עדויות

בסאם עדוואן, נהג

ביום רביעי, 23.7.08, אחרי חצות, ישבתי לפני הבית שלי ביחד עם הבנים שלי. פתאום שמעתי קולות של ירי מאסיבי והתפוצצויות של רימונים מאחורי הבית שלי. אחר-כך נודע לי שהקולות הגיעו מכיוון הבית של מופיד א-רשק. פחדנו וברחנו לתוך הבית.

עמדתי והיצצתי דרך הדלת החיצונית על מה שקורה בכביש. אחרי עשר דקות בערך הירי נפסק. ראיתי שני שוטרים של משמר הגבול זוחלים על הכביש מכיוון הבית של מופיד. הם הגיעו לבית נטוש, שברו את דלת הכניסה, נכנסו והסתתרו בתוך הבית. קצת אחר-כך ראיתי עוד שני שוטרים מתקרבים למכונית של אבו פואד ומסתתרים מתחתיה.

אחרי חמש דקות שני השוטרים יצאו פתאום מהבית הנטוש והשניים האחרים יצאו מתחת למכונית. עוד ארבעה שוטרים הצטרפו אליהם וכולם נכנסו לבית של אבו פואד, פהמי עדוואן, בן 46. שמעתי ירי וגם התפוצצויות של רימוני הלם וצעקות מהכיוון הבית הזה. המשכתי לעמוד ולהציץ מאחורי הדלת. אחרי 20 דקות בערך הילדים הקטנים שלי התחילו לבכות מפחד. הכנסתי אותם לאחד החדרים בבית וחזרתי להציץ על מה שקורה ברחוב. '

אחרי חצי שעה ראיתי את שמונת השוטרים מתקרבים מכיוון הבית של אבו פואד. הם הביאו איתם שני עצירים: בן דוד שלי רג'אאי עדוואן, בן 23, ועלאא עבדאללה, בן 20. השוטרים הובילו אותם לפניהם ותוך כדי הליכה בעטו בהם והכו אותם עם קתות הרובים. ראיתי שדם יורד מהפנים של רג'אא. אחר כך הירי נפסק וחשבתי שהשוטרים עזבו את המקום.

יצאתי לראות מה קורה. חשבתי שבגלל שאני מבוגר, אני אוכל להתערב ולשחרר את השניים. אחד השוטרים צעק עלי בעברית, ממרחק של 25-20 מטר: "הביתה". השוטרים כיוונו עלי את הנשק שלהם. באותו רגע ראיתי קבוצה של 20 שוטרי מג"ב בערך. היה איתם קצין מג"ב שאני מכיר. הוא אחראי על האזור. יש לו עור כהה והוא גבוה, ואני חושב שהוא ממוצא דרוזי. הוא 'לבש שכפ"ץ והיה לו רובה. הם נעמדו מול הבית שלי והקצין צעק לי בעברית להתקדם לכיוון שלו. הוא קרא לי: " בוא, בוא, בוא". נשארתי במקום, בפתח הבית. השוטרים התקדמו אלי והקצין התחיל לקלל ולומר "יא מניאקים, יא בני מניאקים, בחיי אללה אני אזיין אתכם". עניתי לו בערבית: "למה אתה מדבר ככה?" אמרתי לו: "תרגיע את המצב אצלכם ואנחנו נרגיע אצלנו. זהו, תגמרו עם העניין". דיברתי אליו ממרחק של שניים-שלושה מטרים.

שני שוטרים עמדו משני צידיו של הקצין. הם כיוונו עלי את הנשק שלהם והקצין אמר להם: "תרימו אותו". השוטר שעמד מימין לקצין הסתכל עליו, והיה נראה לי שהוא מנסה להבין את ההוראה שלו. הוא לא עשה כלום. הקצין נתן לו שוב את ההוראה 'ואז השוטר ירה עלי צרור. בבית החולים נודע לי שהוא ירה בי כדורי [מתכת מצופים] גומי. הרגשתי פיצוץ שטלטל אותי והפיל אותי על הקרקע. היו לי כאבים עזים בירכיים. התחלתי לדמם והדם נזל ממני על הקרקע. הייתה לי בחילה.

