי הכול לעורך הדין שייצג אותי, אוסאמה חלבי. בית המשפט החליט להאריך את המעצר שלי עד ל-15.1.2009. למחרת העבירו אותי לכלא רמלה והשאירו אותי שם למשך חודש בערך. בתחילת חודש פברואר שחררו אותי מהמעצר, אחרי שאבא שילם ערבות של 10,000 שקל.

כמה ימים אחרי ששחררו אותי גיליתי שמישהו צילם בטלפון סלולארי את השוטרים מכים אותי. השגתי עותק של הצילום. האיש שצילם את התקיפה לא רוצה שיידעו מי הוא כי הוא הגיש בקשה לאיחוד משפחות, והוא לא רוצה שהבקשה שלו תיפגע.

מחמוד מוחמד אחמד אבו אל-הווא, בן 18, הוא תושב א-טור שבמחוז מזרח ירושלים העובד כשרת בבית ספר וכטבח. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בבית הספר התיכון לבנים בא-טור ב-15.3.09.