עדות: חיילים ירו טיל על שלושה פלסטינים שבילו יחד באזור חקלאי בבית חאנון והרגו אותם, 23.2.08

ראמי קאסם, חקלאי

אני גר עם ההורים, האחים והאחיות שלי בשכונת אל-פרטה, ממזרח לעיירה בית חאנון, במרחק של קילומטר בערך מהגבול עם ישראל. אנחנו 13 נפשות במשפחה.

בדצמבר 2007, שכרתי יחד עם שני שותפים, ראיד זכרייא חמד, בן עשרים וחאזם יאסר חמד, בן 23, חלקת קרקע חקלאית בשטח של-2.5 דונם. החלקה נמצאת במרחק של כ-1.2 קילומטרים מהגבול עם ישראל, ויש בה כמה עצי תפוזים, ומבנה קטן של חדר, שירותים ורחבה בגודל כשישים מטרים.

שכרתי את השטח כדי לעסוק בחקלאות ולהתפרנס מזה.  קניתי שתילים של בצל ירוק והתקנתי מערכת השקיה. אני והשותפים שלי עובדים שם כל יום. אנחנו גם נוהגים לבלות שם יחד, והרבה פעמים אנחנו מזמינים חברים נוספים להצטרף אלינו. זה נחשב לאזור שקט ונעים ויש שם אוויר צח.

כמעט כל שבוע אני והשותפים שלי מבלים שם עם חברים שלנו. בדרך כלל אנחנו עושים את זה בשבת, כי זה יום המנוחה היחיד של החבר שלנו, מוחמד חסנין, שעובד בבנק הירדני בעיר עזה.

 אנחנו עושים על האש, מעשנים נרגילה, שותים תה וקפה, צוחקים ונהנים. אנחנו מקפידים לעזוב את המקום לפני השקיעה כי אין תאורה בדרך, וגם כי בלילה יש סכנה שהישראלים יחשדו במשהו וירו עלינו.

ביום שבת, 23.2.2008, בסביבות השעה 14:30, אחרי הצהרים, חברים שלי מוחמד חסניין, איברהים אבו ג'ראד ומוחמד טלאל א-זעאנין הגיעו לחלקה וחיכו לי שם כדי שנבלה יחד. הם הביאו איתם נרגילה ופיצוחים. טארק א-זעאנין וראיד חמד היו אמורים להצטרף אלינו יותר מאוחר. בסביבות 15:30 אני וחבר שלי, אחמד עלי חמד,  היינו בדרך לשם ברגל. הבאתי איתי קלפים, קפה, תה ופחמים. בזמן שהלכנו שמענו מוסיקה במכשיר הטלפון הסלולארי וצחקנו. כשהיינו במרחק של כ-150 מטרים מהקרקע, שמענו פיצוץ אדיר וראיתי עשן סמיך עולה מהחדר שבחלקה שלנו. באותו רגע אמרתי לאחמד שהחברים שלנו מתו. לא הצלחתי להמשיך ללכת והתיישבתי על הקרקע. מרוב בהלה הרגשתי כאילו שהרגליים שלי קשורות. הייתי חסר אונים.

אחמד התקדם לכיוון החלקה ואחרי שתי דקות, כשהתאוששתי קצת, קמתי והתקדמתי לשם אחריו. אחמד הגיע לפניי ואמר לי שהחברים שלנו נהרגו. כשהגעתי לשם ראיתי חלקי גופות פזורים על הקרקע ודם על קירות החדר. היו שם שרידים של טיל. זה היה אחד המחזות הקשים ביותר שראיתי בחיים שלי. אף פעם לא חשבתי שאראה מחזה כל כך קשה, כואב ומעורר צער.

אני ואחמד בכינו על החברים שאיבדנו. התקשרתי לראיד חמד וסיפרתי לו מה שקרה וביקשתי שיזעיק עזרה. בינתיים החבר שלנו טארק א-זעאנין הגיע למקום עם מכונית. הכנסנו את הגופה של מוחמד א-זעאנין למכונית וטארק לקח אותה לבית החולים בית חאנון.

אמבולנס שהגיע למקום אסף את חלקי הגופות של מוחמד חסנין ואיבראהים אבו ג'ראד.

בסך הכל רצינו לטייל, לצחוק וליהנות. אני לא מבין למה הישראלים הרגו את החברים שלי. 

ראמי ח'מיס ח'ליל קאסם, בן 20, הוא חקלאי תושב בית חאנון שבצפון רצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח בבית מוחמד א-זעאנין ב-26.2.08.