עדויות

מחמוד נח'לה, פועל

ביום שישי, 11.7.08, בסביבות השעה 5:10 בבוקר, ישבתי בקפה-נט שבמרכז מחנה אל-ג'לזון. ראיתי שני כל-רכב מסחריים, אחד מהם פורד טרנזיט צהוב עוצרים במרחק של עשרים או שלושים מטר מהבית של אבו מוחמד זביידי. חיילים במסכות ירדו מהמכוניות. הם 'היו מצוידים ברובים בגודל בינוני עם צורה מוזרה, בצבע ירוק מפוספס. המכוניות שהסיעו את החיילים הסתלקו ועשרה חיילים בערך הקיפו את הבית של אבו מוחמד.

עמדתי בכניסה לבית הקפה והסתכלתי על מה שקורה. שני חיילים ניגשו לדלת של הבית והצמידו אליה משהו. הם לא קראו לאבו מוחמד לפתוח אותה. החיילים התרחקו מהדלת ותפסו מחסה. אחרי שלוש דקות בערך שמעתי פיצוץ חזק, נבהלתי והשטחתי על הקרקע. ראיתי כמה חיילים נכנסים לבית של אבו מוחמד. בינתיים בקבוצות גדולות של חיילים התפזרו לאורך הכביש ונכנסו לבתים קרובים.

קבוצה אחת של חיילים 'נכנסה לבית של מחמוד שריף, מול בית הקפה. אחרי עשר דקות בערך אחד מהחיילים השליך רימון הלם מול בית הקפה וארבעה חיילים פרצו לתוכו. אחד החיילים אמר לנו בערבית: "צאו החוצה, צאו החוצה" ושני חיילים שעמדו בחוץ הורו לנו לעמוד ליד הקיר, למסור להם את תעודות הזהות שלנו ואחר כך להרים ידיים למעלה ולא לדבר או לזוז. 'עשינו כמו שאמרו לנו. 'בזמן שהחיילים החזיקו אותנו שם שמעתי מדי פעם ירי והתפוצצויות של רימוני הלם. בכל פעם שאחד מאיתנו הסתכל אחורה, שני החיילים ששמרו עלינו הכו אותנו ברגליים עם קתות הרובים שלהם.' כשאני הסתכלתי אחורה, אחד החיילים הכה אותי עם קנה הרובה בחזה וכאב לי מאוד. '

אחרי שעה בערך, בסביבות 06:00 בבוקר, שמתי לב שהחיילים מנסים להיכנס לבית של 'אבו אחמד נח'לה, שנמצא בערך במרחק של ארבעה מטר מאתנו, מעבר לכביש. 'היינו עם הגב לבית כי החיילים הורו לנו להיות עם הפנים לקיר. שמעתי את אחד מהאנשים שהחיילים עיכבו פונה לחייל ואומר לו כי שבבית הזה גרים קשישים שלא שומעים טוב. החיילים דפקו על הדלת וקראו פעמים: " יא חאג', יא חאג'" אבל אף אחד לא פתח את הדלת. '

מיד אחר כך, החיילים התפזרו ורק קצין אחד נשאר. הוא היה בגובה בינוני, עם עור בהיר ובסביבות גיל שלושים. הוא דיבר בעברית עם החייל ששמר עלינו ואמר לו: "תגיד להם שלא יסתכלו בגלל העיניים שלהם". החייל שעמד ליד הדלת של הבית של אבו אחמד טען את הרובה שלו בקליעים שנראו כמו כדורים עגולים, כיסה את העיניים שלו במשקפיים לבנים גדולים והתחיל לירות על המנעול של הדלת. הוא ירה שלוש 'יריות ואז פתח את הדלת עם מוט ברזל והחיילים נכנסו לבית של אבו אחמד. בדיוק אז, החייל ששמר עלינו בעט בי פעמיים כי גילה שהפניתי את הראש כדי לראות מה קורה.

