עדויות

נאסר דוויכאת, בן 38

ביום שישי, 1.8.08, בין השעות 16:00-15:30, נהגתי במונית שלי בחזרה מטול כרם, בכביש שעובר ליד יצהר. לפני נסעה מכונית שכורה 'מסוג יונדאי. במרחק של חצי קילומטר לפנינו[ נסעה מכונית שחורה עם לוחית זיהוי צהובה.' ראיתי את המכונית השחורה מאותתת ימינה, לכיוון הכניסה להתנחלות יצהר. אני והיונדאי שנסעה לפני התקרבנו לפניה להתנחלות וראיתי את המכונית השחורה עוצרת, בערך במרחק של עשרים מטר מהפנייה להתנחלות.

ראיתי מתנחל בגובה 185 ס"מ, עם עור בהיר ומבנה גוף מלא. הוא חבש כובע קטן והיו לו פאות ארוכות והוא נראה בסביבות גיל עשרים. 'הבחור זרק 'אבן גדולה על היונדאי, שהייתה במרחק של 400 מטר ממני בערך. היונדאי נסעה עוד 20 מטר בערך ועצרה ואני עצרתי ליד הפניה להתנחלות. המתנחל עמד ליד הדלת של הנהג במכונית השחורה ואני ראיתי שלושה נוסעים בתוך המכונית. שאלתי את הבחור בעברית: "למה עשית את זה?" ראיתי את הדלתות של המכונית נפתחות. המתנחל התכופף להרים אבן. התחלתי לנסוע במהירות וצעקתי לנהג של מכונית היונדאי שייסע מהר. כשהגעתי ליונדאי, צעקתי לנהג: "למחסום, למחסום חווארה". המתנחל קילל אותי בעברית,

כשהגענו למחסום חווארה, התקדמנו לתוך המחסום, עצרנו באמצע וצפרנו כדי למשוך את תשומת הלב של החיילים. יצאתי מהמכונית שלי וראיתי את השמשה המנופצת בצד ימין של היונדאי ואת הנוסעת מדממת מהראש וחסרת הכרה. 'במושב האחורי ישבה ילדה שהייתה פצועה בפנים. 'הנהג יצא מהר מהמכונית וביקש מהחיילים לתת לו להגיע לשכם בגלל שמתנחלים התקיפו אותו. אחרי חמש דקות הגיע כלי-רכב צבאי שעליו מצוייר מגן דוד אדום וגם כלי-רכב של יחידת הקישור. החובשים הגישו לפצועות עזרה ראשונה ואח"כ הגיע אמבולנס של הסהר האדום שפינה את שתיהן לבית חולים בשכם.

הנהג של היונדאי, חאזם מעאלי, ביקש שיפנו את האישה והילדה לבית חולים ישראלי אבל קצין הקישור, שאמר שקוראים לו מנסור, לא הסכים ואמר לו: "אנחנו לא יכולים". אחרי חצי שעה הגיעו שתי ניידות משטרה וסיפרתי לשוטרים בפירוט את שקרה. חאזם ליווה את אשתו והילדה לבית החולים רפידיא בשכם ואני נשארתי עם שתי הבנות הקטנות, בנות שנתיים ושמונה. הילדה הקטנה בכתה וניסיתי להרגיע אותה. ראיתי שגם היא פצועה בראש והודעתי לשוטרים. השוטרים הזמינו למחסום עוד אמבולנס הסהר האדום. '

בינתיים, אח של חאזם הגיע למחסום ונסע עם הילדות לבית החולים. אני נסעתי עם השוטרים למשטרת אריאל כדי להגיש תלונה רשמית.

בסביבות השעה 19:30 סיימתי להגיש את התלונה וביקשתי מהשוטרים להסיע אותי החוצה מההתנחלות כי אסור לפלסטינים להסתובב בתוכה. חיכיתי בתחנה עד 23:30 כדי שהשוטרים ייקחו אותי החוצה. 'כל פעם שביקשתי מאחד מהשוטרים להסיע אותי אל מחוץ לאריאל, הוא היה עונה לי: "אין שוטרים ואין ניידות". בחוץ ראיתי הרבה ניידות חונות והרגשתי שהם מעכבים אותי בכוונה.

ב- 23:30 הסיעו אותי למחסום זעתרה. השוטרים טענו שהם לא יכולים להגיע עד מחסום חווארה. אחרי שירדתי מהניידת, השוטרים המשיכו בנסיעה לכיוון חווארה. לקחתי מונית לחווארה וכשהגעתי לשם לקחתי את המונית שלי וחזרתי לעבודה. '

נאסר פתחי מוסא הלייל דוויכאת, בן 32, נשוי ואב לשמונה, הוא נהג מונית, תושב ביתא שבמחוז שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דיבעי, ב-3.8.08, בביתא.