עדויות

אמיר עבייד, אב לשלושה

בחודש שעבר [מארס 2008] ישראל סגרה את הכביש הישן לנבי סמואל, ועכשיו מותר לנו לנסוע רק דרך כביש שעובר במחסום רמות. במחסום הזה לא מרשים למי שלא רשום בתעודת הזהות כתושב נבי סמואל להיכנס לכפר. מכוניות יכולות לעבור רק אם יש להן לוחיות זיהוי ישראליות או אם הן בבעלות של מישהו שרשום כתושב הכפר. תושבים שאין להם מכונית לא יכולים להיכנס עם מונית פלסטינית וחייבים להזמין מוניות ישראליות שעולות הרבה כסף.

ביום חמישי, 3.4.2008, בסביבות השעה 11:00 בבוקר, יצאתי מהבית עם הבן שלי, מאלכ, בן ארבע. הלכנו ברגל למחסום רמות וחיכינו למונית עם לוחית ישראלית כדי לנסוע לבידו. אחד הנהגים עצר ואסף אותנו. בבידו הלכתי להסתפר ואחר כך קניתי ירקות ובשר לבית וגם שק מלט במשקל 50 קילוגרם. רציתי לתקן את הגג כי בחורף חדרו דרכו מי גשם מהגג וטפטפו על הילדים שלי.

מפת הגבלות התנועה באזור א-נבי סמואל.

בגלל שהיו לי דברים כבדים לסחוב, החלטתי לקחת מונית פרטית עד הבית. אני מובטל וכל שקל חשוב לי, אבל לא הייתה לי ברירה. זה עלה לי 50 שקל.

הגענו למחסום רמות בסביבות השעה 17:00. שוטר משמר הגבול שהיה במחסום הורה לנהג 'לעצור ואז הוא דרש ממני ומהנהג את תעודות הזהות. אחרי שהוא בדק אותן הוא אמר שאסור לי להיכנס במונית לכפר ושאני צריך לרדת ולהמשיך ברגל. אמרתי לו שיש לי הרבה לסחוב ושהבן שלי, בן ארבע, נמצא איתי, אבל השוטר הכריח אותי ואת מאלכ לרדת.

'ירדנו מהמונית והתחלנו ללכת לכיוון הכפר, אבל בגלל המשקל שסחבתי, לא הצלחתי להתקדם יותר מ-20 מטר. '

התיישבתי עם מאלכ בצד הדרך וחיכיתי שתעבור מכונית עם לוחית רישוי ישראלית ותתן לנו טרמפ הביתה. למאלכ היה קר והוא התעייף, אז כל הזמן דיברתי איתו כדי להשכיח ממנו את העייפות והקור העז. אחרי שעה וחצי עצר נהג ערבי שלמכונית שלו הייתה לוחית רישוי ישראלית. הוא אמר לי שהמראה של הילד הקטן שעומד בקור בצד הכביש נגע ללב שלו והוא הסיע אותנו, בטובו, עד הבית שלנו בכפר.

אמיר עאדל אחמד עבייד, בן 31, נשוי ואב לשלושה, הוא מובטל ותושב א-נבי סמואל שמחוז רמאללה. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בבית העד ב-6.4.08.