אחרי ארבע דקות בערך שמעתי שלוש יריות של תחמושת חיה מכיוון הגג של הבית של אבו אחמד. 'שתי דקות אחר-כך בערך ראיתי את הקצין שהזכרתי קודם יורד מהבית של אבו אחמד לכביש ומשוחח עם קצין אחר. שמעתי את הקצין אומר שרוצים חובש למעלה. הנחתי שקרה משהו רציני ואמרתי לבחור שהיה לידי, מוחמד חסן אבו שריפה, "אלוהים ישמור, קרה משהו, יש פצוע או הרוג".

אחר כך ראיתי שהחיילים נבוכים. הם נראו במתח כשהם יצאו מהבית של אבו אחמד. החיילים ששמרו עלינו הקפידו עכשיו יותר שלא נסתכל אחורה. מיד אחר-כך ראיתי ג'יפ צבאי שנראה מיועד להסעה של חיילים עוצר באמצע הרחוב. הוא חסם את שדה הראיה שלי ולא יכולתי לראות את הכניסה לבית של אבו אחמד. '

אחרי דקה או שתיים ראיתי ארבעה חיילים סוחבים בתוך שמיכה נער צעיר שלבש רק תחתונים. הוא לא זז ונראה לי חיוור. לא ידעתי מי זה. החיילים שמו אותו על המדרכה, ליד הבית של אבו אחמד, במרחק של עשרים מטר מאיתנו בערך. 'שאלתי את מוחמד שעמד לידי אם הוא מכיר אותו. הוא הסתכל עליו טוב ואמר שזה איבראהים א-זביידי. מוחמד התעצבן והתחיל לקלל את החיילים. החיילים אמרו לו לשתוק ובעטו ברגליים שלו.' גם אני חטפתי מהם בעיטה.

אחרי עוד שתי דקות החיילים הרימו שוב את איבראהים והרחיקו אותו 'עשרים או שלושים מטר מאיתנו כדי שלא נראה אותו. מוחמד המשיך לקלל את החיילים. החיילים חזרו עם עוד חמישה חיילים, כולל הקצין שהזכרתי קודם. הם תקפו את מוחמד והכו אותו שוב. 'ניסיתי להתערב ולהרחיק אותם ממנו ואז אחד החיילים הכה אותי חזק עם הקת של הרובה שלו בחזה. נפלתי על הקרקע מרוב כאבים. החיילים לקחו את מוחמד לאחת הסימטאות.

אחרי כמה דקות תושבים במחנה התחילו להפגין ולזרוק אבנים על החיילים. ראיתי את החיילים נסוגים ולוקחים איתם את איבראהים. לקראת 06:20 בבוקר החיילים עזבו את המחנה.

אחרי שהחיילים יצאו מהמחנה עליתי יחד עם הבן של השכנים, איאד רפיק, לגג של אבו אחמד. רצינו לבדוק אם יש שם סימנים של דם או ירי. כשעלינו ראינו חדרון קטן מאבן בגודל '2×2 מטר שהיו בו גרוטאות וכמה ספרים. בתוכו ראיתי מכנסי ג'ינס כחולים וחולצה כחולה חתוכה בצד של החזה. הנחתי שהיא שייכת לאיבראהים. לקחתי את החולצה אותה וירדתי. לא ראיתי דם על הרצפה ולא קליעים.

אחרי שירדתי שאלתי את אחמד, אחיו של איבראהים, של מי הבגדים האלה והוא אמר שהם של לאיבראהים. נתתי לו את הבגדים. ספרתי למשפחה של איבראהים שהוא נפגע. הנחתי שהוא נפצע קשה בגלל שהוא הוא לא זז כשהעבירו אותו.

עדותו של מחמוד ח'אלד מחמוד נח'לה, בן 28, נשוי ואב לשניים, הוא פועל ותושב מחנה הפליטים אל-ג'לזון שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד ב-15.7.08 בזירת האירוע.