עדויות

רשא אבו שעבאן, סטודנטית

יש לי שני אחים נשואים, אחד לומד בעזה והשני בבריטניה, ועוד שתי אחיות בבית. בקיץ 2007 סיימתי את הלימודים באוניברסיטה האיסלאמית בעזה וקיבלתי תואר ראשון באנגלית. הציון שלי היה טוב מאוד .

במהלך הסמסטר האחרון ללימודים הגשתי מועמדות לתואר שני באוניברסיטת אברדין בסקוטלנד. רציתי לכתוב עבודת מאסטר על ירושלים. בערך חודשיים אחרי שפניתי לאוניברסיטה קיבלתי מהם מכתב והם קבעו לי ראיון טלפוני. הם ראיינו אותי ובערך שבוע אחר כך קיבלתי אי מייל שהתקבלתי. קיבלתי מלגה ללימודים ממכון אל-מכתום .

באוגוסט 2007 הגשתי בקשה לאשרת לימודים בנציגות הבריטית בעזה. כמה ימים אחר כך קיבלתי את האשרה, אבל בגלל סגירת המעברים מעזה לא הצלחתי לנסוע. הייתי אמורה להתחיל ללמוד בספטמבר 2007 .

אחרי שהתחילה שנת הלימודים הייתי בקשר עם האוניברסיטה דרך האינטרנט. הסברתי להם שאני לא יכולה להגיע בגלל שסגרו את המעבר. הם אמרו שאני חייבת להגיע לאוניברסיטה כי הלימודים התחילו. הם שאלו אותי אם אני יכולה לנסוע בדרך אחרת .

בחודש נובמבר 2007 הודיעו לי ממכון אל-מכתום שהם שללו ממני את המלגה, בגלל שלא הגעתי ללימודים. הם אמרו שאני אוכל להגיש בקשה למלגה בשנה הבאה .

בחודש מאי 2008 הגשתי עוד בקשה למלגה לארגון אל-מכתום. ראיינו אותי שוב ובחודש יולי 2008 הודיעו לי שקיבלתי את המלגה .

אני מאוד רוצה להמשיך ללמוד ואני כל הזמן עוקבת אחרי החדשות. אני כבר ממש מיואשת. אני מתכוונת להירשם לקורס מחשבים בעזה, כי אני רוצה לנצל את הזמן. חיפשתי עבודה אבל לא הצלחתי למצוא, כי יש בעזה הרבה אנשים עם תואר ראשון ואין הרבה מקומות עבודה. אני עדיין מקבלת דמי כיס מההורים שלי. אבא שלי כבר מבוגר, בן 67. אני רציתי לעזור להם ולא להיפך .

בכל פעם שמודיעים על רישום הסטודנטים שתקועים בעזה, אני רושמת את השם שלי בתקווה שאני אוכל לנסוע. בינתיים התקווה שלי עוד לא התגשמה.

רשא נביל מחמוד אבו שעבאן, בת 23, היא סטודנטית ותושבת העיר עזה. את עדותה גבה ח'אלד עזאייזה, בבית העדה ב-28.7.08.