שמעתי מכיוון השוטרים ירי מאסיבי לכל הכיוונים. ראיתי ניצוצות מהפגיעה של היריות בחוטי החשמל. השוטרים התפרסו באזור ואני ניסיתי לזחול הביתה על הישבן. כמה צעירים שמעו את הצעקות שלי וניסו להתקרב מכיוון הבתים כדי להגיש לי עזרה ראשונה, אבל השוטרים ירו לעבר כל מי שניסה להתקדם. הם ירו גם על אישתו של אחי וגם היא נאלצה לחזור לבית שלה.

אחרי חמש דקות בערך האחים שלי הצליחו להגיע אלי. הם משכו אותי 10 מטר בערך עד הכניסה לבית וסגרו אחרינו את הדלת. השוטרים התחילו מיד לזרוק רימוני הלם על הדלת. הם זרקו 'שלושה רימונים והצליחו לפרוץ את הדלת ולהיכנס. אני הייתי עדיין בכניסה לבית, שמובילה גם לבתים של האחים שלי. יחד איתי היו בחצר 10 או 15 אנשים מהמשפחה שלי, אחים ואחיינים שלי. חלק מהילדים התחילו לבכות. הקצין ועוד שניים או שלושה שוטרים התחילו להכות את אח שלי מוחמד, בן 41, שניסה לטפל בי, והורה לו להיכנס לבית. אחי ציית להוראה וביקש מכולם להיכנס פנימה. אבא שלי, בן 77, התחנן לקצין ולשוטרים שיעזבו אותנו אבל הם איימו עליו בנשק והורו לכולם להסתלק.

הקצין כיוון את הקנה של הרובה למצח שלי. לרובה היו שני קנים, אחד לכדורים והשני לרימונים. דחפתי את הרובה ממני ואמרתי לו בצעקות: "תרחיק אותו ממני". הקצין הורה לי בערבית לחשוף את הפצעים שלי. אחד השוטרים חשף את הרגליים שלי. הם הפשיטו אותי בקלות כי לבשתי מכנסיים קצרות. השוטר הסתכל ואמר לקצין להזמין לי אמבולנס. הקצין סימן "לא" עם הראש ואחד האחים שלי אמר לו: " לא רוצים את הטובות שלכם ולא רוצים מכם שום דבר". אחי אמר לו גם שכל מה שאנחנו מבקשים עכשיו זה שהם ייתנו לאמבולנס שהם מעכבים להגיע.

אחר כך הקצין והשוטרים שהיו איתו עזבו את הבית. הבחילה שלי התחזקה. הייתי על סף התעלפות. רבע שעה בערך אחרי שהשוטרים עזבו, הגיע אמבולנס של המועצה הכפרית של אל-עיזרייה או של הסהר האדום ופינה אותי לבית החולים אל-מוקאסד. כשהגענו למחסום א-זעיים, השוטרים עיכבו את האמבולנס חצי שעה בערך ומנעו מאיתנו להמשיך לבית החולים. אחר כך לקחו אותי באמבולנס אחר לבית החולים אל-מוקאסד. קיבלתי שם טיפול ראשוני ואז העבירו אותי לבית החולים ע"ש השיח' זאיד ברמאללה. בדרך לשם עיכבו אותנו במחסום קלנדיה בערך שעה, בטענה שממתינים לאישור של גורמים בכירים. בבית החולים שיח' זאיד עשו לי צילומי רנטגן ובשעה 10:00 בבוקר ניתחו אותי והוציאו שלושה כדורי גומי, אחד מירך ימין ושניים מירך שמאל.

בסאם ג'וודאת דאווד עדוואן, בן 44, נשוי ואב לחמישה, הוא נהג ותושב אל-עיזרייה שבמחוז אל-קודס. את עדותו גבה איאד חדאד, ב-23.7.08 בבית החולים שיח' זאיד ברמאללה.